חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

האם מותר ליהנות ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור – המשך

לגבי שאלותי על הנאה ממלאכה שנעשתה ביום טוב באיסור – סליחה, אבל יצאתי קצת מבולבל. בתשובה הראשונה, לגבי יו"ט נכתב רק שיש אומרים שמותר (במלאכה שלא הותרה לצורך אוכל נפש), בעוד לגבי חוה"מ נכתב שאסור (אם זה במזיד), ועל זה שאלתי איך יתכן שיו"ט קל יותר. ואילו מהתשובה השניה הבנתי שבאמת אין הבדל ביניהם. אז מה השורה התחתונה? גם ביו"ט אסור אם זה מזיד ומותר רק אם זה שוגג?

למעשה אין הבדל עקרוני בין שבת ליום טוב ולחול המועד, ולכן העושה מלאכה במזיד אסור ליהנות ממנה.

וכך מובא בספר ההרחבות לפניני הלכה שבת כו, א – …ויותר נראה שבמלאכה שעיקרה מותר ביו"ט אין גזרת מעשה יו"ט, אבל במלאכה שאסורה ביו"ט כמו בשבת, דין מעשה שלה כדין מעשה שבת. וכ"כ בארח"ש כה,הערה צא ושבט הלוי ו, סח.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-03 05:58:55

תפילין

הנחתי לאחר החתונה תפילין ר"ת כרגע אני לא בקטע להמשיך האם אני צריך התרת נדרים, וא"כ האם אני יכול להסתמך על ההתרת נדרים של ערב ראש השנה,?

כיוון שמדובר על מנהג הידור מצווה בולט, אנשים ראו שאתה מניח וכעת מפסיק, כיוון שלא אמרת בתחילה שאתה עושה זאת בלי נדר, הנכון הוא לעשות התרה בפני שלושה, ולא לסמוך על ההתרה של ערב ר"ה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-02 16:32:39

דיני מלכות

בס״ד שלום כבוד הרב, עד כמה חשובה ההקפדה על החוק המדיני, הרי גם יש אנשים דתיים שעוסקים בכביש, או מעסיקים בשחור (מנקות וכו) חברה שלי (גם שומרת מצוות) הציעה להסיע אותי 2 דקות לבית בשעה שכבר נגמר לה המלווה יום (כלומר הייתה צריכה מלווה לילה לנהיגה והייתה בלי) האם צריך להקפיד גם על כאלו דברים שהם חוק או לא? תודה רבה

שאלה טובה. עניין זה מובא בפניני הלכה העם והארץ פרק ו (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה). אביא לך את מסקנת הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור, ספר המביא את כל הפסקים שבספרי פניני הלכה בספר אחד:

דינא דמלכותא דינא

א. לכל התקנות וחוקי המדינה, בין בארץ ובין בחוץ לארץ, יש תוקף הלכתי המחייב כל אחד (גמרא גיטין י), כגון תשלומי מיסים ושמירה על חוקי התנועה והבנייה, בין אלו שנתקנו על ידי הממשלה ובין אלו שנתקנו על ידי הנהלת העיריה או היישוב. אלא אם כן מדובר על חוק שסותר את ההלכה.

אמנם כאשר מדובר מקרה צדדי שאינו נאכף על ידי הרשויות, וגם אם יראה אותו שוטר למשל, לא יעשה לו דבר, כגון מי שלא עובר במעבר חצייה בשעה שתיים בלילה בתוך המושב, וכגון מי שנוסע על מאה וחמש במקום שהתמרור מראה על מאה – הדבר מותר.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-05-02 14:37:30

הלכות שבת

כב' הרב שליט"א שלום בהלכות שבת "חשמל ומכשיריו" בסעיף הדן בהפעלת מדיח כלים בשבת כותב כב' הרב שבחימום המים בשבת עוברים על איסור בישול. מאידך, בהמשך כותב כב' הרב ש"אם ינתקו את המנגנון התולה את הפעלת המדיח בסגירת הדלת….מותר גם שלא בשעת הדחק להניח שם כלים מלוכלכים כדי לנקותם במשך השבת" שאלתי, ניתוק המנגנון עוקף את הפעלת המדיח, אבל עדיין נשארת בעיית חימום המים בשבת שהרב כתב שזה איסור בישול. לכאורה, מה ההבדל בין בישול המים במדיח לבין הנחת תבשיל חי על פלטה עם שעון שבת. בברכת אך טוב וחסד ירדפו את כב' הרב כל ימי חייו דוד כהנא

אין בעיה בחימום המים, שהרי המדיח מופעל על שעון שבת מלפני השבת, וכיוון שבפעולת סגירתו בשבת לא עושה כלום, שכן המדיח יפעל בכל מקרה, נמצא שלא עשה שום פעולת איסור בשבת.

