בפרשת השבוע אנו נתקלים באחד החטאים הנוראים של עם ישראל במדבר, חטא העגל. ברצוני היום להאיר נקודה אחת בחטא הנורא, נקודה יסודית ועמוקה שאם היא מקולקלת היא מביאה אותנו להרבה מאד דברים רעים. נקודה זו היא נקודת האמונה.
עלינו להבין שלמרות התכנונים והתוכניות, הרצונות והשאיפות, הציפיות והתקוות שלנו – הקב"ה מנהל ומשגיח על העולם, וצריך להיות בענווה גדולה ולקבל את הסדר האלוקי.
אי ההבנה של נקודה זו גורמת לנו לא לראות את המציאות באמת, ומביאה אותנו לטעויות בחיים, ולהרבה צער, עצב ועוגמת נפש, לכעס, לחץ ומתח. אם נצליח לשנות נקודה זו חיינו יישתנו מן הקצה לקצה, אלא שהדבר קשה מאוד שכן אנו בונים בניינים שלמים על סמך הנחות יסוד, ציפיות ורצונות, וכאשר התוכניות לא יוצאות לפועל קשה לנו לקבל זאת.
על פי הפשט חטא העגל מתרחש כיוון ש"וירא העם כי בושש משה לרדת מן ההר ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלוהים אשר ילכו לפנינו, כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו". משה מתעכב ולא מגיע לפי התכנון, וזה הוביל לחטא העגל.
המחשבה שהאדם יודע מה צריך להיות ומתי זה צריך להיות היא מחשבה קטנה ומקטינה, כפי שאנו מקפידים לקרוא בתענית הציבור: "כי לא מחשבותיי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי נאם ה', כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותיי ממחשבותיכם".
זו הנקודה שגורמת לחטאים החמורים ביותר ולקלקולים עליהם אנו צמים.
כך למשל ניתן להסביר כיצד יתכן שיש עיוורים שלא רואים שאנו בראשית צמיחת גאולתנו?! התשובה היא שזה מפני שהם ציפו ותכננו גאולה בדרך אחרת. הם חשבו שגדולי הדור יובילו את מהלך הגאולה, ולכן כאשר מי שהוביל את העניין היו אנשים שמקיימים את המצוות למחצה, לשליש ולרביע, הם כפרו בתהליך.
ההחלטה שהדברים צריכים להיות דווקא על פי התיכנון שלנו, מובילה לכעס, עצבות וצער, כאשר הדברים לא מתנהלים כפי שאנו רוצים, כפי שכותב מרן הרב קוק זצ"ל שהתנאי לשמחה ואושר הוא אמונה עמוקה שהדברים שקורים הם מה שצריך לקרות.
יהי רצון שנזכה להרבות באמונה גדולה, ומתוך כך לראות את יד ה' במציאות, ולפעול עם א-ל, בשמחה ובאושר,
בנחת רוח ויישוב הדעת.
