ועל המדינות בו ייאמר

הדין הבין־לאומי מתיר למדינה לנהל מלחמה כדי להגן על עצמה ולהכניע את האויב שקם עליה • רבים מהאוכלוסייה האזרחית בקרב האויב הערבי שותפים מלאים למלחמה בנו • מדורי דורות המערב טבול באנטישמיות • הטענה שאנחנו מבצעים "רצח עם" ו"פשעי מלחמה" היא טענה אנטישמית מובהקת • תופעת האוטו־אנטישמיות – שנאה עצמית יהודית, היא תוצאה של גלות ארוכה מאוד • לצערנו גם המערכות הציבוריות שלנו נגועות בתפיסות נפסדות אלה • בסופו של דבר החוטאים בשנאת ישראל נענשים • ככל שנתחזק יותר, ובלא לסמוך על הנס נכריע את אויבינו, כך יכבדו אותנו יותר, ונסבול מפחות אנטישמיות

האמת המוסרית

שאלה: ציבור רחב באירופה ובצפון אמריקה, שמיוצג על ידי הממשלות, מבקר בחריפות את מדינת ישראל בגלל מלחמתה בחמאס. לטענתם צה"ל הורג יותר מדי אזרחים שאינם מעורבים במלחמה, בניגוד לדין הבין־לאומי. האם הדבר נכון?

תשובה: ראוי להקדים שכעיקרון הדין הבין־לאומי מחייב את ישראל, שכן אחת משבע מצוות בני נח היא להעמיד בתי דין, וכלל הוא שאין מצווה שבני נח חייבים בה וישראל פטורים ממנה. אולם הכוונה למה שמוסכם על כל בני האדם בסביבה התרבותית שבה אנו חיים, כמו לדוגמה שאסור במלחמה לפגוע בכוונה באזרחים שלווים, ולא בדברים ששנויים במחלוקת בין משפטנים ימנים לשמאליים.

אולם הדין הבין־לאומי מתיר למדינה לנהל מלחמה כדי להגן על עצמה ולהכניע את האויב שקם עליה. אם האויב משתמש באזרחים כמגן אנושי, ובגני ילדים ובתי חולים כבסיסים צבאיים, הוא אינו זכאי עקב כך להגנה, אלא האחריות על הפגיעה באזרחים שנמצאים באותם מקומות מוטלת עליו. אומנם כאשר אפשר, צריך לתת לאזרחים זמן כדי להתפנות משם, ואם הדבר מסוכן אזי ישנן הנחיות של משפטנים במדינות שונות כיצד לחסל את האויב תוך ניסיון למעט בפגיעה באזרחים. אולם ברור שהניסיון לא לפגוע באזרחים אינו מונע את החתירה להרוג את כל חיילי האויב עד האחרון שבהם או לחילופין לקבל את כניעתם המוחלטת.

במקרה של האויב הערבי, רבים מבני האוכלוסייה האזרחית שותפים מלאים למלחמה בנו. כך הוכח ביום הטבח שהתחיל את המלחמה, כאשר אלפי אזרחים השתתפו בששון ברצח, באונס, בהתעללות בחיים ובמתים, ולא היה אזרח או איש דת או רופא שהשמיע קול כנגד זה. במצב כזה, אין להתפלא שפעמים רבות האוכלוסייה מסכימה לשמש כמגן ללוחמי האויב, ואינה מוכנה להתפנות בזמן שניתן לה, ואין סיבה מוסרית לחוס עליה, וכך הוא גם הדין הבין־לאומי.

אנטישמיות

שאלה: מדוע אם כן רבים כל כך במערב מאשימים אותנו ב"פשעי מלחמה" ו"רצח עם"? האם אין מגמה מוסרית בטענתם?

תשובה: למרבה הצער, המערב טבול מדורי דורות באנטישמיות. גם כאשר טענו נגד היהודים שהם רוצחים ילדים כדי ללוש מצות בדמם, טענו "טענה מוסרית". וכי מי יכול להסכים לרצח ילדים בשביל פולחן דתי?! אלא שזו הייתה עלילת דם מרושעת, שהתקבלה על הלבבות מפני עמדתם האנטישמית. גם בעת החדשה, כאשר רבים במערב טענו נגד היהודים שהם גזע טפילי ונצלני, שהורס את התרבות והאנושות, טענו לכאורה "טענה מוסרית". הנאצים יימח שמם הובילו טענה זו אל הפתרון הסופי, אולם רבים באירופה הסכימו לעצם הטענה, ולכן שיתפו פעולה עם הנאצים בגלוי או בעקיפין. אלא ש"טענה מוסרית" זו הייתה עלילה נוראה, לא רק שהיהודים לא היו מסוכנים לאנושות אלא להפך, בזכות תרומתם של היהודים המערב הפך להיות מוביל מבחינה מדעית, כלכלית ותרבותית.

