שאלה

שלום כבוד הרב, אני מנסה להבין מה אני אמור לעשות מבחינת לימוד ההלכה ובכלל: מצד אחד יש לי יכולות לימודיות גבוהות מאוד וכאשר יש סוגייה שלמדתי לעומק וההגיון שלי מצביע על דעה מסוימת קשה לי מאוד מאוד ללכת כנגד ההגיון שלי גם אם הדעה הזאת לא מקובלת בציבור מצד שני אני לא חושב שאני בר הכי ולא יודע אם לעולם אהיה כזה, לפי ההגיון שלי בר הכי נמדד קודם כל בקרבה לשם יתברך מבחינת אהבה ויראה, בקיום המצוות, בדרך ארץ, באהבת הבריות ועוד ועוד מעלות ורק לאחר מכן מרמת ידיעתו בתורה ומשכלו מה לדעתך עליי לעשות במצב הזה מבחינת הדרך ההלכתית שבה אני צריך ללכת? מצד אחד אני לא בר הכי ככה שאיני יכול לייצר דרך הלכתית לעצמי ולציבור ומצד שני קשה לי מאוד לוותר על ההגיון שלי ועל לימוד ההלכה לעומק.

רב משיב

לא אמרת בן כמה אתה וכמה שנים אתה לומד. אם אתה כבר לומד כמה שנים בשקידה יפה, אזי נראה שהנכון להדריך הוא כך: אחרי לימוד יפה של הגמרא ודעות הראשונים והאחרונים, אם נפסק להלכה באופן ברור שלא כפי ההגיון שלך, אינך יכול לעשות אחרת, ואם זה קורא הרבה יש מקום לחשוב שההגיון שלך צריך שיפור. אבל אם ההגיון שלך מסתדר עם פוסקים אחרונים שפסקו כך, אזי גם אם אין דעת רוב הפוסקים כך, זה בסדר גמור. האם למעשה אתה יכול לעשות כמיעוט הפוסקים? אם זה בניגוד למקובל במקום שאתה חי בו – אפשר לעשות כך רק בלא שאף אחד רואה. לדוגמא – אתה הבנת שמותר להפריד מעדנים בשבת, אבל אתה נמצא במקום שראש הישיבה פוסק אחרת – אינך יכול בפרהסיה להפריד מעדנים בשבת, אבל כשאתה לבד בחדר מותר. אתה הבנת שהנכון הוא לברך על שוקולד בורא פרי העץ כדעת הרב דוב ליאור – אם אף אחד לא שומע מה אתה מברך – מותר. בדאו' צריך יותר זהירות, בדרבנן אפשר יותר לסמוך על הדעות המקלות, ובמנהגים עוד יותר. בהצלחה רבה

ישיבת הר ברכה אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


דילוג לתוכן