למה נוהגים בחו"ל לברך את ברכת הכהנים רק בחגים ומועדות ולא כמו בא"י שנוהגים לברך כל יום ?
שלום יש אומרים שאם לא קוראים לכהן לעלות לדוכן הוא לא נחשב מבטל מצווה וי"א שנשיאת כפיים בזמן הזה היא מדרבנן (עיין בשו"ת דברי יציב או"ח סי' עא) ויש שהבינו כן בדעת המנחת חינוך שעח וכ"כ במו"ק קכ"ח . אבל בשעה"צ ס"ק קלז: חלק עליו וז"ל "ודע דנ"כ בחו"ל הוא ג"כ מדאורייתא. ובטעם הדבר שנמנעו ראה בבית יוסף אורח חיים סימן קכח כתב האגור (סי' קעו) שנשאל מהר"י מולן (שו"ת מהרי"ל החדשות סי' כא) למה אין הכהנים נושאים כפיהם בכל יום מאחר שהוא מצות עשה ? והשיב מפני שמנהג הכהנים לטבול קודם כמו שכתוב בהגהות מיימוניות ובכל יום קשה להם לטבול בחורף ולכן עלה המנהג דוקא ביום טוב וגם מטעם ביטול מלאכה וכשהכהן אינו נקרא אינו עובר עכ"ל וכתב בד"מ קכח – מחמת ביטול מלאכה שטרודין במחייתם ואינם שרויים בשמחה כביו"ט שנאמר בו ושמחת בחגך וכ"כ הלבוש. וכ"כ רמ"א קכח סעיף מד נהגו בכל מדינות אלו שאין נושאים כפים אלא בי"ט, משום שאז שרויים בשמחת יו"ט, וטוב לב הוא יברך; מה שאין כן בשאר ימים, אפי' בשבתות השנה, שטרודים בהרהורים על מחייתם ועל ביטול מלאכתם; ואפי' בי"ט, אין נושאין כפים אלא בתפלת מוסף, שיוצאים אז מבהכ"נ וישמחו בשמחת יו"ט (דברי עצמו). .בשיחות הרב צבי יהודה (הכהן קוק זצ"ל) על התורה (נשא, סדרה ב, תשל"ג בנספח) נתן טעם חדש לביטול המצוה בחו"ל: "אמנם לשון הרמ"א שלא נהגו הוא לכאורה משונה מאוד. הרי ברכת כהנים היא מצוה מן התורה, אחת מתרי"ג מצוות, כדברי הרמב"ם, שמצות עשה לברך את ישראל בכל יום. וכי יש מקום לומר למשל: 'נהגו לא להניח תפילין'? אם כן, מה מובן הביטוי 'נהגו בכל מדינות אלו שאין נושאין כפים'? "אלא שברכת כהנים אינה מצוה של אמירה. יש בתורה מצוות של אמירה, אמירה בכוונה, אבל כאן נאמר: 'כה תברכו את בני ישראל, אמור להם. ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם'. אין כאן ענין של אמירה אלא של שימת ברכה. דרך הצינור הזה, מתוך גרונם של כהנים, נמשכת ברכה אלוהית, ברכה מן השמים. דרך אדם זה נמשך שפע של ברכה, ממשיות של ברכה. לכן אם האדם הזה בריא ומרגיש טוב, אם הידידות שלמה, אז נמשכת ברכה אמיתית דרך רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו. כדי שהברכה תימשך בכח המצוה, בכח הקדושה האלוהית, יש צורך בהרגשה נפשית וגופנית טובה, בשמחה, במצב רוח טוב, ואז אפשר לקיים את הברכה בשלימות ואמיתיות. אבל במצב רוח לא טוב או חולני, אי אפשר לברך. זה דומה לאדם שאין לו תפילין ברשותו, ואינו יכול להניח, כי הוא אנוס. כך המצב בחוץ לארץ: צער הגלות, פירוד הגלות, טירדת הפרנסה בגלות. במצב הגלותי אין אפשרות לברך. זה גדר של אונס. אמנם, מידי פעם, ביום טוב, יש איזו התרוממות מיוחדת, ומתגברים מכח שמחת יום