ברכת הגומל

קשה לומר. זו ההלכה הרשמית: חייל יברך בסיום שירותו על כל הסיכונים שעבר במשך הפעילות הביטחונית והאימונים. ואם בתוך שגרת פעילותו הביטחונית השתתף בקרב או בפעולה מסוכנת, יברך מיד לאחר שיחזרו בשלום לשגרת פעילותו, ובסיום שירותו הצבאי יברך שוב על פעילותם הביטחונית שנמשכה לאחר מכן. רק מי שהיה שם יודע לומר האם הוא היה בקרב או בפעולה מסוכנת. כלומר אם לאחר הפיצוץ, היה קרב שהשתתפת בו, זה ברור, אבל אם רק היה פיצוץ במרחק שלושים מטר ולאחר מכן לא היה קרב, אלא פינוי פצועים וכו' שלא היה בו קרב, רק אתה יודע לומר האם היתה שם סכנה מיוחדת או לא. אני מבין שההתרגשות גדולה, אבל השאלה האם מי שהיה שלושים מטר משם היה בסכנת נפשות מיוחדת מעבר ליום יום שאתם עוברים שם. אם כן – צריך לברך. אם לא – הברכה בסיום המלחמה תחול על הכל. אני יותר נוטה לומר לברך בסוף על כל המלחמה, ובכל מקרה מה שתחליט אינו נוגע לברכה לבטלה, כי אין כאן דברים מוחלטים. אם הייתה בסיכון ממשי מעבר למצב המלחמה שאתה בו יום יום – תברך. ה' ישמור אותך. בהצלחה.