בתפילת נשים ו:ט, כתוב "אבל שתוי שהתפלל, כיוון שהיה יכול לדבר לפני מלך – יצא ידי תפילתו. וכן אם התחיל להתפלל ונזכר שהוא שתוי, יסיים את תפילתו", שמרמזת שעדיף שהיא תתפלל כשהיא שתויה כמו איש. אבל בהערה שם מרמז שההלכה שעדיף שהיא לא תתפלל. מה ההלכה – האם עדיף שאישה שתויה תתפלל ותמלא את חובתה בדיעבד, או תימנע מלהתפלל?