טוב". ואפעפ"כ כותב הב"י על מהרי"ל – דחק עצמו לקיים מנהג מקומו ואינו מספיק כי מה שכתב מפני שנוהגים לטבול קודם האי חומרא דאתי לידי קולא היא ותלי תניא בדלא תניא שהרי טבילה לנשיאת כפים לא הוזכרה בתלמוד ואם הם נהגו להחמיר ולטבול למה יבטלו בשביל כך שלש עשה בכל יום ואף על פי שאינו עובר אלא א"כ נקרא מכל מקום מוטב להם שיקיימו שלש עשה בכל יום ולא יטבלו כיון שאינם מחוייבים משיטבלו ועל ידי כן יניחו מלקיים שלש עשה בכל יום ויישר כחם של בני ארץ ישראל וכל מלכות מצרים שנושאים כפיהם בכל יום ואינם טובלים לנשיאת כפים: הסיבה המרכזית ירושלמי (ברכות פ"ה ה"ד) רבי אדא בר פזי כד הוה תש ולא חזיק רישיה הוה קאים ליה אחורי עמודא רבי אלעזר הוה נפיק לברא כלומר היה יוצא לחוץ כדי שלא יצטרך לעלות לדוכן כשהחזן קורא כהנים דהא דאמרינן דעובר הכהן בג' עשה היינו כשהחזן קורא כהנים דאמור להם מתרגמינן כד יימרון להון ואם הוא בבית הכנסת כשהחזן קורא כהנים ואינו עולה עובר ואם אינו בבית הכנסת אינו עובר: וכן כתב ג"כ הר"ן סמ"ג סמ"ק מרדכי ולר' מנוח עובר גם הלא שיקראו לו ואין כן דעת הפוס' וכך היה מנהג בצפת שלא לשאת בחול וכ"כ ר' משה ריישר בספר שערי ירושליים "בצפת טבריא וחברון לא נש"כ אשכנזים בחול " וכ"כ רבי חיים סת' הון רבה של צפת בתרסב- תרעו שאשכנזים לא נש"כ בחול וכ"כ רי"מ טיקוצינסקי שבגליל לא נש"כ בחול וכתב משנה ברורה בכל מדינות אלו וכו' – ובא"י ובכל מלכות מצרים המנהג לישא כפים בכל יום והפוסקים קלסו למנהגם בזה: ולגבי מנהג ספרדים –כתב בב"י קכ"ח שמנהג ספרדים לישא כפיים ועכ"כ בנהר מצריים עמ' ה ב סי ה וכ"כ רבי אליהו בכור חזן – ספר נוה שלום סי' ס – על דברי הב"י שכן נהגו עד היום הזה אבל רבי אלעזר הכהן מחכמי טורקיה חיבר ספר על נש"כ " כה תברכו " סי' כה וכותב שנש"כ ביום שיש ס"ת – המנהג באיזמיר שכוהנים לא נש"כ אלא בשני חמישי רחת ע"צ שיש ס"ת. ווכתב מהרי"ץ יש נהגו לא לישא בבית אבל ואני הצעיר קבלתי שבדורות קודמים נשאו כפיים ואין כדאי לבטל עשה דהיכן מצינו שמי שאינו שמח לא נש"כ . מה נוהגים כיום בתי כנסת ? כפר חב"ד לא אומרים דעת הגר"א – כתב רבי ישראל משקלו בספר פאת השולחן (ב, טז) שדעת רבו הייתה שבא"י יישאו כפיים בכל יום כמנהג א"י שכל הספרדים נוהגים כהרמב"ם ואתרא דמרן . והעיד רבי חיים מוולוזין שהגר"א רצה להנהיג כן בבית מדרשו והיליט שלמחרת כן ינהגו ושמו בתפיסה – כנראה משמיים נתבטל ולגבי המנהג בחיפה ראה מה שכתב בשו"ת מנחת יצחק ח, א; והרצי"ה נשא כפיו כששהה שם וראה והרב זילבר בשו"ת אז נדברו; ובמוריה י פסק שישאו כפיים וכדעת הרב שאר ישוב הכהן שאין ללמוד מהרמ"א שדיבר על חו"ל לא"י (ובמנ"י תשו' ב השיב ע"ז) והרב אברהם שפירא הורה שראוי לומר וכן תיקנו הרב שאר ישוב הכהן והרב בקשי בעיר חיפה ראה בספר שי כהן ).