קבלת נדר

התרת נדרים – אין צורך להכנס לפרטים, שכן כפי שכתב הרב בדין התרת הנדרים שאנו עושים לפני ראש השנה ויום כיפור (פניני הלכה ימים נוראים סוף פרק ה), שהוא מועיל לדברים שאדם עשה ג' פעמים ושכח לומר בלי נדר. אביא לך את הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה: התרת נדרים כה. נוהגים להתיר נדרים בערב ראש השנה, כדי להיכנס לראש השנה נקיים מהעוון החמור של נדרים. ויש נוהגים להתיר נדרים גם בערב יום הכיפורים. גם אמירת 'כל נדרי' בפתיחת יום הכיפורים נועדה למטרה זו. כו. התרה זו מועילה לנדרים שאדם שכח שנדר, או למנהגים טובים שנהג שלוש פעמים בלא לציין שמקיימם בלי נדר, או למצוות שקיבל על עצמו ולא אמר "בלי נדר". אבל נדר שאדם זוכר שנדר, אין מתירים בלא שיפרט אותו בפני שלושה דיינים שיתירו לו את הנדר על ידי פתח וחרטה. מודעה לביטול הנדרים לעתיד כט. אמרו חכמים: "הרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה, יעמוד בראש השנה ויאמר – כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל". מעיקר הדין ניתן לומר את 'מסירת המודעה' הזו בקול לעצמו, אך נכון לומר אותה בפני שלושה. לכן נוהגים לאומרה יחד עם התרת הנדרים, גם בערב ראש השנה וגם ב'כל נדרי' באמירת: "מיום כיפורים זה ועד יום כיפורים הבא עלינו לטובה". נשים שלא מגיעות ל'כל נדרי', נכון שיאמרו את מסירת המודעה בקול לעצמן. ל. נוהגים שלא לסמוך על מודעה זו לנדרים ממש, אלא רק למנהגים טובים שנהג שלוש פעמים ולא אמר "בלי נדר", או לצדקה ומצוות שקיבל על עצמו ולא אמר "בלי נדר" (כמובא בסעיף כו). https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/?srsltid=AfmBOorvXJh77tw_diIx7wSWAJ1-lc22zuFgNyIA2DcmvAK2JcLSZZP9   השבת אבדה – יש מעט מאוד רק בספר המסורת היהודית שכתב הרב (בעזרת ה' יהיה בעתיד פניני הלכה בין אדם לחברו שיעסוק גם בזה במקום ספר ליקוטים ב' שיש היום):

א – השבת אבדה

הרואה אבדת חברו, היינו חפץ של חברו שנפל ואבד או נשכח, חייב להשיבה לו. ולא זו בלבד, אלא שעליו לחוש אחווה ואחריות כלפי חברו, עד שלא יוכל להתעלם מאבדתו. שנאמר: "לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם, הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ… וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ אֲשֶׁר תֹּאבַד מִמֶּנּוּ וּמְצָאתָהּ, לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם" (דברים כב, א-ג). כיוצא בזה, אם יראה גנבים שעומדים לפרוץ לרכבו או לדירתו של חברו, לא יתעלם אלא יזעיק את המשטרה. ואם יראה מים שמציפים את דירת שכנו בעת שהוא נעדר ממנה, לא יתעלם אלא יתקשר אליו כדי למצוא פתרון לבעיה לפני שייגרם נזק כבד. המוצא אבדה ואינו יודע למי היא שייכת, אם יש אפשרות לאתר את בעל האבדה ושווי האבדה מצדיק את המאמץ, מצווה לחפש את המאבד בדרכים המקובלות. ככל שהאבדה יקרה יותר, מצד ערכה הכספי או הרגשי, כך צריך להתאמץ יותר להחזירה. כאשר אין סיכוי למצוא את המאבד, ומסתבר שהמאבד התייאש מאבדתו, האבדה הופכת לרכושו של המוצא אותה.