יש אמנם היתר בשעת הדחק לאכול מבישול גויים כאשר הדבר נעשה בביתו של הישראל וממוצריו של הישראל, אבל היתר זה נאמר למקרה חד פעמי ובדיעבד, לכן הפתרון הוא לאזור אומץ וגבורה ולהסביר לה שאין כאן משהו אישי שאתם קבעתם אלא אלו דברי התורה שלנו, אפשר להוסיף ולהסביר שלמרות שאנו אוהבים גם את הגויים, כדי שלא נתחתן איתם קבעו חכמים סייגים, וכיוון שהאוכל מקרב מאוד, אסרו לאכול אוכל שגוי בישל בלי שישראל היה שותף בהכנתו. אתם יכולים להקל בכל הקולות המובאות לקמן כדין דיעבד. וכן אף שכלים שבישל בהם הגוי צריכים הכשרה, אם הדבר קשה לכם, אפשר להקל במה שכבר היה, אבל מעתה יש להתנהל כראוי. אביא לך את תמצית הדינים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה שהוצאנו השנה (https://shop.yhb.org.il/product/kitzur/?v=4605f628f91d):

כז – הגזירות על מאכלי גויים

א. ייעודו של עם ישראל להביא ברכה לכל העמים שברא הקב"ה בעולם (בראשית כח, יד). כדי להצליח בזה, צריך מצד אחד לאהוב את כל העמים (מידות הראי"ה, 'אהבה', סעיפים ה, י), ומצד שני צריכים ישראל לשמור על ייחודם ולהעמיד גדר שתמנע מבניהם יצירת קשר אישי קרוב מדי עם הגויים, ובכך יימנעו מהתבוללות בעמים ושכחת ייעודם. כדי לשמור על המרחק הראוי מהגויים, ומתוך הבנה שמאכלים ומשקים מקרבים את הלבבות, גזרו חכמים שלא יאכלו ישראל פת ובישולי גויים (להלן כח), לא ישתו את יינם, לא ישתו משקאות חריפים במקום ששייך לגויים, ולא יאכלו במסיבתם (להלן כט). כל זאת גם כשהמאכלים והמשקים עשויים ממוצרים כשרים.

בישולי גויים

ט. מאכל שגוי הכין בכל דרך שמקובל להשתמש כיום בחום כדי להכין מאכלים – אסור באכילה. בכלל זה בישול, טיגון, אפייה, קלייה, קיטור, מיקרוגל. אבל מאכל שהכין גוי במליחה, כבישה או בעישון קר – מותר. י. כלים שגוי בישל בהם תבשילים שחל עליהם איסור בישולי גויים, למרות שכל מרכיבי התבשיל היו כשרים – צריכים הכשרה כדין כלים שבישלו בהם מאכל טרף. אמנם בדיעבד שבישלו בכלי לפני הכשרתו – המאכל מותר.

האיסור רק על מאכלים שאינם נאכלים חיים

יא. איסור בישולי גויים חל רק על מאכלים שהבישול מכשירם לאכילה, כגון בשר, דגים, ביצים, קטניות, דגן, קמח, תפוח אדמה, בטטה, קישוא, חציל. אבל מאכלים שרגילים גם לאוכלם כמו שהם חיים, כחלב ומוצריו, פירות, עגבניה, פלפל ובצל, אינם בכלל האיסור, שכן מכיוון שהבישול לא הכשירם לאכילה חשיבותו פחותה, וממילא חשש קירוב הלבבות שעלול להיווצר בגללו פוחת. יב. הולכים אחר מנהג הסביבה שבה אדם חי. לכן מי שבסביבתו אוכלים למשל סלק חי, אין הוא בכלל האיסור, גם אם הוא ובני משפחתו אינם אוכלים אותו חי. בשומשום קלוי ובטחינה שנעשתה משומשום קלוי, אין איסור בישולי גויים, משום שמקובל לאכול גם שומשום חי ולעשות טחינה גם משומשום חי. יג. קביעת מעמד המאכל האם הוא נאכל חי, תלוי במצבו לפני הבישול. לכן דג ובשר שנמלחו עד שנעשו ראויים לאכילה, אין בהם איסור בישולי גויים. ואילו מאכלים כדוגמת קוסקוס, שעוברים בישול במפעל, ואחר כך מייבשים אותם בחום עד שאינם ראויים לאכילה, ובבית מערים עליהם מים רותחים ובכך הם נעשים ראויים לאכילה – אם גוי עשה זאת, אסור לאוכלם. אבל שניצל תירס וסויה שהוכנו במפעל ישראל, ודי להם בחימום – מותר לגוי לחממם בתנור. וכך דין כל מאכל מוכן לאכילה שנמצא במקרר. יד. עירבו בתבשיל אחד דברים שנאכלים חיים כגבינה וירקות, ודברים שאינם נאכלים חיים כקמח וביצים, הולכים אחר העיקר שגם הברכה נקבעת על פיו (עי' בהלכות ברכות פרק יא).

