דין הסיר בשבת

לגבי המבשל עצמו נחלקו הפוסקים האם קנסו אותו והסיר נאסר עליו וחייב הגעלה אם ירצה לאכול בו, אבל לגבי אחרים שלא עברו על איסור הבישול בשבת לא קנסו חכמים והסיר לא נאסר ואינם צריכים להכשירו. זו הסוגיה: קדירה כשבישל בה במזיד בשבת מ"א,א ע"פ הרשב"א- אסורה למבשל, שבלועה מדבר האסור לו. וכ"פ א"ר,גר"ז,פמ"ג,בא"ח,כה"ח והמ"ב,ד. שש"כ (מבוא,הערה מו)- לאחר מעל"ע מותרת (צ"ע, שלכאורה לדעת הפוסקים הנ"ל צריך להכשיר הקדירה). מטה יהודה,כתב סופר– מותרת גם למבשל,ואינו כדין בישולי עכו"ם שפסק השו"ע לאסור ע"פ הרשב"א,כיון שכאן אינו אלא קנס ולאחרים מותר. (וכ"ד הרא"ה והרא"ש לעניין בישולי עכו"ם, שאף שהם אסורים על כל ישראל, הסיר לא נאסר. וק"ו לעניין מעשה שבת, שהתבשיל אסור לעולם רק על המבשל. וכן לסוברים שהלכה כר' מאיר, גם התבשיל מותר באכילה, ויש לצרף את שיטתם. ערך השולחן,לוית חן). וכ"פ לוית חן,מב ומנוח"א כיון שהוא ספק דרבנן.   הערה – כמובן שרק אם הסיר הוטבל כהלכה כדין כלי גויים החייבים בטבילה, מותר להשתמש בו, כמבואר בפניני הלכה, וכמובא בספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):

שימוש בכלי לא טבול

כב. אסור להשתמש לצורכי מאכל בכלי שצריך טבילה, אפילו דרך ארעי. אמנם בדיעבד, גם אם בישלו בו במזיד, המאכל כשר, הואיל ולא קיבל טעם של איסור. לכן אף שהמתארח בבית ישראל שלא טבל את כליו, לא יאכל בהם, בשעת הדחק כשאין אפשרות להימנע מההזמנה או לאכול בכלים שאינם צריכים טבילה, וההימנעות מאכילה עלולה לגרום צער ועלבון, נכון להקל. וכן ילדים שהוריהם לא הטבילו את כליהם, יכולים להקל כדי לא לצערם ולקלקל את הסעודה, אבל לאחר מכן חובתם להטבילם, ואם התעצלו, אין להם עוד היתר לאכול בהם. גם כאשר יש ספק האם הכלים של המארח טבולים, והשאלה על כך עלולה להעליב, אפשר להקל ולהשתמש בכלים דרך ארעי. כג. הנופש בבית אירוח (צימר), בשעת הדחק יכול להשתמש בכלים הלא טבולים שנמצאים שם. ואם לא בטוח שהם כשרים ואין לו דרך להכשירם, יכול להשתמש בהם רק למאכלים ומשקים קרים (להלן לג, טו).