לגבי אוכל חי שמניח על הפלטה לפני שבת, חששו חכמים שמא מתוך שאדם להוט שתבשילו יתבשל כראוי לסעודת ליל שבת, ייטיב את האש אחר כניסת השבת, ויעבור על איסורי הבערה ובישול. כפי שמובא בפניני הלכה פרק י' סעיף יד, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור.

אבל אין גזירה כזו לגבי מדיח כלים.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-30 07:04:27

האם ציפוי אבן / שיש נחשב כמתכת או חרס

שלום, ראיתי בפניני הלכה שיש הבדלים בין כלי עץ וחרס לבין כלי מתכת. למשל כתוב: מחלוקת זו קיימת כיום לגבי כלי חרס ועץ, וכלי מתכת וזכוכית שלא נוקו היטב עם סבון. אבל בכלי מתכת וזכוכית שנוקו כראוי עם סבון, הואיל וידוע שלא נותר בהם שום טעם מהמאכל הקודם, בני כל העדות רשאים לנהוג כדעה המקילה, כמבואר להלן לב, יא, 14. אמנם לכתחילה כדי לשמור על ההפרדה בין בשר לחלב, נוהגים כמבואר למעלה. קניתי סיר שכתוב עליו: non stick – solid rock ובעברית כתוב – ציפוי שיש טבעי – נון סטיק. ציפוי חדשני, חזק ועמיד מכל ציפוי אחר, מונע הידבקות של המזון. השאלה היא האם הסיר הזה נחשב כחרס או כמתכת. תודה רבה

עיקר הקולא שנאמרה לגבי כלי זכוכית ומתכת ללא ציפוי שייכת גם בכלים אלו, וכפי שמובא בפניני הלכה לגבי כלי חרס מצופים, וכך מובא בסיכום הדברים בספר הקיצור לפניני הלכה:

מאכלים שבושלו בכלים שלא הוכשרו

יא. טעה ובישל או אפה או חימם לחום גבוה מאכל בכלי איסור שנוקה היטב עם סבון אך לא עבר הכשרה, או שבישל חלב בכלי בשרי ולהפך: אם הכלי עשוי זכוכית או מתכת, המאכל לא נאסר, כיוון שכיום כלים אלו איכותיים ואינם בולעים לתוכם טעמים. אמנם צריך להכשיר את הכלי כפי שציוותה התורה (במדבר לא, כא-כג. ביאור הסוגיה בפנה"ל, ו-י). וכן דין כלי אמייל וארקופל.

גם בכלי חרס המצופים בשכבת זכוכית דקה המצויים כיום (פורצלן-חרסינה), ניתן להקל בדיעבד, ובתנאי שאין בהם סדקים. לכן אם למשל חימם במיקרוגל מאכל בשרי בכלי פורצלן חלבי נקי – המאכל מותר, ובמקום הצורך ניתן להכשיר את הכלי בהגעלה (לעיל, י).

יב. כלי מתכת המצופים בשכבת טפלון דקה, בולעים ופולטים טעמים בשכבה זו, וכך המציאות בשאר סוגי הכלים. לכן אם למשל חימם במיקרוגל מאכל בשרי בכלי פלסטיק חלבי נקי עד שנעשה רותח – המאכל אסור, שכן אין בתכולת כלי פי שישים מדפנותיו, וממילא הטעם הבלוע בדפנות הכלי עלול להיות ניכר במאכל.

אבל אם עברו 24 שעות מהרגע שבו בישלו או חיממו בכלי מאכל חלבי, טעם החלב הבלוע בכלי נפגם, וממילא כיוון שלא נותן טעם טוב של חלב במאכל הבשרי, אינו אוסר אותו (ועי' לעיל כה, יח). וכשיש ספק אם עברה על הכלי יממה משעת בליעת האיסור או הבשר/חלב, מחשיבים אותו כמי שעברה עליו יממה.

