בסיס לדבר האסור

דין מאפרה כדין מוקצה מאוס שמותר לטלטלו משום כבודו של האדם. וגם אם זה היה אסור, היה מותר לטלטל את השולחן יחד עם המאפרה שעליו, שהרי כאשר יש חשש לשבירת המוקצה שעל השולחן, מותר לטלטל את החפץ שהוא מונח עליו מדין טלטול מן הצד. וגם אם זה היה אסור, היה מותר לטלטל את השולחן או את המאפרה בשינוי, כגון להזיז את השולחן בגופו, או לשים את המאפרה בצד על ידי הרמתה באחורי ידיו. השולחן עצמו לא נעשה בסיס לדבר האסור גם אם בדלי הסגריות היו עליו כל בין השמשות, משום שדין בסיס שייך רק בדבר שיש לו חשיבות. דיני מוקצה מבוארים בפניני הלכה שבת (ניתן לקרוא דרך האתר של פניני הלכה). אביא לך את שני הדינים השייכים בזה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/):   אופני היתר טלטול מוקצה לא. טינוף ולכלוך: למרות שדברים מאוסים הם מוקצה מחמת גופו, כגון טיטול שעשו בו צרכים, עכבר מת וכל דבר מלוכלך כפסולת שאינה ראויה למאכל כלב, מותר לסלקם משום כבודו של האדם. אבל אם הם נמצאים במקום שאינם פוגעים בכבודו, אסורים בטלטול. לב. נגיעה: מותר לנגוע במוקצה בלא להזיזו אפילו מעט, וכן מותר לפרוס מפה על מחשב לכבוד שבת, או להניח כיסוי על מתג חשמל כדי שלא יטעו ללחוץ עליו. לג. בגופו: מותר לטלטל מוקצה לכל צורך אם לא מזיזו כדרכו בכף ידו אלא בשינוי, כגון במרפקו, בגב ידו, בנשיפה או ברגלו (אם אינו כדורגל). לפיכך, אם היה מונח כסף על הארץ, מותר להסיטו ברגלו כדי להצניעו. וכן מגירה שנעשתה בסיס לדבר האסור, מותר לפתוח אותה בגופו וליטול את הדבר המותר. וכן מותר לשבת על אבנים ועצי בניין, או להישען על מכונית, למרות שתוך כך מנענעם. לד. טלטול מן הצד: מותר לטלטל מוקצה על ידי הזזת חפץ מותר לצורך דבר המותר, כגון לדחוף מאכל מוקצה שבמקפיא על ידי מאכל היתר כדי שיהיה לו מקום, וכגון לטאטא את רצפת הבית מחול ואבק, או להטות ספר שרוצה לקרוא בו כדי להסיר ממנו כסף שנשכח עליו. וכיוון שמותר לטלטל מהצד לפי הצורך ולא יותר, יטה את הספר במקומו ויפיל את הכסף. אבל אם צריך להשתמש באותו מקום, או שחושש שיפסיד את הכסף אם יפילו שם, מותר לטלטלו אגב הספר עד שיגיע למקום שניתן להפילו. אבל לצורך שמירת המוקצה אסור לטלטלו מהצד, כגון להטות ספר שאינו מעוניין לקרוא בו כדי להצניע את הכסף, אלא יטלטל את הכסף בגופו. לה. טלטול במקצת: מותר לטלטל מקצת מהמוקצה לצורך דבר המותר, ובלבד שלא יטלטל כולו. כגון להזיז בידו את מנתב הרוח של המזגן, ולהזיז מחוגים של שעון קיר יקר שהוא מוקצה מחמת חסרון כיס. לו. הגיע לידו בהיתר: כאשר המוקצה נמצא בידו בהיתר, יכול להניחו היכן שרוצה, ובלבד שלא ישאירו בידו בלא צורך. לכן האוכל פרי ונשאר בידו גרעין שאינו ראוי למאכל כלב, לא צריך להניחו מידו מיד, אלא רשאי ללכת ולהניחו בפח האשפה.   בסיס לדבר האסור יז. כלי שמלאכתו להיתר או לאיסור שמונח עליו כל משך הזמן שבין שקיעת החמה לצאת הכוכבים ('בין השמשות') מוקצה האסור בטלטול אף לצורך 'גופו' ו'מקומו' (כמוקצה מחמת גופו או מחמת חסרון כיס), נאסר הכלי בטלטול בשבת אפילו אם הוסר המוקצה ממנו, אם התקיימו כמה תנאים: א – שהניח את המוקצה מתוך רצון וידיעה שיהיה שם בשבת, ולא שכחו שם או הניחו שם כי לא היה לו מקום אחר (כגון בשר חי או קמח המונחים על לחם במקפיא). ב – שלא מונח שם גם חפץ מותר שחשוב יותר מהמוקצה. אבל מגירה שמונחים בה עשרים שקלים ומפתח הבית, אינה מוקצה. ג – שיש למוקצה חשיבות. אבל לקערה שיש בה קליפות אין דין 'בסיס'.