חיפוש

לוח אירועים


שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

שבת

האם מותר למרוח משחה בשבת? או שמן רוזמרין

התשובה לשאלתך מופיע בפניני הלכה, וכעת גם בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור, פרק יד:

ט. אסור למרוח על השפתיים והגוף דבר שאינו נוזלי, כגון ווזלין, קרם ושאר משחות, משום איסור 'ממרח'. ובמקום צער משמעותי, מותר למרוח משחה רפואית שמעוניין שכולה תיבלע בגוף ולא יישאר ממנה דבר על העור.

י. מותר לסוך את הגוף בשמן או כל דבר נוזלי להנאתו. אם זהו שמן רפואי, השימוש בו מותר רק לבריא או במקום צער משמעותי, ולא במקום מיחוש מטריד בלבד. ואם הוא שמן שגם בריאים משתמשים בו – מותר לכל (כמבואר בפרק כח, יא). כמו כן, מותר לסוך את הגוף בנוזל שנועד להרחקת יתושים.

יא. מותר להתיז על הגוף והשיער בושם, אך אסור להתיז בושם על בגד, מפני שדומה למלאכה ('מוליד').

יב. נוהגים להחמיר ולרחוץ בסבון נוזלי ולא קשה, כיוון שיש בזה דמיון לממרח ומוליד. והנוהגים להקל, יש להם על מי לסמוך. בשעת הצורך ניתן להקל ולצחצח שיניים במשחה סמיכה.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-06 10:09:44

תספורת בספירת העומר

שלום רב יש לי הצעה לדייט אני בשביל הפגישות יצטרך להיסתפר ולקנות בגדים מה אני יכול לעשות מצד ספירת העומר

לקנות בגדים מותר בימי הספירה, כפי שמובא בפניני הלכה, וכעת גם בספר הקיצור לפניני הלכה הלכות זמנים פרק ג סעיף טו: "אין איסור לקנות בימי הספירה דברים חדשים ולברך עליהם 'שהחיינו' ".

היום הקרוב ביותר שמותר להסתפר בו, זה ביום העצמאות. וכך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה זמנים פרק ד סעי י: "מי שנראה לא מכובד בשערותיו, ראוי שיסתפר לקראתו, ומי שנראה בסדר, רשאי להסתפר ביום העצמאות עצמו."

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-03 11:53:07

אשר יצר אחר שיצא מביתו

שלום אם שכחתי לברך אשר יצר ונזכרתי לאחר שיצאתי מביתי, לפני שעברו 72 דמות האם עדיין אפשר לברך, או שעזיבת המקום מעכבת?

עזיבת המקום לא מעכבת. אם היתה מעכבת, הדבר היה מובא בפניני הלכה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-05 04:41:51

האם מותר ליהנות ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור – המשך

לגבי שאלותי על הנאה ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור – סליחה, אבל יצאתי קצת מבולבל. בתשובה הראשונה, לגבי יו"ט נכתב רק שיש אומרים שמותר (במלאכה שלא הותרה לצורך אוכל נפש), בעוד לגבי חוה"מ נכתב שאסור (אם זה במזיד), ועל זה שאלתי איך יתכן שיו"ט קל יותר. ואילו מהתשובה השניה הבנתי שבאמת אין הבדל ביניהם. אז מה השורה התחתונה? גם ביו"ט אסור אם זה מזיד ומותר רק אם זה שוגג?

למעשה אין הבדל עקרוני בין שבת ליום טוב ולחול המועד, ולכן העושה מלאכה במזיד אסור ליהנות ממנה.

וכך מובא בספר ההרחבות לפניני הלכה שבת כו, א – …ויותר נראה שבמלאכה שעיקרה מותר ביו"ט אין גזרת מעשה יו"ט, אבל במלאכה שאסורה ביו"ט כמו בשבת, דין מעשה שלה כדין מעשה שבת. וכ"כ בארח"ש כה,הערה צא ושבט הלוי ו, סח.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-03 05:58:55

תפילין

הנחתי לאחר החתונה תפילין ר"ת כרגע אני לא בקטע להמשיך האם אני צריך התרת נדרים, וא"כ האם אני יכול להסתמך על ההתרת נדרים של ערב ראש השנה,?

