הר הבית – המשך

יש הלכה פשוטה והיא שבתשעה באב אנחנו אבלים והדינים זהים לדיני אבל על קרוביו, חלק מהם הוא שאסור לאבל ללמוד תורה והכוונה לדברים משמחים. לימוד הלכות המקדש הוא לימוד משמח שיש לו מקום כל ימות השנה חוץ מיום אחד – תשעה באב. שאלתי את הרב שאלה זו לפני כמה שנים, וכך הוא סבר, וכך גם אני הקטן חושב. הרב לא רצה להכניס דבר חדש לספר כי לא ראה בכך צורך, שהרי כתוב שמותר ללמוד רק דברים עצובים. לכן אני חושב שרק שאלתך השלישית היתה מותרת ביום עצוב זה. שאר השאלות היו היסח הדעת גמור מהאבלות. כלומר יחד עם הרצון, הן של הקהל הקדוש והן של הרבנים, להיות רלוונטיים לחיים המתחדשים, כמו שאנו משתדלים לעשות אצלנו לגבי כלים שלא בולעים ולגבי סוגיית הגיור וסוגיית היתר המכירה והיחס לנוצרים בימינו, יחד עם זאת צריכים להיות מאוד ממוקדים ולעשות זאת בזהירות מתוך לימוד הפוסקים. כלומר להוכיח שהפוסקים הולכים לפי הטעם שבכלי ולא מעבר לזה, להוכיח שהמון פוסקים הקלו בגיור בכל הדורות, להוכיח שהיתר מכירה הוא כיום לכתחילה, ולהוכיח שרוב הפוסקים הקלו בעובדי עבודה זרה בשיתוף. אם היה אפשר להכניס בלימוד הסוגיה את האפשרות ללמוד הלכות המקדש (דבר שהייתי שמח לעשות) – מצויין, אבל כפי הנראה לענ"ד בינתיים זה לא נכנס. לא ניתן לומר הלכה במנותק מהסוגיה עצמה שדורשת לימוד בדברים עצובים. צריך להסביר את החידוש מתוך הסוגיה. איך מתוך הסוגיה של לימוד תורה בתשעה באב אפשר להוכיח שמותר ללמוד גם לימוד משמח שקשור לבית המקדש.