ההלכה שהתקבלה בישראל היא שתפילה במניין היא חובה, ולכן הצריכו את האדם להשקיע בהליכה אליה 36 דקות (18 הלוך ו- 18 חזור), דבר שלא נדרש לדברים שאינם חובה. אמנם אדם שנצרך באופן זמני מפני מציאות חייו הנכחית להתפלל ביחיד, כמו למשל חיילים בצבא, יתפלל ביחיד וישתדל כשיכול להתפלל במניין. גם הקמת משפחה פעמים שדומה לשירות בצבא… אמנם בכל זאת, מכיוון שמדובר על חיים נורמטיביים של רבים מאוד, נדרש להשתדל למצוא את הדרך לסדר את היום והזמן באופן שניתן יהיה להתפלל במניין, ורק כאשר הדבר מתנגש אפשר להקל, אבל לא באופן קבוע לוותר על מניין. לפעמים כאשר אדם יודע שדבר מסוים חובה לעשותו, הוא מוצא דרכים לכך, ואם אומרים לו שאין זה חובה, הוא לא מוצא את הדרכים לעשותו… אביא לך את ההלכות הנצרכות למי שמתפלל מוקדם מתוך ספר הקיצור לפניני לפניני הלכה שיצא כעת לאור:
יא – זמן קריאת שמע ותפילת שחרית
זמני הבוקר א. 'עלות השחר' הוא הזמן שבו אור קלוש מתפשט מעט על פני המזרח.
'משיכיר' הוא הזמן שבו האור מתפשט יותר עד שיכול אדם להכיר את חברו שאינו רגיל לפוגשו ממרחק של ארבע אמות.
'הנץ החמה' הוא הזמן שבו נראית השמש. הפרש הזמן שבין עלות השחר להנץ החמה נע בין 72 ל- 88 דקות בארץ ישראל, לפי עונות השנה וגובה המקום מעל פני הים. וזמן 'משיכיר' נע בין 48 ל- 58 דקות לפני הנץ (צריך ללכת לפי לוח זמנים מדויק, כתוכנת 'חזון שמים').
תחילת זמן קריאת שמע ותפילת עמידה ב. לכתחילה תחילת זמן קריאת שמע וברכותיה הוא 'משיכיר', וזמן תפילת עמידה מ'הנץ החמה'. ובדיעבד שאמרם משעלה השחר – יצא.
ג. הנאלץ להקדים את תפילתו, יכול להתפלל לפני זמן 'משיכיר' עד סיום פסוקי דזמרה בלי טלית ותפילין, וכשיסיים את ברכת 'ישתבח' ימתין לזמן 'משיכיר', ואז יניח טלית ותפילין בברכה, וימשיך בתפילתו.
ד. בשעת הדחק כשנצרך כבר בעלות השחר להתחיל את ברכות קריאת שמע, יאמר לפני כן את ברכות השחר ופסוקי דזמרה, יניח טלית ותפילין סמוך לעלות השחר ללא ברכה, ולאחר תפילת עמידה, כשיגיע זמן 'משיכיר', ימשמש בהם ויברך. למנהג יוצאי אשכנז, לכתחילה לא יאמר את ברכת 'יוצר המאורות' לפני זמן 'משיכיר', אלא ידחה את אמירתה לאחר התפילה.
ה. כל זמן שיש אפשרות לומר את קריאת שמע וברכותיה אחר זמן 'משיכיר', גם אם יצטרך לשם כך להתפלל שמונה עשרה בהליכה או בישיבה, או להתפלל שמונה עשרה בעלות השחר ולא להסמיך גאולה לתפילה, לא יאמר את קריאת שמע וברכותיה לפני 'משיכיר'.
ו. המהודר ביותר הוא להתחיל את תפילת שמונה עשרה כשהחמה מתחילה להיראות ('ותיקין'). אבל כיום שרוב האנשים רגילים ללכת לישון מאוחר, והקימה המוקדמת תגרום להם לעייפות בלימוד או בעבודה, ההידור החשוב הוא להקדים ולהגיע לבית הכנסת לפני תחילת התפילה.