יג. ידע שהכלי לא הוכשר ובכל זאת עבר והכין או חימם בו מאכל – התבשיל אסור עליו ועל כל מי שבישל עבורם, בין אם הכלי ממתכת וזכוכית ובין אם מסוג אחר ועברה עליו יממה. אמנם לאנשים אחרים מותר לאכול את התבשיל אם הוא נעשה בכלי זכוכית או מתכת ללא ציפוי טפלון, או בשאר כלים לאחר יממה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-30 06:26:01

יש לך שאלה?

דבר תורה לפרשת עקב – ערך הטיולים בארצנו

בימים אלו ממש, מטיילים כל המוני בית ישראל ברחבי ארצנו הקדושה והמופלאה, ונשאלת השאלה מהו הערך של הטיול בארצנו? האם זו עוד אחת מן הדרכים ליהנות, או שיש בטיול בארץ ישראל יותר מכך?

ננסה להשיב על שאלה זו על ידי התבוננות בפרשת השבוע שלנו.

אנו רואים שהתורה מציינת באופן נרחב ומרגש את שבחה הגשמי של הארץ: "כי ה' אלוקיך מביאך אל ארץ טובה, ארץ נחלי מים, עיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר, ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש, ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, לא תחסר כל בה, ארץ אשר אבניה ברזל, ומהרריה תחצוב נחושת, ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך", באופן פשוט מטרת שבחים אלו היא מה שכתוב בסופם, שהאדם יכיר בטוב האלוקי ויודה וישבח לקב"ה על הארץ הטובה.

אך נראה לומר שיש כאן אפילו יותר מכך, שהרי היה מקום לשאול, מדוע עם ישראל, עם ה', שייעודו הוא ייעוד רוחני זקוק לארץ כל כך משופעת בברכה חומרית?

אולי עם ישראל צריך להיות עם החי במדבר שמקבל די צורכו ומחסורו, ולא זקוק כלל להרחבת החיים הגשמיים, הרי הסכנה ידועה, כפי שמופיע מיד בהמשך הפרשה: "הישמר לך פן תשכח את ה' אלוקיך לבלתי שמור מצוותיו ומשפטיו וחוקותיו אשר אנכי מצווך היום, פן תאכל ושבעת, ובתים טובים תבנה וישבת, ובקרך וצאנך ירביון, וכסף וזהב ירבה לך וכל אשר לך ירבה, ורם לבבך ושכחת את ה' אלוקיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים… ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה, וזכרת את ה' אלוקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל…", מדוע עם ישראל זקוק לארץ טובה ומבורכת כל כך מבחינה גשמית?

לשאלה זו יש לצרף את הדברים הברורים הנאמרים על זמן המדבר, זמן שלכאורה היה מקום לומר שמהוה זמן אידיאלי, עם ישראל ניזון בחסדי שמיים, יושב ועוסק בתורה כל היום, ניתן לומר אלו החיים האידיאליים, אך בתורה הן לפני הזכרת שבח ארץ ישראל והן לאחריו, התורה מלמדת על כך שהמדבר איננו מקום טוב לחיות בו, אלא רק שלב מעבר לא"י, וכך לשון הפסוקים: "וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלוקיך זה ארבעים שנה במדבר, למען ענותך לנסותך לדעת את אשר בלבבך התשמור מצוותיו אם לא, ויענך וירעיבך ויאכלך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך…", וכן אחרי תיאור שבחה של הארץ אומרת התורה: "המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב, וצימאון אשר אין מים, המוציא לך מים מצור החלמיש, המאכילך מן במדבר אשר לא ידעון אבותיך למען ענותך ולמען נסותך להיטבך באחריתך…".

ונראה שהתורה רצתה להראות את המצב במדבר שהוא עינוי וניסיון כדי לבחון ולזכך את ישראל, לעומת המצב בארץ הטובה שהוא המצב הקבוע והטוב.

וביאורם של הדברים הוא שהעולם שברא הקב"ה כולו טוב ונפלא, כולו נועד לסייע לאדם למלא את ייעודו ולדבוק בה', על ידי השפע והעושר הגשמי, האדם מתמלא בשפע ועושר רוחני, בעמקות ובגיוון, במורכבות וחיות, בשמחה ובתענוג, שזוהי צורת עבודת ה' השלימה והבריאה, האדם צריך ליהנות ולהשתמש באוצרות הטבע שנתן לנו הקב"ה, הרי כך אנו אומרים בברכת בורא נפשות: "בורא נפשות רבות וחסרונן, על כל מה שבראת להחיות בהם נפש כל חי", ועוד תיקנו לנו חז"ל ברכה מיוחדת על האילנות המלבלבים, ואם נשים לב נראה שברכה זו לא נאמרת שרואים את הפירות אלא כאשר רואים את ליבלובם המרהיב והמרנין לב של הפרחים הפורחים על האילן המתמלא חיים חדשים: "ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, שלא חיסר בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ונאות , ליהנות בהן בני אדם", זהו המצב המתוקן והבריא של עם העובד את אלוקיו בחדווה ובשמחה בארצו.