כיוון שמדובר על מנהג הידור מצווה בולט, אנשים ראו שאתה מניח וכעת מפסיק, כיוון שלא אמרת בתחילה שאתה עושה זאת בלי נדר, הנכון הוא לעשות התרה בפני שלושה, ולא לסמוך על ההתרה של ערב ר"ה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-02 16:32:39

יש לך שאלה?

סקירה היסטורית של פולחן האשרה בממלכות יהודה וישראל

תוכן עניינים

הרב יאיר וייץ

רקע מהמיתולוגיה הכנענית

במיתולוגיה הכנענית, המבוססת בעיקרה על כתבי היתדות שעל לוחות שנמצאו בעיר הקדומה אוגרית (כיום תל ראס שמרה, בצפון מערב סוריה), "אשרה" היא האלה שהיתה אשתו של "אל", שהוא אבי האלים בפנתאון הכנעני. היא גם היתה אימו של האל "בעל", שהיה האליל הנעבד ביותר בסביבות ארץ כנען.

הציווי בתורה

פולחן האשרה נזכר מספר פעמים בספר דברים, אך לא כשם של אלילה כנענית, אלא כצורה של פולחן שנעשה תחת כל עץ רענן, ולכן אינו רצוי לפני ה' ויש לבערו מן הארץ, כי את ה' יש לעבוד רק במקום אשר יבחר. וכך נאמר בפרק יב, ב-ה:

אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן:
וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא:
לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה' אֱלֹוהֵיכֶם:
כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹוהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה

כיוצא בזה נאמר כמה פרקים קודם לכן, בפרק ז, ג-ה, שאין להתחתן בעמי כנען, אלא יש לבער את פולחנם מן הארץ כדי לא ללמוד מהם את דרכי פולחנם הקלוקלות. גם שם נזכרת השמדת האשרה לצד נתיצת המזבחות והבמות, ואיבוד הפסלים (אלא ששם נאמרה גדיעה באשרה ושרפה בפסלים, ההיפך מהנאמר בפרק יב):

וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ:
כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי וְעָבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְהִשְׁמִידְךָ מַהֵר:
כִּי אִם כֹּה תַעֲשׂוּ לָהֶם מִזְבְּחֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּ וּמַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּ וַאֲשֵׁירֵהֶם תְּגַדֵּעוּן וּפְסִילֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ:

גם בהמשך הספר (טז, כא), האשרה לא נזכרת כאלילה כנענית, אלא כסוג של פולחן שאותו אסר ה' לעשות בבית המקדש לצד האיסור להקים מצבה. כלומר מתוך הציווי לא להקים אשרה או לנטוע כל עץ סמוך למזבח, ניתן להבין שפולחן האשרה לא בהכרח סותר את עבודת ה' במקדש, ובתפיסה האנושית הוא יכול להשתלב בה, ולכן נצרכה התורה להזהיר שלא לנטוע עץ אשרה סמוך למזבח, לצד האיסור לא להקים מצבה:

לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח ה' אֱלֹוהֶיךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָּךְ.

וְלֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה אֲשֶׁר שָׂנֵא ה' אֱלֹוהֶיךָ.

בתקופת השופטים

התיעוד הראשון לפולחן האשרה בקרב בני ישראל במובן של עבודת אלילים, מופיע כבר בתחילת ספר שופטים ג, ז, לצד עבודת הבעל:

וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָרַע בְּעֵינֵי ה' וַיִּשְׁכְּחוּ אֶת ה' אֱלֹוהֵיהֶם וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים וְאֶת הָאֲשֵׁרוֹת.

גם בסיפור הריסת מזבח הבעל על ידי גדעון מופיעה האשרה, שם נדרש גדעון להשתמש בעצי האשרה כחומר בעירה עליו תבער האש שבה יקריבו את הפר שפוטם במקור עבור הבעל (שופטים ו, כה-כו):

וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֹּאמֶר לוֹ ה' קַח אֶת פַּר הַשּׁוֹר אֲשֶׁר לְאָבִיךָ וּפַר הַשֵּׁנִי שֶׁבַע שָׁנִים וְהָרַסְתָּ אֶת מִזְבַּח הַבַּעַל אֲשֶׁר לְאָבִיךָ וְאֶת הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָלָיו תִּכְרֹת:

וּבָנִיתָ מִזְבֵּחַ לַה' אֱלֹוהֶיךָ עַל רֹאשׁ הַמָּעוֹז הַזֶּה בַּמַּעֲרָכָה וְלָקַחְתָּ אֶת הַפָּר הַשֵּׁנִי וְהַעֲלִיתָ עוֹלָה בַּעֲצֵי הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר תִּכְרֹת.

האשרה בממלכת יהודה

הופעת האשרה בממלכת יהודה בתקופת רחבעם בן שלמה

בספר מלכים א' יד, כב-כד, מתואר שפולחן האשרה חדר לממלכת יהודה בתקופת רחבעם בן שלמה, שנים רבות לפני שחדר אליה פולחן הבעל. ייתכן שהסיבה לכך היא שכאמור, כפי הנראה פולחן האשרה יכול היה להשתלב כחלק מעבודת בית המקדש, שהרי משום כך הזהירה התורה שלא לנטוע אשרה אצל מזבח ה'. ואכן ניתן לראות מסקירת הופעתה של האשרה בספר מלכים ודברי הימים, שהיא היתה הרבה יותר נפוצה מהבעל בממלכת יהודה, והיה קשה יותר לבער אותה מקרב העם.

כחלק מכך מוזכרת עבודת האשרה שנעשתה "על כל גבעה גבוהה ותחת כל עץ רענן", ולצד זאת מוזכר ה"קדש". החוקרים רואים בהסמכת עניין הקדש לפולחן האשרה אישוש מקראי לעולה מהתעודות הכנעניות, שעבודת האשרה לוּותה בפולחן מיני[1]:

וַיַּעַשׂ יְהוּדָה הָרַע בְּעֵינֵי ה' וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָם בְּחַטֹּאתָם אֲשֶׁר חָטָאוּ:

וַיִּבְנוּ גַם הֵמָּה לָהֶם בָּמוֹת וּמַצֵּבוֹת וַאֲשֵׁרִים עַל כָּל גִּבְעָה גְבֹהָה וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן:

וְגַם קָדֵשׁ הָיָה בָאָרֶץ עָשׂוּ כְּכֹל הַתּוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה' מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

ראיה נוספת לכך מובאת כחלק מסיפור ביעור הבעל והאשרה על ידי יאשיהו המלך (המובא בהמשך), שם נאמר בין היתר שיאשיהו הכרית את האשרה מבית ה', וגם את ה"קדשים" שהפסוק קושר אותם במפורש לפולחן האשרה:

וַיֹּצֵא אֶת הָאֲשֵׁרָה מִבֵּית ה' מִחוּץ לִירוּשָׁלִַם אֶל נַחַל קִדְרוֹן וַיִּשְׂרֹף אֹתָהּ בְּנַחַל קִדְרוֹן וַיָּדֶק לְעָפָר וַיַּשְׁלֵךְ אֶת עֲפָרָהּ עַל קֶבֶר בְּנֵי הָעָם:

וַיִּתֹּץ אֶת בָּתֵּי הַקְּדֵשִׁים אֲשֶׁר בְּבֵית ה' אֲשֶׁר הַנָּשִׁים אֹרְגוֹת שָׁם בָּתִּים לָאֲשֵׁרָה.

המפלצת שעשתה מעכה לאשרה

בספר מלכים א' טו, יג, מוזכרת "מפלצת" שעשתה מעכה אימו[2] של אסא לאשרה:

וְגַם אֶת מַעֲכָה אִמּוֹ וַיְסִרֶהָ מִגְּבִירָה אֲשֶׁר עָשְׂתָה מִפְלֶצֶת לָאֲשֵׁרָה וַיִּכְרֹת אָסָא אֶת מִפְלַצְתָּהּ וַיִּשְׂרֹף בְּנַחַל קִדְרוֹן.

רש"י שם מבאר:

אשר עשתה מפלצת – אמרו רבותינו: מפליא ליצנותא – כמין זכרות עשתה לה והיא היתה נבעלת לו בכל יום.

הרד"ק מבאר ש"מפלצת" זהו כינוי לעבודה זרה עצמה, שנקראת כך על שם שמטילה אימה ופלצות על עובדיה:

ופי' מפלצת – ע"ג קראה מפלצת, שהוא לשון אימה ורעדה כמו פלצות בעתתני, לפי שאימתה מוטלת על עובדיה. וכן מזה הטעם נקראו אימים הגלולים, כמו שאמר: ובאמים יתהוללו.

המצודת דוד שם מבאר באותו כיוון, שהמפלצת היא דמות שנועדה לייצר פחד ואימה בלב עובדי האשרה מפניה:

אשר עשתה – בעבור אשר עשתה מפלצת, והיא דמות מה להיות דבר נוסף אל האשרה, וכמו שעבוד' גלולים נקראים עצבים וע"ש שמעציב לב עובדיהם, כן יקרא מפלצת, כי מביא רעדה, כי היא מלשון פלצות בעתתני. ובעבור זה יקראו אימים, כמ"ש ובאימים יתהללו.

ביעור האשרה בימי אסא

על פי המתואר בספר מלכים א' טו, יא-יג, אסא מלך יהודה, בנהּ (נכדהּ) של מעכה, כרת את מפלצת האשרה שהכינה אימו, וגם הסיר אותה מהיות "גבירה". כמו כן, הוא העביר את הקדשים מן הארץ. ושוב רואים את הקשר בין ה"קדשים" לאשרה:

וַיַּעַשׂ אָסָא הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' כְּדָוִד אָבִיו:

וַיַּעֲבֵר הַקְּדֵשִׁים מִן הָאָרֶץ וַיָּסַר אֶת כָּל הַגִּלֻּלִים אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָיו:

וְגַם אֶת מַעֲכָה אִמּוֹ וַיְסִרֶהָ מִגְּבִירָה אֲשֶׁר עָשְׂתָה מִפְלֶצֶת לָאֲשֵׁרָה וַיִּכְרֹת אָסָא אֶת מִפְלַצְתָּהּ וַיִּשְׂרֹף בְּנַחַל קִדְרוֹן".

וכיוצא בזה מסופר בספר דברי הימים ב' יד, א-ב, שאסא הכרית את האשרה מן הארץ:

"וַיַּעַשׂ אָסָא הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' אֱלֹוהָיו:

וַיָּסַר אֶת מִזְבְּחוֹת הַנֵּכָר וְהַבָּמוֹת וַיְשַׁבֵּר אֶת הַמַּצֵּבוֹת וַיְגַדַּע אֶת הָאֲשֵׁרִים".

בפרק שלאחר מכן (טו, טז) מסופר שהסיר את מעכה אימו שעשתה את המפלצת לאשרה, מהיות "גבירה", וגם כרת את המפלצת:

"וְגַם מַעֲכָה אֵם אָסָא הַמֶּלֶךְ הֱסִירָהּ מִגְּבִירָה אֲשֶׁר עָשְׂתָה לָאֲשֵׁרָה מִפְלָצֶת וַיִּכְרֹת אָסָא אֶת מִפְלַצְתָּהּ וַיָּדֶק וַיִּשְׂרֹף בְּנַחַל קִדְרוֹן.

ביעור האשרה בימי יהושפט

גם יהושפט מלך יהודה, שמלך אחרי אסא, הסיר את האשרה והבמות מיהודה (שוב רואים את הקשר בין הבמות לאשרה). ומכך ניתן ללמוד שבין ביעור האשרה על ידי אסא לביעור על ידי יהושפט, היה זמן שבו היא שבה, מה שמצביע על הדחף החזק שהיה אז גם בממלכת יהודה לשלב את פולחן האשרות, בשונה מהבעלים שהכתוב מדגיש שלא היו בתחומי ממלכת יהודה, בשונה מממלכת ישראל (דבה"י ב' יז, ג-ו):

וַיְהִי ה' עִם יְהוֹשָׁפָט כִּי הָלַךְ בְּדַרְכֵי דָּוִיד אָבִיו הָרִאשֹׁנִים וְלֹא דָרַשׁ לַבְּעָלִים:

כִּי לֵאלֹוהֵי אָבִיו דָּרָשׁ וּבְמִצְוֹתָיו הָלָךְ וְלֹא כְּמַעֲשֵׂה יִשְׂרָאֵל:

וַיָּכֶן ה' אֶת הַמַּמְלָכָה בְּיָדוֹ וַיִּתְּנוּ כָל יְהוּדָה מִנְחָה לִיהוֹשָׁפָט וַיְהִי לוֹ עֹשֶׁר וְכָבוֹד לָרֹב:

וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה' וְעוֹד הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת וְאֶת הָאֲשֵׁרִים מִיהוּדָה.

הנביא יהוא בן חנני משבח את יהושפט על ביעור האשרות מיהודה (דבה"י ב' יט, א-ג):

וַיָּשָׁב יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה אֶל בֵּיתוֹ בְּשָׁלוֹם לִירוּשָׁלִָם:

וַיֵּצֵא אֶל פָּנָיו יֵהוּא בֶן חֲנָנִי הַחֹזֶה וַיֹּאמֶר אֶל הַמֶּלֶךְ יְהוֹשָׁפָט הֲלָרָשָׁע לַעְזֹר וּלְשֹׂנְאֵי ה' תֶּאֱהָב וּבָזֹאת עָלֶיךָ קֶּצֶף מִלִּפְנֵי ה':

אֲבָל דְּבָרִים טוֹבִים נִמְצְאוּ עִמָּךְ כִּי בִעַרְתָּ הָאֲשֵׁרוֹת מִן הָאָרֶץ וַהֲכִינוֹתָ לְבָבְךָ לִדְרֹשׁ הָאֱלֹוהִים.

חידוש פולחן האשרה לאחר מות יהוידע הכהן

עוד מסופר בספר דברי הימים ב' כד, יז-יט, שלאחר מות יהוידע הכהן בימי המלך יואש, שבה ממלכת יהודה לעבוד את האשרה, ושוב אנו רואים עד כמה הדחף לפולחן האשרה עמד ברקע גם בתקופות שבהן על פני השטח טוהרה הממלכה מפולחנה:

וְאַחֲרֵי מוֹת יְהוֹיָדָע בָּאוּ שָׂרֵי יְהוּדָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לַמֶּלֶךְ אָז שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֲלֵיהֶם:

וַיַּעַזְבוּ אֶת בֵּית ה' אֱלֹוהֵי אֲבוֹתֵיהֶם וַיַּעַבְדוּ אֶת הָאֲשֵׁרִים וְאֶת הָעֲצַבִּים וַיְהִי קֶצֶף עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם בְּאַשְׁמָתָם זֹאת:

וַיִּשְׁלַח בָּהֶם נְבִאִים לַהֲשִׁיבָם אֶל ה' וַיָּעִידוּ בָם וְלֹא הֶאֱזִינוּ.

ביעור האשרה בימי חזקיהו מלך יהודה

חזקיהו מלך יהודה הכרית את האשרה מהממלכה (מל"ב יח, א-ג), מה שמלמד שבשונה מהבעל שבוער בימי יואש מלך יהודה ויהוידע הכהן, פולחן האשרה המשיך הלאה עד ימי אחז אביו של חזקיהו, כולל:

וַיְהִי בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ לְהוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ חִזְקִיָּה בֶן אָחָז מֶלֶךְ יְהוּדָה:

בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ וְעֶשְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ אֲבִי בַּת זְכַרְיָה:

וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִד אָבִיו:

הוּא הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת וְשִׁבַּר אֶת הַמַּצֵּבֹת וְכָרַת אֶת הָאֲשֵׁרָה וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה כִּי עַד הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ וַיִּקְרָא לוֹ נְחֻשְׁתָּן.

וכן נאמר בספר דברי הימים ב' לא, א, שחזקיהו מלך יהודה ביער את האשרה והבמות מן הארץ:

וּכְכַלּוֹת כָּל זֹאת יָצְאוּ כָל יִשְׂרָאֵל הַנִּמְצְאִים לְעָרֵי יְהוּדָה וַיְשַׁבְּרוּ הַמַּצֵּבוֹת וַיְגַדְּעוּ הָאֲשֵׁרִים וַיְנַתְּצוּ אֶת הַבָּמוֹת וְאֶת הַמִּזְבְּחֹת מִכָּל יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וּבְאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה עַד לְכַלֵּה וַיָּשׁוּבוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ לַאֲחֻזָּתוֹ לְעָרֵיהֶם.

חזרת האשרה בימי מנשה בן חזקיהו מלך יהודה

בספר מלכים ב' כא, א-ז, מנשה, בנו של חזקיהו מלך יהודה, השיב את פולחן האשרה לממלכה, יחד עם פולחן הבעל וצבא השמיים. הוא הגדיל לעשות, והכניס את פסל האשרה לתוך בית המקדש עצמו, מה שכפי הנראה לא היה עד ימיו. כמו כן, מהפסוקים להלן המתארים את ביעור האשרה בימי יאשיהו, אנו לומדים שהוא גם עשה "בתי קְדֵשים" לאשרה בבית המקדש:

בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה מְנַשֶּׁה בְמָלְכוֹ וַחֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ חֶפְצִי בָהּ:

וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה' מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

וַיָּשָׁב וַיִּבֶן אֶת הַבָּמוֹת אֲשֶׁר אִבַּד חִזְקִיָּהוּ אָבִיו וַיָּקֶם מִזְבְּחֹת לַבַּעַל וַיַּעַשׂ אֲשֵׁרָה כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁתַּחוּ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם וַיַּעֲבֹד אֹתָם:

וּבָנָה מִזְבְּחֹת בְּבֵית ה' אֲשֶׁר אָמַר ה' בִּירוּשָׁלִַם אָשִׂים אֶת שְׁמִי:

וַיִּבֶן מִזְבְּחוֹת לְכָל צְבָא הַשָּׁמָיִם בִּשְׁתֵּי חַצְרוֹת בֵּית ה':

וְהֶעֱבִיר אֶת בְּנוֹ בָּאֵשׁ וְעוֹנֵן וְנִחֵשׁ וְעָשָׂה אוֹב וְיִדְּעֹנִים הִרְבָּה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' לְהַכְעִיס:

וַיָּשֶׂם אֶת פֶּסֶל הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָשָׂה בַּבַּיִת אֲשֶׁר אָמַר ה' אֶל דָּוִד וְאֶל שְׁלֹמֹה בְנוֹ בַּבַּיִת הַזֶּה וּבִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָשִׂים אֶת שְׁמִי לְעוֹלָם.

ניסיון ביעור האשרה בימי יאשיהו מלך יהודה

בספר מלכים ב' כג, ד-ז; טו, שם מתוארים מעשיו של יאשיהו מלך יהודה, שניסה לבער את עבודת הבעל והאשרה מיהודה. ומתואר שם שנתץ את "הקדשים אשר בבית ה'", ששם הנשים היו "אורגות בתים לאשרה", ועל פי המבואר בפרשנים רבים[3], היה שם גם פולחן מיני של קדשות. כמו כן, בהמשך מתואר שיאשיהו ניתץ את מזבח הבעל והבמה שעשה ירבעם בן נבט בבית אל (כלומר ירבעם עשה אותם לעגלים שהציב שם, והם הוסבו לעבודת הבעל), ושרף את האשרה הסמוכה לו, כפי שמצאנו בתקופת גדעון, שהאשרה ליוותה גם את פולחן הבעל:

וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְאֶת כֹּהֲנֵי הַמִּשְׁנֶה וְאֶת שֹׁמְרֵי הַסַּף לְהוֹצִיא מֵהֵיכַל ה' אֵת כָּל הַכֵּלִים הָעֲשׂוּיִם לַבַּעַל וְלָאֲשֵׁרָה וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם וַיִּשְׁרְפֵם מִחוּץ לִירוּשָׁלִַם בְּשַׁדְמוֹת קִדְרוֹן וְנָשָׂא אֶת עֲפָרָם בֵּית אֵל:

וְהִשְׁבִּית אֶת הַכְּמָרִים אֲשֶׁר נָתְנוּ מַלְכֵי יְהוּדָה וַיְקַטֵּר בַּבָּמוֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה וּמְסִבֵּי יְרוּשָׁלִָם וְאֶת הַמְקַטְּרִים לַבַּעַל לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ וְלַמַּזָּלוֹת וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם:

וַיֹּצֵא אֶת הָאֲשֵׁרָה מִבֵּית ה' מִחוּץ לִירוּשָׁלִַם אֶל נַחַל קִדְרוֹן וַיִּשְׂרֹף אֹתָהּ בְּנַחַל קִדְרוֹן וַיָּדֶק לְעָפָר וַיַּשְׁלֵךְ אֶת עֲפָרָהּ עַל קֶבֶר בְּנֵי הָעָם:

וַיִּתֹּץ אֶת בָּתֵּי הַקְּדֵשִׁים אֲשֶׁר בְּבֵית ה' אֲשֶׁר הַנָּשִׁים אֹרְגוֹת שָׁם בָּתִּים לָאֲשֵׁרָה…

וְגַם אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בְּבֵית אֵל הַבָּמָה אֲשֶׁר עָשָׂה יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל גַּם אֶת הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא וְאֶת הַבָּמָה נָתָץ וַיִּשְׂרֹף אֶת הַבָּמָה הֵדַק לְעָפָר וְשָׂרַף אֲשֵׁרָה.

האשרה בממלכת ישראל

כניסת האשרה לממלכת ישראל על ידי אחאב ואיזבל

כאמור, על פי המיתולוגיה הכנענית, האלה הכנענית "אשרה", היא אשתו של ה"אל", ואימו של "בעל". בעקבות נישואי אחאב עם איזבל הצידונית, פולחן האשרה נכנס גם לממלכת ישראל לצד פולחן הבעל, בדומה למתואר בימי גדעון (כנ"ל), שגם אז עבודת האשרה הוצמדה לעבודת הבעל. וכך מסופר בספר מלכים א' טז, לא-לג:

וַיְהִי הֲנָקֵל לֶכְתּוֹ בְּחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת אִיזֶבֶל בַּת אֶתְבַּעַל מֶלֶךְ צִידֹנִים וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֶת הַבַּעַל וַיִּשְׁתַּחוּ לוֹ:

וַיָּקֶם מִזְבֵּחַ לַבָּעַל בֵּית הַבַּעַל אֲשֶׁר בָּנָה בְּשֹׁמְרוֹן:

וַיַּעַשׂ אַחְאָב אֶת הָאֲשֵׁרָה וַיּוֹסֶף אַחְאָב לַעֲשׂוֹת לְהַכְעִיס אֶת ה' אֱלֹוהֵי יִשְׂרָאֵל מִכֹּל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו.

בסיפור "מעמד הר הכרמל" בספר מלכים א' יח, יט, נזכרים ארבע מאות נביאי האשרה האוכלים על שולחן איזבל:

"וְעַתָּה שְׁלַח קְבֹץ אֵלַי אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל אֶל הַר הַכַּרְמֶל וְאֶת נְבִיאֵי הַבַּעַל אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים וּנְבִיאֵי הָאֲשֵׁרָה אַרְבַּע מֵאוֹת אֹכְלֵי שֻׁלְחַן אִיזָבֶל.

האשרה בימי יהואחז בן יהוא מלך ישראל

בספר מלכים ב' יג, א-ו, מסופר שה' הביא על יהואחז מלך ישראל את מלך ארם, ובעקבות זאת הוא חילה את פני ה', וה' הושיע אותו מיד ארם. אולם הכתוב מציין שאת האשרה שעמדה בשומרון עוד מימי אחאב – לא הסיר. ומכך ניתן ללמוד שפולחן האשרה היה נוכח בממלכת ישראל במשך שנים רבות. אולם על אף האזכורים של פולחן האשרה בממלכת ישראל, אין ספק שבשונה מהמצב בממלכת יהודה, בממלכת ישראל פולחן הבעל היה הרבה יותר דומיננטי מפולחן האשרה, אלא שבתקופת יהואחז, שהיה בנו של יהוא בן נמשי שביער את הבעל מישראל יחד עם ביעור בית אחאב, לא נכחה עבודת הבעל:

בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה לְיוֹאָשׁ בֶּן אֲחַזְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ יְהוֹאָחָז בֶּן יֵהוּא עַל יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה:

וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' וַיֵּלֶךְ אַחַר חַטֹּאת יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא סָר מִמֶּנָּה:

וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּתְּנֵם בְּיַד חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וּבְיַד בֶּן הֲדַד בֶּן חֲזָאֵל כָּל הַיָּמִים:

וַיְחַל יְהוֹאָחָז אֶת פְּנֵי ה' וַיִּשְׁמַע אֵלָיו ה' כִּי רָאָה אֶת לַחַץ יִשְׂרָאֵל כִּי לָחַץ אֹתָם מֶלֶךְ אֲרָם:

וַיִּתֵּן ה' לְיִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעַ וַיֵּצְאוּ מִתַּחַת יַד אֲרָם וַיֵּשְׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאָהֳלֵיהֶם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם:

אַךְ לֹא סָרוּ מֵחַטֹּאות בֵּית יָרָבְעָם אֲשֶׁר הֱחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל בָּהּ הָלָךְ וְגַם הָאֲשֵׁרָה עָמְדָה בְּשֹׁמְרוֹן.


[1] על הפסוק בהושע ד, יד: "לֹא אֶפְקוֹד עַל בְּנוֹתֵיכֶם כִּי תִזְנֶינָה וְעַל כַּלּוֹתֵיכֶם כִּי תְנָאַפְנָה כִּי הֵם עִם הַזֹּנוֹת יְפָרֵדוּ וְעִם הַקְּדֵשׁוֹת יְזַבֵּחוּ וְעָם לֹא יָבִין יִלָּבֵט", מפרש המלבי"ם: "שעם הקדשות שהם מזומנים לזנות והם הזונות בפרהסיא עמהם יזבחו, שהזבוח היה בפרהסיא וברוב עם כמ"ש על ראשי ההרים יזבחו, והיו מזנים עם הקדשות שהיו ג"כ מזומנות לע"ז, (כידוע שעע"ז היה להם קדשות שהיה בעילותיהן קדוש בעיניהם ואתננן היה לאוצר האליל)".

אפשר להעריך בזהירות, שאולי אחת הסיבות לכניסת פולחן האשרה יחד עם הבמות לממלכת יהודה בימיו של רחבעם בן שלמה, היא ניסיון ליצור קונטרה כנגד שתדלנותו של ירבעם בן נבט לנתק את ישראל מבית המקדש שבירושלים. כלומר כדי לשמר את נתיני ממלכת יהודה בתוך הממלכה, ולמנוע זליגה צפונה לממלכת ישראל, הכניס רחבעם את פולחן הבמות שאיפשר להקריב בכל מקום בממלכה, ויחד עם פולחן האשרה (שכאמור, אולי שולבה בעבודת ה') והקדשות המלוות אותה, משך את תושבי ממלכת יהודה להישאר נאמנים לו.

[2] לדעת פרשנים רבים היא היתה סבתו, כמבואר פסוקים בודדים קודם לכן, ונקראה אימו או כי "בני בנים הרי הם כבנים", או כי גידלה אותו כבנה.

[3] רש"י שם: "את בתי הקדשים – בתי הזמה".

המלבי"ם כותב: "ויתץ את בתי הקדשים. ששם היו נשים מיוחדות לזנות ולארוג בתים ויריעות לכסות האשרה:".

הרלב"ג שם אף מקשר את "אריגת הבתים לאשרה" לאותו פולחן: "ויתץ את בתי הקדשים אשר בבית ה' – אפשר כי עם החזקה בפעולו' המגונות ההם החזיקו בזמה ובתועבות שהיו עושים שאר הגוים. וידמה כי מעבדות קצת האשרות היה שיהיו שם מוכנים למשגל מגונה, והנשים היו אורגות שם בתים בעבור האשרה והיו עושים יריעות יהיו מחיצה ובית לבאים לעבוד האשרה הפעולה המגונה. וכבר זכר הרב המורה קצת מאותם המשגלים המגונים שהיו מנהג הקדומים מעובדי ע"ג להתנהג בהם".

שיעורים אחרונים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן