שלום כבוד הרב. בזמנים של קושי פניתי לחברים הכי קרובים שלי ואלו היו עסוקים בתקופה של מבחנים באוניברסיטה (הם חילוניים ואני מסורתי). העזרה שקיבלתי הייתה מינימלית ובמשך חודשים רבים הייתי בייאוש גדול כמעט בלי עזרה חיצונית. עם רובם שוחחתי על אכזבתי ואלה ביקשו סליחה. גם כיום אני מרגיש שהחברים המאוד קרובים הללו לא אכפתיים כלפי חבריהם כפי שאני אכפתי ואני מתקשה לסלוח ולשכוח את התחושה שנטשו אותי בתקופה שהייתי זקוק לעזרה. כשאנחנו נפגשים בד"כ אני המארח וכיף מאד יחד אבל התחושה שיש לי מתחים וקשיים עד היום בגלל התקופה ההיא מקשה עליי לסלוח.. אשמח לעזרה ותודה רבה מראש
