סליחה, לא מצאנו את התוכן שרצית.
שאלות ששלחתם
קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא
2025-09-19 06:39:55
צריך לבדוק אם אין בערבוב החומרים שאמרת בעיה של לישה חוץ מעניין הדבש כמבואר להלן. כשפתרנו בעיית לישה, אזי לדעת המקלים להכין קרח בשבת, מותר להפוך נוזל למוצק גם בגלידה. ואם הגלידה נשארת מוצקה גם בלי המקרר יש מי שמחמיר יותר מקרח.
דוגמאות לאיסור לש מפניני שעלולות להיות דומות למקרה שלנו – "אסור לערב חמאה, קקאו וסוכר, הואיל והם נעשים עיסה עבה", "הסתפקו האחרונים בשאלה, האם מותר לערב שתי עיסות זו בזו, כדוגמת גבינה לבנה בדבש. יש אומרים שהואיל והם מתגבשים לעיסה עבה, הרי שהוא לש (שש"כ ח, טז), ויש אומרים שרק כאשר מערבים חומר יבש בנוזל יש איסור לש, אבל עירוב שני מרכיבים שיש בהם משקים – מותר (אג"מ או"ח ד, עד). למעשה, מותר לערבם בשינוי." "אסור לעשות פודינג שעיסתו עבה, היינו שאינו נשפך. אבל פודינג שעיסתו רכה ונשפכת מותר לעשות בשינוי, וכפי שלמדנו (בהלכה ד), יתן תחילה את החומר ועליו את הנוזל, ויערב אותם בשינוי (אג"מ או"ח ד, עד, לש, ז). ונזכיר שוב כי השינוי הוא, שבמקום לערבב בסיבוב, ימשוך את הכף בקווים ישרים הלוך וחזור או שתי וערב, ואם אין ניכר בזה השינוי, יוציא את הכף מהעיסה בין משיכה למשיכה. אסור להכין ג'לי על ידי עירוב אבקת ג'לי במים, ואף שבתחילה התערובת נוזלית, כיוון שלבסוף היא מתקשה, הרי שהמערב את המים באבקת הג'לי עובר על מלאכת לש (הערה 6)."
קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא
2025-09-19 05:30:17
אפשר לדחות את הברכה מעט עד הסעודה. המהדרים ילבשו אותו לקראת הסעודה, ומי שרוצה ילבש אותו לתפילה וידחה את הברכה בשעתיים עד הסעודה.
וכן לגבי פרי – כשהוא על השולחן ומתכוונים לאוכלו, אפשר לכוון על אכילתו בעוד כמה דקות.
קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא
2025-09-18 02:42:14
כן. אם תהיו כל זמן בית השמשות או שתניחו אוכל סגור היטב בין שני היישובים כמו שאפרט (להלן סעיף ז), יהיה מותר לכם ללכת מהגדר של היישוב שאתם נמצאים בו – 2,253 מטר (גם אם תכנסו לתוך היישוב השני, יש לכם רק 2,253 מטר מגדר היישוב שלכם. להלן סעיף א וסעיף ח). לכן אם בית הכנסת נמצא במרחק זה מגדר היישוב שלכם, אפשר ללכת לשם.
הדברים מבוארים בפניני הלכה שבת פרק ל. אפשר לקרוא ולראות שם ציורים דרך האתר של פניני הלכה. אביא לך את הדברים בקצרה הלכה למעשה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה. כדי להיות בטוח שאתה מבין, אביא לך את כל הפרק, הוא לא ארוך כך שכדאי לך כבר לשבת חצי שעה ולקיים מצוות לימוד תורה…
לפני כן רק אומר שיתכן מאוד שיש שם איזה רב או מישהו צדיק שארגן עירוב בין שני היישובים על ידי חוטי החשמל כדי שאנשים לא ייכשלו. כדאי לברר. קרה לי בדיוק אותו דבר שהשקעתי ללא צורך.
מצוות תחומין
א. גם כאשר אדם לא מטלטל שום דבר, אסור לו לצאת ממקומו יותר מאלפיים אמה (912 מטר. בסעיף ח מבואר שלמעשה זה יותר) לכל צד. אם הוא נמצא במקום יישוב המוקף בעירוב (מחיצות או צורת הפתח), אסור לו ללכת יותר מאלפיים אמה מחוץ למחיצות. ואם הוא נמצא במקום ללא מחיצות וללא בתים הסמוכים זה לזה (עי' בפניני הלכה סעיף ח), אסור לו ללכת יותר מאלפיים אמה מעבר לד' אמותיו (1.82 מטר), ואפילו נסתיימו אלפיים האמה בתוך מקום המוקף בעירוב, אסור לו ללכת יותר (ועי' להלן, ג). מי שלא יודע היכן מסתיימים אלפיים האמה שלו, מותר לו ללכת לצורך מצווה אלפיים פסיעות בינוניות (דרכי חישוב אלפיים אמה, מבוארים בפניני הלכה ב-י).
היוצא מחוץ לתחומו
ב. מי שיצא בשוגג או במזיד מחוץ לאלפיים אמה, מותר לו לזוז רק בתוך ד' אמותיו. ואם צריך לנקביו, ילך למקום שיוכל להתפנות בצניעות, ואחר כך יתרחק משם מעט עד שלא יגיע אליו ריח רע כדי שיוכל לומר דברים שבקדושה, ומשם לא ילך יותר מד' אמות. יצא כדי להציל נפשות, כאשר יגמור את פעולת ההצלה, יש לו אלפיים אמה לכל רוח (ופעמים שמותר לו לחזור למקומו, כמבואר בפרק כז, יד-יז).
