שלום, בקצרה, השאלה למה ברור להתיר ישיבה בחזרת הש"ץ לאור לשון לענ"ד לא ברורה להתיר (מפורט לקמן), וכן חשש (מצוי יותר לענ"ד, והנ"ל מדעתי) אם כולם ישבו שימנע ריכוז של 9 בעניית אמן כדי למנוע ברכה לבטלה. בפניני הלכה יט ג נכתב: "טוב להדר לעמוד בחזרת הש"ץ, מפני שגם השומעים שאינם יוצאים ידי חובתם בשמיעת חזרת הש"ץ, נחשבים לשותפים במידה מסוימת בחזרת הש"ץ, ויש להם מעלה כמי שמתפללים תפילה נוספת, ולכן טוב שיעמדו כדין תפילת עמידה. אבל אין זה חובה, והרוצה לשבת רשאי (מ"ב קכד, כ; כה"ח כד)." את ההפנייה לכה"ח כד לא הבנתי, לא מצאתי שם משהו, אולי פספסתי ואשמח שתאירו עיניי, ובייחס למשנ"ב – קכב כ: "יעמדו – טעמם כיון שמכוונים ושומעים מש"ץ ושומע כעונה וכאלו מתפללין בעצמם דמיא וכן היה מנהג הקדמונים ועכשיו בעו"ה כל אחד עושה כפי דעתו ומהם יושבים ומשיחים [פמ"ג] ובתוך ד"א לש"ץ לכו"ע אסור מדינא לישב בעת חזרת הש"ץ:" 1. "וכן היה מנהג הקדמונים" – בלי חילוק הצורך לצאת ידי חובת התפילה גם למי שידע בע"פ להתפלל. 2. "בעו"ה כל אחד עושה כפי דעתו ומהם יושבים ומשיחים [פמ"ג]" – "בעוונותינו הרבים", בלי חילוק בין לדבר או לשבת וכדומה. נשמע לי שהישיבה בעת ייצוג הציבור לפני ה' איננה סבבה, אולי מעין "ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו ויחזו את האלוקים ויאכלו וישתו". תודה וכל טוב!