האיסור רק על מאכלים שמגישים בסעודה מכובדת

טו. איסור בישולי גויים חל רק על תבשיל שמוגש בסעודה מכובדת כאחד המאכלים שבסעודה או כמנה אחרונה, כל אחד לפי המנהג בסביבתו (כיום זה כולל את רוב התבשילים). אדם שאינו רגיל להגיש תבשיל מסוים בסעודה מכובדת, כל זמן שידוע לו שבסביבתו מקובל לעיתים להגישו, יש לו בו איסור בישולי גויים. טז. גם בדגני בוקר ופריכיות אורז יש איסור בישולי גויים, הואיל ויש שרגילים לאוכלם לארוחת בוקר. אבל אין איסור במאכלים שנועדו לאכילת עראי בין הסעודות, כדוגמת ממתקים, שוקולד, פיצוחים ושאר חטיפים. וכן אין איסור בתבלינים, כיוון שאינם נאכלים בפני עצמם אלא טפלים למאכל. יז. בקפה ותה ומשקאות אלכוהוליים כדוגמת וודקה ובירה אין איסור בישולי גויים, הואיל ונועדו לשתייה ועיקרם מים שרגילים לשתות אותם חיים.

השתתפות ישראל בבישול

יח. אם יהודי ישתתף בתהליך הבישול, כל עוד הדבר ייעשה בשלב שמועיל לשיבוח התבשיל – התבשיל מותר, ולכתחילה יעשה זאת לפני שהתבשיל יגיע לחצי בישולו. כמו כן, לכתחילה ההשתתפות צריכה להיות בשעה שהתבשיל על האש (כמנהג יוצאי ספרד ע"פ השו"ע), כגון לערבבו או להניחו עליה, או להדליק את האש תחתיו, או להנמיך מעט את אש הגז או התנור ושוב להגבירה. ובדיעבד שההתעסקות עם האש נעשתה קודם שהיה התבשיל עליה, התבשיל מותר (כמנהג יוצאי אשכנז ע"פ הרמ"א). לפי זה, כאשר רוצים לטגן על אותה מחבת כמה חביתות בזו אחר זו, צריך שבמשך כל הטיגון, ישראל הוא שיניח את הביצים על המחבת, מפני שלכתחילה הדלקת האש תחת המחבת מועילה רק למאכל שמונח עליה באותה שעה, שכן שותפות הישראל צריכה להיות בעת הבישול עצמו. ובדיעבד כל החביתות שהוכנו מכוח הדלקת האש על ידי הישראל, מותרות. יט. במקומות שבהם אין קִרבה אישית בין המבשל לסועדים, כגון במטבח ציבורי או במסעדה שהטבח אינו יוצא בה אל הסועדים, אפשר מלכתחילה להעניק כשרות רגילה כדעה המקילה, אבל כשרות מהדרין אפשר להעניק רק לנוהגים כדעה המחמירה. כ. השתתף הישראל בבישול, ולפני שהתבשיל הגיע לשליש בישולו ונעשה ראוי לאכילה בשעת הדחק, נקטע הבישול על ידי כיבוי האש או הסרת התבשיל ממנה, ובא גוי והמשיך את הבישול – המאכל אסור. וכן כאשר הדליק הגוי את האש והניח הישראל עליה חתיכת בשר גדולה שאם לא יהפוך אותה לא תהיה ראויה לאכילה בצידה השני אפילו בשעת הדחק, ובא הגוי והפך אותה – הצד השני אסור באכילה. אבל אם הישראל הדליק את האש, הבשר מותר בדיעבד. כאשר צולים בשר על מכשיר עגול מסתובב (שווארמה), אם הישראל הניח את הבשר או הדליק את האש, יכול הגוי לחותכו למרות שבעת החיתוך הוא מאפשר לשכבה הפנימית להתבשל, הואיל וגם בלא החיתוך במשך הזמן כל הבשר היה נעשה ראוי לאכילה בשעת הדחק.

היתרים

כא. בישול גויים אסור גם כאשר הוא נעשה בבית הישראל וממוצריו של הישראל, וגם כאשר הגוי שכיר של הישראל ומבשל כדי למכור את התבשיל לרבים (שלא כדין פת פלטר לעיל, ג). אמנם בשעת הדחק גדול או בשעת הצורך כשיש עוד סיבות להקל, אפשר להקל בזה (כמובא לעיל, יט). כב. קשיש או חולה שנזקק למטפל גוי שיסעד אותו בביתו, עליו להשתתף בבישולי הגוי. ואם אינו יכול, על ילדיו ובני משפחתו להתאמץ ככל יכולתם להכין עבורו תבשילים. ואם אין הדבר אפשרי, ידליקו נר שממנו ידליק הגוי את אש הגז. ובשעת הדחק שאינו יכול להשתתף כלל, יסמוך על דעת היחידים שמקילים בזה, אבל לבני משפחתו ולמבקריו אסור לאכול מהתבשילים. כג. חולה שנצרך בשבת לתבשיל, למרות שאין במחלתו סכנה, מותר לבקש מגוי לבשל עבורו (עי' הלכות שבת כח, א), ולא צריך להכשיר את הכלי לאחר מכן, כיוון שהדבר נעשה בהיתר. אם נשאר מהתבשיל למוצאי שבת, לדעת רוב האחרונים אין לאכול ממנו, הואיל וכעת יכול ישראל לבשל עבורו מאכלים.