גם היום כשטוענים שאנחנו מבצעים "רצח עם" ו"פשעי מלחמה", מדובר בטענה אנטישמית מובהקת. במלחמות רבות שנוהלו בעשרות השנים האחרונות, כמו בעיראק, בסוריה, בדארפור, בסודן, בתימן, במיאנמר, באפגניסטן ובאתיופיה, שבכל אחת מהן נהרגו מאות אלפי אזרחים, ואחוז האזרחים שנהרגו ונספו היה גבוה פי כמה וכמה מהלוחמים, ובשיטת הלחימה לא תמיד השתמשו באזרחים כמגן אנושי כמו אנשי החמאס בעזה, ואף על פי כן, רק לעיתים נדירות הוגדרו הפעולות כפשעי מלחמה ורצח עם. ואילו את מדינת ישראל משמיצים למרות כל המאמצים המופרזים שהיא עושה כדי לא לפגוע באזרחים.

האם גם ראש ממשלת בריטניה אנטישמי?

שאלה: האם ניתן לטעון גם נגד ראש ממשלת בריטניה סטרמר, שבת זוגו יהודייה, או נגד נשיא צרפת מקרון, שהם אנטישמיים? הרי הם מוקיעים שנאה לכל אדם ולכל עם, ויזדעזעו אם יאשימו אותם באנטישמיות.

תשובה: אין הסבר אחר לכך שהם מטיחים במדינת ישראל טענות חמורות כל כך מלבד אנטישמיות. מסתבר שהם אינם מודעים לכך, אבל אין הסבר אחר למוסר הכפול שבו הם מתייחסים אלינו. לו היו מקשיבים ביושר לעמדת אויבינו הערבים, היו מבינים שמגמתם להשמיד את מדינת ישראל, ומה שישראל עושה להגנתה מעט מדי ומאוחר מדי למה שנצרך. וכל זה בגללם.

לו היו חושבים בכנות, כיצד הייתה מדינה אחרת מגיבה לאויב שחרת על דגלו את חיסולה, וביצע טבח אכזרי כל כך תוך תמיכה עממית רחבה, היו מבינים שמדינת ישראל עושה פחות מהמינימום הנדרש להגנתה.

שיבדקו כיצד קיבלו את ההשמצות של ה"עיתונאים" מעזה אודות רעב (כאשר עיתונאי שלא ידווח כך – יומת), ולעומת זאת מאות אלפי אנשים היו צריכים למות באמת במקומות אחרים (תימן, דארפור, סומליה ואתיופיה) כדי שיכריזו שם על רעב.

הגינויים באו"ם

על פי המובא באתר ערוץ 7 (כ"ג בכסלו תשפ"ד), משנת 2015 העצרת הכללית של האו"ם גינתה את ישראל 141 פעמים, אחריה רוסיה 23 פעמים, סוריה – 10, צפון קוריאה – 8, איראן ומיאנמר – 7.

מועצת זכויות האדם גינתה את ישראל 104 גינויים, לעומת סוריה (שבה נהרגו לפחות חצי מיליון, וגורשו והיגרו קרוב לעשרה מיליון) – 43 גינויים, צפון קוריאה – 16, איראן 14, וונצואלה וסודן – 3.

ארגון הבריאות הבין־לאומי לא גינה שום מדינה מלבד ישראל, והוא עשה זאת 9 פעמים.

כפי הנראה האנטישמיות כל כך מושרשת בסביבתם, עד שאינם שמים לב לעוול שזועק לשמיים מההחלטות האלה, כמו גם מעמדותיהם.

היהודים שמוקיעים את ישראל

שאלה: האם גם היהודים שמוקיעים את מדינת ישראל וטוענים שהיא מבצעת "פשעי מלחמה" ו"רצח עם" הם אנטישמיים?

תשובה: אכן, קשה להבין את התופעה הייחודית הזאת שכמעט אינה קיימת בעמים אחרים. תופעה מוכרת זו נקראת אוטו־אנטישמיות – שנאה עצמית יהודית. כפי הנראה היא תוצאה של גלות ארוכה מאוד, שבה עמנו היה מבוזה ומושמץ, ויחד עם זאת המשיך לכסוף לגאולה ולתיקון. בפועל, תופעה זו מורכבת משני גורמים. האחד, הפנמת הטענות האנטישמיות תוך הנחה שהעמדה של הרבים והחזקים היא העמדה הצודקת. השני, טהרנות, כלומר הנחה שראוי לדרוש מהיהודים להיות נקיים אלפי מונים יותר מכל עם אחר. אפשר לומר שזו הפיכתה של תודעת העם הנבחר לדרישה על־אנושית לטהרנות, שבלעדי יישומה המלא אין לעם היהודי זכות קיום לאומי.