הרב קוק כותב בעין איה (שבת כה.) ששכחת היסוד הזה, של החיים הרחבים והמלאים, הוא חלק מקללת הגלות:

"בהיות האדם או העם בכללו שלם ואיתן במעמדו, אז מתעוררים בו כל כוחות החיים בשלמותם. ולפי ערך שלמות החיים הטבעיים, כן יוכלו להיות פעולותיהם הרוחניות המוסריות בתכלית ההשלמה והרוממות. נשיית הטובה הוא הדילדול היסודי שמביא להטביע את כל הנפש האנושית במרירות של מגור ופחד, של דאגת צרה ויגון עוני וחוסר כל, עד שהתביעות הטבעיות, הראויות לאדם החי חיים שלמים הראויים לאיש בעל דעה וטעם העומד להיות לנס בחכמה ויושר לב, כאשר יאתה לעם ד' אלה שעומדים להיות בתיקונם לשם לתהילה ולתפארת, הן משתכחות ואינן נתבעות כלל. והנה בעומק הצרה של הגלות שגורמת השכחת התביעות הטבעיות הראויות לעם שלם ומלא אור החיים כישראל, שהרים אותם צור ישראל במעלה רמה אנושית למען יוכלו לרכוש את כל הרכוש הרוחני של ההוד והקדושה, שהם צריכים מאד להיות מרוכסים (מחוברים) ושורים במקום ששם החיים נאים וענוגים, מוכתרים בהוד וטהרה".

ועוד כתב:

"והנה כאשר ישראל עושין רצונו של מקום וזוכים הם להיות עומדים במעלה עליונה לשם ולתהילה ולתפארת, אז לאות על שלמות נפשם העדינה מתפתח אצלם דוקא ביתר שאת אותו החוש הנוטה לתביעת היופי, לבקש את הנאה וההדר בכל דבר, בתור בקשה טבעית. ועם המילוי של אלה הצרכים שנראים כמיותרים, מתרחבת הנפש ונעשית מוכשרת לאור חיים רוחניים, לקדושת המדות והתענוג על ד' באהבתו, יתברך שמו. אמנם כ"ז אינו מתאים כ"א בשלותן של ישראל, שאז המצב הפנימי של כלל האומה גורם שהנפשות יתפתחו בבריאותם באופן כזה שהתביעה של השלמת היופי לא רק תטריד את הנפש כ"א תמלאנה הוד ותקרב אותה לקדושה לצדק ומשרים. אבל בנפילתנו הנוראה, בעונינו ודילדולנו, שהחיים הכלליים נראים כעין צרה נוראה שאין להמלט ממנה, רק ביחיל ודומם לתשועת ד' יסבול ישראל עול חייו המרים ועקת שונאיו אשר ימררוהו, אז מצד הנטיה הטבעית מתעקרת מן הלב התביעה הגדולה של הרגש היופי".

הדברים המופלאים מדברים בעד עצמם, וא"כ הטיול ברחבי ארצנו היפה, ראיית נחליה ועיינותיה, הריה ומרחביה, גורם להרחבת הנפש הישראלית לחזרתה לבריאותה הגשמית והרוחנית.

על פי דברינו מובנים דברי השבח על ההליכה בארץ ישראל של ר' יוחנן (כתובות קיא.): "א"ר ירמיה בר אבא א"ר יוחנן: כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל – מובטח לו שהוא בן העולם הבא", שימו לב שההולך בא"י הוא לא רק זוכה לעוה"ב אלא הוא כעת שייך לעוה"ב, "הוא בן העולם הבא"!

והפלא הגדול הוא שדברים אלו נפסקו להלכה ברמב"ם (הלכות מלכים פ"ה ה"יא): "אמרו חכמים כל השוכן בארץ ישראל עונותיו מחולין, שנאמר וכל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון, אפילו הלך בה ארבע אמות זוכה לחיי העולם הבא…".

ומצאנו בגמרא (ברכות מד.) מעשה מופלא מאד ונביא את תרגומו לעברית: "כשהיינו הולכים אחר רבי יוחנן לאכול את הפירות של גינוסר, כשהיינו הולכים אחריו מאה אנשים לקח כל אחד עשרה פירות, וכשהיינו הולכים אחריו עשרה אנשים היה כל אחד לוקח מאה פירות, ופירות אלו היו כל כך גדולים שמאה פירות הצריכו סל בנפח 432 ביצים, ורבי יוחנן היה אוכלם ונשבע שעוד לא טעם טעם מאכל, כביטוי לכך שדבר טעים כזה יכול לאכול עוד ועוד, ולחוש שעדיין לא הגיע אפילו לטעימה… רבי אבהו היה אוכל עד שמרוב זיעה, הצהלת פניו הזבוב היה מחליק על מצחו, רק אמי ורב אסי היו אוכלים מהם עד ששערם היה נושר, רבי שמעון בן לקיש היה אוכל עד שדעתו הייתה מטרפת עליו, ורבי יוחנן היה מודיע על כך לבית הנשיא ורבי יהודה הנשיא היה שולח פלוגת אנשים שיביאוהו לביתו…", ומסיפור מופלא זה של חיבוב פירותיה המתוקים של ארץ ישראל לומד הגאון רבי יוסף חיים, בעל הבן איש חי, שו"ת תורה לשמה (סי' תיח) הלכה למעשה וזו לשונו:

"שאלה: אנכי העבד. זכני השי״ת וקבעתי דירתי בארץ הקדושה תוב״ב צפת תוב״ב והנה רחוק מן העיר באיזה שעות יש מקום אחד אשר גם הוא מארץ ישראל שיש בו פרדסים ונמצאים שם פירות חשובים טובים ומתוקים ומשובחים במאֹד מאֹד אשר גם בשאר ארצות המגדלות פירות טובים יש לפירות אלו שבח ויתרון והנני שואל ממעכ״ת אם ארצה לילך בזמן גידול הפירות למקום ההוא ואשב שם איזה ימים כדי לאכול פירות הטובים שבו ואם יש בזה איזה פקפוק ממידת חסידות ללכת ממקום למקום מהלך איזה שעות בשביל אכילה והנאה של מותרות הגוף כי כל אכילה זו היא בכלל מותרות נחשב או דווקא שרי גם לפי מידת חסדים משום חיבוב ארץ ישראל כי פירות הם של א״י ויש מצוה בהליכה לשם לאכול מפירות החשובים של א״י. יורנו המורה לצדקה ושכמ״ה (ושכרו מן השמיים).

תשובה: גם לפי מדת חסידים לית בהא פקפוק וחשש דכן מצינו בגמרא [ומביא הגמ' שהבאנו]… הרי מפורש שהיו הולכין רבי יוחנן וסיעת מרחמוהי מאה רבנן ממקום למקום כדי לאכול פירות מתוקים וטובים וכל הליכתם בשביל זה שכן מוכח מן הלשון ובודאי הם היו מכוונים בזה בשביל חיבוב ארץ ישראל לאכול מפירות המתוקים וחשובים שלה . וכוונתם לש״ש והנה ודאי כולם היו חסידים וקדושים נמצא דבר זה הוא משנת חסדים ולית ביה, פקפוק ולכן מאחר שגם אתה השואל כונתך לשם שמים בשביל חיבוב א״י ולהודות לה׳ על הארץ ופירותיה הטובים לה' אכול בשמחה והכל הולך אחר כוונת הלב. והיה זה שלום ואל שדי ה' צבאות יעזור לי".

לכן לכו טיילו, והודו לה' על נפלאות ארצנו ויופיה, כיבשוה ברגלכם, עשו כמעשה אברהם אביכם שנאמר לו: "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה", ונסיים בדבריו המופלאים של הרב מן ההר זצ"ל: "אנו רואים שכל מי שמטייל בארץ לארכה ולרחבה מתקשר אליה בעבותות אהבה וגעגועים, אנו בודאי מצווים לעשות כך כדי להגביר בלבנו את האהבה לארץ, שלא יקרנו כדבר הזה, שנקום בוקר אחד, ולא נרגיש שאנו מקושרים בלבנו אל הארץ הזאת".

שבת שלום ושבוע מבורך ונפלא!

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן