שאלה

שלום וברכה! 1. הרב כותב בפרק ח הערה 7 "כאשר פרי נטחן ואח"כ יצרו ממנו מאכל אחר, דוגמת דוחן ותירס שנטחנו ונאפו לפת, אפילו לשו"ע רח, ח, שפוסק כרמב"ם, מברכים 'שהכל'. וכן הדין לגבי במבה וחלווה שנטחנו בתחילה ונתגבשו שוב כמאכל חדש" לעומת זאת בהערה 9 כתב:"וכן נוהגים להורות לגבי חטיף צ'יפס העשוי מקמח תפוחי אדמה (פרינגלס), שברכתו 'שהכל'. אמנם הרוצה רשאי לברך עליהם 'האדמה', שכן לשו"ע אליבא דרמב"ם, בכל מקרה ברכתם 'האדמה'. וגם אליבא דתה"ד, כיוון שידוע וניכר עליהם שהם באים מתפוח אדמה, ייתכן שברכתם 'האדמה'.." למה בפרינגלס אנחנו לא אומרים שזה כמו חלווה? זה היה תפוח אדמה, נטחן לקמח, ונוצר מוצר חדש.. 2. במהדורה הקודמת היה מקור לדברי הרב בהערה 7 ובמהדורה הנוכחית זה הושמט. יש סיבה לכך?

רב משיב

  1. ההבדל הוא שבלחם אין כלל קשר בתודעת האדם בין המוצר הסופי לבין מקורו, משא"כ בפרינגלס ופירה מקמח תפו"א המובא שם באותה פסקה, יש קשר בתודעת האדם ביניהם. גם לגבי במבה וחלווה אפשר לומר כן, אבל במידה פחותה ולכן לא הובאו בהערה 9 אלא ב 7. לכן דווקא לגבי לחם דייק הרב לכתוב 'אפילו לשו"ע', ואילו לגבי במבה וחלווה רק כתב 'וכן הדין'.
  2. כן. הרב משתדל כעת להביא פחות ספרים בני זמנינו כמקור לדבריו, אם אינם מגדולי ישראל באופן מובהק, אלא חשוב לו להעמיד את הדברים על הסוגיה.

ישיבת הר ברכה אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


דילוג לתוכן