שלום הרב, רציתי להתחיל בכך שעשיתי עיון מרובה בשאלה הזאת האם מצוות צריכות וכן כידוע להלכה צריך כוונה במצוות, השאלה שלי האם זה בכלל אפשרי שהאדם שמתעורר בבוקר להגיד ״מודה אני״ צריך לפני שעושה את זה בראשו לצאת ידי חובת מודה אני , ואז נוטל ידים לצאת ידי חובה נטילת ידים ואז ברכות השחר ובכל פעם לכוון למשהו אחר , האם מבחינה פסיכולגית זה לא משגע והשאלה האם באמת אתה הרב נוהג על כל מצווה ומצווה שאתה עושה לכוון בעת עשייתה לצאת ידי חובת אותה מצווה ובנוסך לכאורה יוצא שיש לכוון בכל זמן לימוד תורה(שנאמר לקיים לצאת ידי חובה *בעת* עשיית אותה המצווה) ע״פ ס׳ ס סעיף ד בש״ע
