פרשת תצווה – שבת זכור
פרשת תצווה היא הפרשה היחידה, מתחילת הופעתו של משה עד לחתימת התורה, בה שמו של משה לא מופיע, ויש להבין מדוע דווקא בפרשה זו הושמט שמו של משה?
בנוסף, הפרשה מתחילה בפסוק "ואתה תצווה את בני ישראל ויקחו אליך"- ויש לשאול מדוע השתמשה התורה במילים "ויקחו אליך", הרי לכאורה היה צריך לומר: "ויקחו לי" או "אלי", כמו "ויקחו לי תרומה"?
בזוהר הקדוש תירץ שהמילה "אתה" רומזת על השכינה, וזו לשונו: "כי השכינה נקראת אתה", והצירוף של ו"ו החיבור רומז על משה שמצטרף עם השכינה, כפי שממשיך הזוהר הקדוש:"ושכתוב 'ואתה' היינו לכלול עמו השכינה בציווי ודיבור".
אלא שעדיין הדבר צריך הבנה, כי בכל זאת הפשט הוא שהמילה "אתה" מתייחסת למשה רבנו.
עמלק כפי שמופיע בתורה
לפני שנענה על השאלות הללו, ננסה להתבונן מעט בפרשיות שבהם התורה מדברת על עמלק, ונקשה כמה קושיות שיש להקשות בפרשיות אלו, ונקווה שההתבוננות בפרשיות אלו תפתח פתח גם לתירוץ הקושיות על פרשת תצווה.
הפרשיה הראשונה בה נתבונן נמצאת בסוף פרשת בשלח:
"ויקרא שם המקום מסה ומריבה על ריב בני ישראל ועל נסתם את ה' לאמר היש ה' בקרבנו אם אין, ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים, ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק מחר…ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב, ויאמר ה' אל משה כתב זאת זכרון בספר, ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים…ויאמר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדר דר".
מפרשיה זו עולות כמה שאלות:
- א. נראה שיש קשר בין השאלה 'היש ה' בקרבנו אם אין', לבין בואו של עמלק, שהרי הדברים מחוברים בו"ו החיבור, מהו הקשר?
- ב. מדוע מודגש כל כך שדווקא יהושע הוא הלוחם בעמלק?
- ג. כהמשך לכך,עולה השאלה, מדוע יש דגש גדול מאוד שעמלק נמחה דווקא על ידי מלחמה, שמייצגת דווקא מלחמה גשמית על ידי ישראל, ולא על ידי ניסים?
- ד. עוד מודגש שעמלק פוגע בכס יה, ועולה השאלה מהו כס יה שנפגע על ידי עמלק?
הפרשיה השנייה היא בסוף פרשת כי תצא:
"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים, אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים, והיה בהניח ה' אלוקיך לך מכל אויביך מסביב בארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח".
ועולות השאלות הבאות:
- ה. כאן אנו רואים שעמלק פוגע בנו "בדרך", ואילו מלחמתנו בעמלק היא כאשר איננו בדרך, אלא במנוחה ובנחלה- מדוע השוני?
- ו. עוד מודגש שעמלק פוגע דווקא בנחשלים- מדוע דווקא בהם?
מה טענתו של עמלק?
בכדי לתרץ את כל הקושיות הללו, צריך לבאר באיזו נקודה בדיוק נלחם עמלק עם ישראל. וכדי לענות על כך נלך בעקבות דברי הרב חרל"פ במי מרום (פורים, יב): "נראה ברור כי כל מגמתו של עמלק לכפור בקדושת ישראל ומהאי טעמא זרק מילותיהם של ישראל כלפי שמיא דעיקר כוונתו הייתה לגנות את ישראל שאין בהם קדושה אלוקית, והם אנשים מגושמים כמו שאר העמים".
כלומר עמלק רוצה להראות, שעם ישראל הם עם ככל העמים, וטוען שאין ה' בקרבנו וה' לא שורה בתוככי עם ישראל.
לדעת עמלק אי אפשר לחבר את החול לקודש
עמלק לא יכול להבין שיש אומה קדושה, אומה שממש מחוברת לקב"ה, עד כדי כך ש'ישראל וקוב"ה חד', עם שגם ענייניו החומרים והגשמיים הם קודש, עם שיש לו בית מקדש הבנוי מעצים ואבנים וה' משרה שכינתו בו, עם שמלכו מייצג את השלטון האלוקי בעולם, אנשים שיש להם רוח הקודש וגם בשר קודש, והוא מבטא את חוסר האמונה ביכולת לקדש את היצרים החומריים, בזריקת העורלות של ישראל, כאמירה מתריסה 'וכי ניתן לקדש את יצריו השפלים של האדם, שהם המניעים אותו בכל מעשיו?'.
למה דווקא יהושע
ולכן ברור מדוע דווקא יהושע, מנחיל הארץ באופן טבעי, שמייצג את קדושתם הטבעית של ישראל, והוא המגלה שישראל אין קדושתם רק בכך שהקב"ה עושה להם ניסים אלא גם מלחמתם קדושה, וגם ארצם קדושה, ואפילו מלכותם ומדינתם קדושה.
מלחמה טבעית נגד עמלק
וממילא המאבק עם עמלק חייב להיות על ידי מלחמה טבעית, כפי שכותב הרב חרל"פ: "ולא סגי שמחקוהו בדרך נס, כי אם דווקא ע"י מלחמה, והתגברות של איברים שהם קודש לה'.
ועל פי זה ברור גם מדוע עמלק נלחמים עם ישראל בדרך, ומדוע המלחמה היא בכסא, שהוא מקום התגלות מלכות ה' בארץ. כי כל זמן שישראל עדיין לא הקימו את מדינת ישראל שהיא בתיקונה יסוד כסא ה' בעולם, כדברי הרב קוק באורות ישראל, עוד לא ניכרת קדושתם. אנו נעשה מלחמה עם עמלק רק אחרי הקמת מדינה שמלכות דוד בראשה ובית מקדש בבירתה.
ועל דרך הדרש ניתן לבאר שכוונת הפסוק "והיה בהניח ה' אלוקיך .. מסביב בארץ .. לרשתה תמחה את זכר עמלק … לא תשכח" – היא שמתוך שעם ישראל יקים את מלכותו בארץ באופן המתוקן והשלם בזה עצמו נמחה עמלק ומסתתמות טענותיו, שהרי מתגלה לעין כל קדושתם המופלאה של ישראל, קדושה שאין בה רק רוח הקודש, אלא גם בשר קודש.
ולכן עמלק באופן עקבי פוגע בנחשלים, באלה שלא מתגלה אצלם הקדושה האלוקית, אבל אנו יודעים, שכל יהודי יש בו נשמה קדושה, ואפילו אם אין הדבר מתגלה, הוא וודאי קיים, שהרי כפי שראינו בזוהר, כל מקום שכתוב "ואתה" הוא רמז לשכינה שמופיעה עם ישראל, ולכן מופלא לקרוא שנית את הפסוק בפרשת זכור: "ויזנב … ואתה עייף ויגע", גם בעת בה אתה עייף ויגע, ולא ירא אלוקים עדיין השכינה עמך, שזאת משמעות המילה "אתה".
העדרו של משה מפרשת תצווה
עם יסודות אלו בידינו, נחזור לבאר את שהקשנו בפרשתנו מדוע שמו של משה לא מופיע בפרשת תצווה. כבר כתבו רבים שזוהי בקשתו של משה "מחני נא מספרך", אבל אין זה עונש אלא שכר, משה בבקשתו זאת מגיע למדרגה העליונה ביותר, מסירות נפש מוחלטת על כלל ישראל, ובזה הוא זוכה להתאחדות גמורה עם השכינה, עד כדי כך ש'ויקחו אליך' זהה ושווה ל'ויקחו אלי', דבר זה בא לידי ביטוי בפרשיית בחירת הכוהנים, שהם המייצגים את האנשים הזוכים לאכול משולחן גבוה ממש מבשר הקודשים המובאים כקרבן לה', אותם אנשים שמייצגים את החיבור המלא שבין ה' לעמו, וכדברי הגמ' בכמה שהכהנים יש בהם שני צדדים 'שלוחי דידן' – שלוחי ישראל, ו'שלוחי דרחמנא' – שלוחי ה', ושני הצדדים מאוחדים באישיותם של הכהנים. וכדברי המלבי"ם: "כוונתי כי הכהנים בני אהרן הם שלוחי דידן ושלוחי דרחמנא, שהם שלוחי ישראל להיות אמצעים בינם לבין אלהיהם לעבוד עבודתם, והם שלוחי דרחמנא להיות משרתיו עושי רצונו",
אמנם כל התורה כולה שכינה מדברת מתוך גרונו של משה אבל מה שמתגלה כאן הוא עוד לעילא ולעילא מכך, כי כאשר שכינה מדברת מתוך גרונו, עדיין השכינה וגרונו דברים נפרדים, אך כאן השכינה וגרונו חד.
חודש אדר – התאחדות קודש וחול וישראל עם ה'
זהו עניינו של כל חודש אדר, כפי שכתבנו בשבוע שעבר, וכפי שכותב המאור עיניים :"וזהו משנכנס אדר מרבין בשמחה, והוא תמוה, דהא עיקר הנס היה הי"ד וט"ו בו, ולמה התחילו בשמחה מתחילת החודש, אך דהנא שמות החודשים עלו מבבל, ויש טעם לכל השמות של החודשים למה נקרא כך… וטעם חודש אדר למה נקרא כך הוא מפני שבחודש זה נרמז א' דר רצה לומר אלופו של עולם, שכשם שאות א' הוא ראשון לכל האותיות כך ה' יתברך הוא ראשון לכל הנמצאים וזהו עניין בחינת א-דר שמשרה שכינתו עם התחתונים".
כלומר עניינו של חודש אדר הוא שעם ישראל והקב"ה מתאחדים ומתגלה קדושתן של ישראל ושישראל כולם קדושים, רוחם וגופן, מחשבתן ובשרן, הכל קודש.
יהי רצון שנזכה בפורים הבא עלינו לטובה להראות את טעותו של עמלק, ולגלות את הקדושה העליונה שבתוכנו ובעצמותינו, לשמוח בה' שבנו, לחיות קדושה, לראות את האלוקי שבכל יהודי ויהודי, לא לפחד לגלות את הקדושה ששורה בנו, לא רק ברעיונותינו, אלא גם כשמסירים את הדעת ונשארת הטבעיות זה קודש קודשים.
פורים שמח!!!