לצערנו גם המערכות הציבוריות שלנו נגועות בתפיסות נפסדות אלה. כך יוצא שהממסד המשפטי, הביטחוני והאקדמי משמש במידה מסוימת חומת מגן לאויב הערבי, ואינו מאפשר לישראל להביע את עמדתה בבהירות מוסרית ולנצח את אויביה.

כשעולים וכשיורדים

בגלל ייעודו המיוחד של עם ישראל, להביא ברכה לעולם, לא ניתן להיות אדישים כלפיו. אם לא מצליחים לראות את התרומה שלו לעולם, שונאים אותו על יומרתו. אמרו חכמים: "אומה זו משולה לעפר ומשולה לכוכבים. כשהם יורדים – יורדים עד עפר, וכשהם עולים – עולים עד לכוכבים" (מגילה טז, א).

כך גם ישראל כלפי עצמם – רצון הקיום הטבעי שמספיק לכל העמים, אינו מספיק לישראל. תודעת השליחות הטמונה בישראל דוחפת לתיקון. במצב החיובי, מתפללים לתיקון אמיתי ופועלים בכל מה שאפשר לכך. במצב השלילי, בעקבות המשברים והתסכול על חוסר ההצלחה לתקן מיד את העולם, לעשות "שלום עכשיו", מתפתחת בחילה פנימית ושנאה עצמית, וכך יש לנו יהודים אוטו־אנטישמיים, שמזיקים לעולם, לישראל ולעצמם.

העונש על שנאת ישראל

בסופו של דבר החוטאים בשנאת ישראל נענשים, כמו שנאמר: "אורריך ארור ומברכיך ברוך" (בראשית כז, כט). הבעיה שהרשעים אינם מקשרים בין חטאם לעונשם. אבל מי שמביט במציאות בלא הטיה אנטישמית, רואה בעיניו איך המדינות האירופיות שחטאו באנטישמיות נפגעות והולכות. כיוון שהם שונאים אותנו ואוהבים את שונאינו, עונשם הוא ששונאינו הורסים את המדינות שלהם. כך לדוגמה היה לאחר מלחמת עולם השנייה, כאשר אירופה הפכה לעיי חורבות ואיבדה את מעמדה המוביל בעולם. גם עכשיו, כאשר אירופה תומכת בשונאי ישראל, היא פותחת את שעריה אליהם, והם מחריבים אותה בשחיתות, רשע ופשע.

התיקון

אומנם רבים שונאים אותנו, אבל לראשונה אחרי דורות רבים, בזכות שיבת ציון והקמת מדינת ישראל והצלחותיה המופלאות, יש לישראל מאות מיליוני תומכים ברחבי העולם, והם מהטובים והמובילים שבאנשים, והם הולכים ומתרבים. בעבר חסידי אומות העולם ריחמו עלינו, אבל כיום הם מכבדים אותנו ותולים בנו תקוות רבות, שנמלא את ייעודנו, נילחם ברשע, ונסלול דרכים להוספת טובה וברכה לעולם.

האנטישמיות היא תוצאה של הגלות, ולכן לטווח ארוך, ככל שנתחזק יותר, ובלי לסמוך על הנס נכריע את אויבינו, כך יכבדו אותנו יותר ונסבול מפחות אנטישמיות. ככל שנתעצם בחיזוק זהותנו לאור התורה והמצוות, כך נזכה ליותר כבוד מכל העמים, שיבינו כי ארץ ישראל היא הארץ שנתן ה' לאבותינו ולנו, ולערבים שפלשו אליה במשך הדורות אין שום זכויות לאומיות עליה.

מתוך התחזקות באמונה, בתורה ובמצוות, נתקדם להחלת ריבונות מלאה על הארץ כולה, תוך הצבת שתי אפשרויות בפני הערבים שגרים בה: א) להיות גרים תושבים, כלומר תומכים מובהקים של המדינה היהודית, שמקיימים את כל החוקים בנאמנות (שבע מצוות בני נח), ולקבל זכויות אזרח מלאות. ב) להגר ממנה. בינתיים, עלינו לחזק את הקשרים עם כל אוהבינו מאומות העולם, ויחד לנסות להעלות על נס את ערכי הצדק והמוסר שבתנ"ך.

בראש השנה שחל בעיצומה של המלחמה עלינו להרבות בתפילה, שמבטאת את האמונה האיתנה בצדקת התורה ובשורתה לאנושות כולה, להיערך להמשך המלחמה הממשית באויבינו ולמלחמה התודעתית בשונאי ישראל, להתפלל על תומכינו שיצליחו להציל את מדינותיהם, עד שייתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם, ומלכות הרשעה כעשן תכלה, כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ.