אנו עומדים לפני תשעה באב, וננסה להבין קצת את מהותו של החודש המיוחד בו אנו מצויים כעת- חודש אב.
לכאורה יש לתמוה על שמו של החודש- 'אב'. אנו יודעים שפירוש המילה 'אב' הינה יסוד ומקור, ויש לשאול האם חודש זה, חודש החורבן, הוא יסוד ומקור? ואם כן, למה? בנוסף, בספר יצירה כתוב שלכל חודש ישנה אות משלו, והאות של חודש אב היא האות טי"ת. על מנת להבין את משמעותה של האות טי"ת נלך, בעצתם של רבים, ונתבונן בפעם הראשונה בה מופיע האות בתורה: "וירא אלוקים את האור כי טוב…". ומיד עולה התמיהה – האם חודש אב הוא החודש שמייצג את הטוב?!
בכדי לנסות ולהיכנס לעומקם של דברים נתבונן בגמרא במסכת חגיגה יב.:
"אמר רבי אלעזר: אור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו כיון שנסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים עמד וגנזו מהן, שנאמר: 'וימנע מרשעים אורם', ולמי גנזו לצדיקים לעתיד לבא שנאמר: 'וירא אלוקים את האור כי טוב', ואין טוב אלא צדיק שנאמר: 'אמרו צדיק כי טוב'. כיון שראה אור שגנזו לצדיקים שמח שנאמר: 'אור צדיקים ישמח".
כלומר האור הגדול, שעליו נאמר: 'וירא אלוקים את האור כי טוב', נגנז ונסתר.
מדברים אלה עולה תובנה משמעותית מאוד, שהטוב הגלוי איננו הטוב האמיתי. השמחה החיצונית, האושר המצוי להמונים, איננה השמחה העמוקה והאושר הנצחי. בכדי להצליח להגיע לאור האמיתי, לשמחה העמוקה ולאושר הנצחי, יש צורך להעמיק ולעמול, להתקדם ולהתפתח הרבה מעבר למעטה החיצוני.
לצערנו הדרך היחידה להעמיק היא דרך הייסורים והמשברים, דרך האובדן והכאב. כאשר נשבר העולם החיצוני זוהי הזדמנות להיכנס פנימה. לא לחינם 'המשבר' בעברית הוא גם המושב עליו יושבת האישה בלידתה.
"משנכנס אב ממעטין בשמחה"- ממעטים בשמחה החיצונית כדי לחוש את נקודת החיסרון והכאב שיכוון אותנו להגיע לבניין עמוק יותר ושמחה אמתית יותר. תחושת החיסרון והצער העמוק על מה שאיננו הוא הדחיפה הגדולה ביותר שקיימת בכדי להעמיק.
בימים אלה, ובייחוד ב-ט' באב עלינו לתת מקום לתחושות העמוקות של הכאב, הצער והאבלות. לא לדחוק אותם כפי שאנו רגילים, אלא לתת להם מקום בכדי שיסמנו לנו את המקומות בהם נדרשים צמיחה ובניין. כל מי שמרשה לעצמו ל"התאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה".
הפסיכולוגים בימינו טוענים ששני דברים מניעים את האדם: הרצון לעונג והבריחה והפחד מכאב- כאשר הבריחה מהכאב הינו מניע חזק יותר מהרצון לעונג.
חודש אב הוא אכן היסוד והמקור לכל הצמיחה, כי בו מתגלה הצער והכאב שמתוכם ועל ידם מתפתחת הקומה הבאה בגאולת ישראל והעולם. לא לחינם אומרים חז"ל שלא היו ימים טובים לישראל כ-ט"ו באב וכיום הכיפורים, בהם היו עוסקים בבניין הבית, בחיבור האיש והאשה. ט"ו באב מגיע לאחר ט' באב, ויום הכיפורים מגיע אחרי ובעקבות הנפילה הגדולה של חטא העגל (שביום הכיפורים ניתנו לוחות הברית השניים).
נסיים בדברים שקשורים לפרשתנו. חז"ל אומרים שהדבר הראשון שארע ב-ט' באב היה חטא המרגלים, חטא נורא שהוביל לארבעים שנות נדודים במדבר. אמנם כשמתבוננים בדבר שנית מבינים שכתוצאה מחטא זה עם ישראל מקבל את ספר במדבר ואת ספר דברים, בהם אנו נפגשים עם המסע הגדול במדבר- מסע שחושף תורה שלמה שמתגלה בייחוד בנאומו הגדול של משה רבנו בפרשתנו, בו הוא מסיק תובנות עמוקות מתוך המסע.
יהי רצון שמתוך שנרשה לעצמנו לחוש את הכאב והחוסר הציבורי והאישי, נזכה לצמיחה, התקדמות וקומה חדשה.