סוף זמן קריאת שמע ותפילת עמידה ז. זמן קריאת שמע של שחרית הוא עד סוף שלוש שעות זמניות של היום, וזמן ברכות קריאת שמע ותפילת עמידה הוא עד סוף ארבע שעות זמניות. בדיעבד ניתן להתפלל עמידה עד חצות היום (ואם התאחר במזיד, טוב שיכוון שמתפלל בתורת נדבה), ויכול אז לומר גם את פסוקי דזמרה, אבל לא יאמר את ברכות קריאת שמע. ולמנהג חלק מיוצאי אשכנז, אם לא אמר את ברכות קריאת שמע לפני סוף ארבע שעות מחמת אונס, רשאי להשלימן עד חצות (משנ"ב). כאשר אומר את ברכות קריאת שמע, יאמר איתן גם את קריאת שמע אף שעברו שלוש שעות ואינו יוצא באמירתה ידי חובה.
ח. 'שעות זמניות': מחלקים את היום לשנים עשר חלקים, וכל חלק נקרא 'שעה זמנית'. בקיץ שהימים ארוכים – השעות ארוכות, ובחורף שהימים קצרים – השעות קצרות. יש אומרים שחישוב שעות היום נעשה לפי האור – מעלות השחר ועד חשכה גמורה (זמן
'מגן-אברהם'), ולדעת רוב הפוסקים החישוב לפי השמש – מ'הנץ החמה' ועד שקיעת החמה (זמן ה
'גר"א'), וממילא כל שעה זמנית יותר קצרה. שני הזמנים מגיעים יחד לזמן של חצות היום.
ט. מכיוון שמצוות קריאת שמע מהתורה, נכון להחמיר ולחשב את סוף זמנה לפי זמן 'מגן-אברהם'. ואילו ברכות קריאת שמע ותפילת עמידה מדברי חכמים, ולכן אפשר להקל ולחשב את סוף זמנם כזמן הגר"א, וטוב להחמיר ולחשב גם אותה כזמן 'מגן-אברהם'.
שמירת הזמנים י. במניין שבו יגיעו לקריאת שמע לאחר שלוש שעות זמניות לפי זמן 'מגן-אברהם', יודיעו למתפללים שיקראו לפני התפילה את פרשת 'שמע'.
יא. במניין שבו מתפללים שמונה עשרה עד סוף ארבע שעות לפי זמן הגר"א, יש להקפיד לסיים גם את חזרת הש"ץ בתוך ארבע שעות. וכאשר המניין נוהג שלא כהלכה ומתפלל עמידה לאחר ארבע שעות לפי זמן הגר"א, צריך להתפלל ביחיד.
יב. מי שאין לו תפילין, לא יאחר את זמן קריאת שמע ותפילת עמידה, מפני שבדיעבד אפשר להתפלל בלא תפילין.
יג. תפילה במניין עדיפה על 'ותיקין' ביחיד גם אם התפילה במניין לפני 'הנץ החמה', ובלבד שאומרים את קריאת שמע וברכותיה אחר זמן 'משיכיר'. אמנם הרגיל להתפלל 'ותיקין' במניין, ויום אחד אין לו מניין, רשאי להתפלל באותו היום 'ותיקין' ביחידות. וכן הרוצה להתפלל מדי פעם 'ותיקין' ואין לו מניין, יש לו על מי לסמוך.
יד. אישה שנוהגת להתפלל בכל יום תפילת עמידה אחת, בשחרית או במנחה (להלן כז, א), אם עברו ארבע שעות ולא התפללה שחרית, מוטב שתתפלל באותו יום מנחה. אבל אם היא חוששת שתשכח להתפלל מנחה, תתפלל שחרית עד חצות היום.
