יומטוביאן

כל מין חד שנתי הראוי לאכילה, בין בפני עצמו ובין כתבלין, שייך בו איסור כלאיים. 'ראוי לאכילה' הכוונה שבפועל נוהגים לאוכלו. מין שלא רגילים לאוכלו, או שהוא רב שנתי, אין בו איסור. בפניני הלכה ברכות בפרק העוסק בברכת הריח מובא הכלל מתי נחשב מין לעץ שברכת הריח שלו 'עצי' ומתי 'עשבי'. אביא לך כאן מתוך הספר החדש שיש כעת לאור – קיצור הלכה – פסקי ההלכות שבספרי פניני הלכה בספר אחד: שלושה תנאים לעץ: א – מתקיים בגזעו משנה לשנה. ב – ענפיו או עליו יוצאים מהגזע או הגבעול ולא מהשורשים. ג – הגזע או הגבעול קשים. שני תנאים לעשב: א – גבעולו רך. ב – צריך לזורעו כל שנה מחדש, או שעליו יוצאים משורשו. דוגמה למינים שברכתם 'עצי': הדס, ברוש לימוני, יסמין, רוזמרין, ציפורן, שיבא, יערה, מרווה. דוגמה למינים שברכתם 'עשבי': פיגם ויקינתון. בכל מצבי הביניים, כגון נענע ולואיזה מזן של גבעול רך, יברך 'מיני בשמים'. וכן מי שהביאו לו מין צמח ריחני, ואין לו דרך קלה לברר האם הוא עשב או עץ, יברך 'מיני'. מסקנה – איסור כלאים קיים בין כל שני מיני תבלינים וירקות חד שנתיים או עשבוניים כמו נענע, ולכן אסור לשתול או לקיים נענע המעורבת עם צמחי תבלין חד שנתיים. צמחי תבלין מעוצים, רב שנתיים, כגון שיבא ורוזמרין, אינם כלאים עם נענע, וכן אינם כלאים זה עם זה.