שלום. בפניני הלכה שבת כג:ז, הרב כותב שפלאפון הוא כלי שמלאכתו לאיסור. גם בהרחבות שבת כג:ח:ב הוא מפרט את הדעות בנושא ומסכם שהוא כלי שמלאכתו לאיסור. אבל לא הבנתי למה פלאפון לא מוגדר כמוקצה מחמת חסרון כיס? אם הבנתי נכון, ההגדרה למוקצה מחמת חסרון כיס היא חפצים יקרים שאדם מקפיד שלא להשתמש בהם לצרכים אחרים. תודה רבה.
קודם כל צריך להגדיר האם המוצר הוא כלי שמלאכתו לאיסור ורק אחר כך האם הוא מוקצה מחמת חסרון כיס. כאשר הרב כותב על פלאפון שהוא כשמל"א אינו רוצה לומר שאינו מוקצה מחמת חסרון כיס, שכן במציאות כל פלאפון הוא כשמל"א, והאם הוא ממח"כ זה כבר תלוי באדם. במציאות בדרך כלל בחודשים הראשונים של קניית הפלאפון הוא אכן ממח"כ, אבל אחר כך אצל רבים כבר לא. מדד שאדם יכול להעריך האם המוצר שלפניו הוא ממח"כ, הוא למשל האם יתן אותו עבור הצגה שילדיו עושים בבית, שזה שימוש אחר מדיבור רגיל בו. במקרה כזה בולט מאוד ההבדל בין החודשים הראשונים כנ"ל לבין ההמשך. https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/?v=4605f628f91d