ג. יצא בשוגג או בעל כורחו מחוץ לאלפיים אמה, והגיע לתוך מקום המוקף במחיצות או צורת הפתח, רשאי להלך בכל המקום המוקף. ואם יצא במזיד, אין לו אלא ד' אמות, אפילו אם נמצא בתוך בית. אמנם אם חזר לעירו המוקפת עירוב, מותר לו להלך בה בלא לצאת ממנה כלל.
ד. מי שהגיע בספינה לנמל בשבת, רק כשירד ליבשה נקבע תחומו, ומותר לו ללכת אלפיים אמה לכל צד. ואם הנמל מוקף בעירוב, יכול ללכת בכולו, ויש לו אלפיים אמה מחוץ לעירוב.
וכן דין מי שאירעה לו תקלה ונחת בנמל התעופה אחר כניסת השבת. אמנם אם אין המקום מוקף בעירוב, כיוון שמרגע נגיעת רגלי המטוס בקרקע נסע על המסלול יותר מאלפיים אמה, אסור לו ללכת יותר מד' אמות מחוץ למטוס. ואם דורשים ממנו לצאת, יצא, ואם יגיע למקום שמוקף בעירוב, יוכל ללכת בכל התחום המוקף. ואם טיסתו היתה לצורך מצווה, למרות שהמטוס נסע על המסלול אלפיים אמה ואותו שטח אינו מוקף בעירוב, מותר לו ללכת אלפיים אמה מפתח המטוס.
דברים הבאים מחוץ לתחום
ה. גם על חפציו של אדם חלים דיני תחומין, אפילו הוא גוי. לכן אדם אחר הרוצה לשאול ממנו חפץ, כגון בגד או שעון, יכול לטלטלו רק בתוך התחום של בעליו.
ו. ישראל שהוציא דבר מחוץ לתחום בשוגג, מותר להשתמש בו בתוך ד' אמות, ואם הוציאו במזיד, אסור להשתמש בו (לעיל כו, ב). ואם גוי הוציא דבר מחוץ לתחום עבור ישראל, אסור לו ולכל בני ביתו להשתמש בו עד שיגיע זמן שיוכל להביאו במוצאי שבת. ואם הגוי הוציאו בשביל עצמו או בשביל גוי אחר, מותר לכל ישראל להשתמש בו, אלא שאסור לטלטלו מחוץ לד' אמות. ואם הניחו הגוי בתוך בית או מקום מוקף בעירוב, מותר לטלטלו בכל השטח המוקף (עי' לעיל כה, י-יד).
עירוב תחומין
ז. הרוצה ללכת בשבת למקום שנמצא יותר מאלפיים אמה מתחום השבת שלו, יעשה אחת משתיים: א – ישהה כל בין השמשות בקצה אלפיים האמה שיש לו כעת, כדי לקבוע שם את מקומו החדש, ומשם יהיו לו אלפיים אמה נוספות. ב – יניח מזון שיהיה שם לפני השקיעה (להלן, ט-יב).
יש לסייג, שבכך שהרוויח אלפיים אמה נוספות לצד אחד, הפסיד אלפיים אמה לצד השני שהיו לו לפני שקבע את מקומו החדש. לכן אם הניח את העירוב אלפיים אמה לכיוון מזרח, מותר לו ללכת ממקומו ארבעת אלפים אמה לכיוון מזרח, אבל לכיוון מערב אסור לו ללכת אפילו אמה אחת. טעה בחישוב ועמד או הניח את מזון העירוב רחוק יותר מאלפיים אמה, העירוב בטל.
ח. הואיל ושביתתו במקום הנחת העירוב ארעית, הוא יכול לקבוע בדעתו שהריבוע שיש לו במקום העירוב יעמוד באלכסון לכיוון שאליו הוא רוצה ללכת, וכך יוכל ללכת חמשת אלפים ושש מאות אמה (2,253 מטר. איור מובא בפניני הלכה).
מזון העירוב
ט. אם מניח לחם, צריך שיהיה בו כשיעור נפח של שמונה ביצים לכל אחד מהנצרכים לעירוב. ואם מניח שמן זית או ממרח, די שיהיה בו כשיעור שרגילים ללפת בו לחם בשיעור שמונה ביצים לכל אחד. ובמשקה השיעור לכל אחד הוא 150 מ"ל. ואין מערבים במים ומלח.
י. צריך שהמזון יהיה שייך לזה ש'העירוב' מועיל לו. וכאשר העירוב עבור כמה אנשים, צריך בעליו להקנותו להם על ידי אחד מהם או אדם אחר שיגביה אותו ויתכוון לקנותו עבור כולם, כדי שיהיו שותפים בו.
יא. נאכל העירוב לפני השקיעה – נפסל, ולאחר צאת הכוכבים מותר לאוכלו. הניחו במקום שאיסור תורה מונע מלקחתו בבין השמשות, כגון שצריך לפקח את הגל כדי להוציאו, העירוב פסול.
יב. פתרון הנחת מזון לעירוב נועד לצורך מצווה, כגון לשמוע שיעור או להשתתף בשמחת מצווה, ובדיעבד שעשה כן שלא לצורך מצווה, הועיל עירובו.
הברכה
יג. כאשר הוא עצמו שוהה שם כדי ליצור את העירוב – לא יברך, אבל לפני שמניח מזון לעירוב יברך "על מצוות עירוב", ויאמר "בזה העירוב יהיה מותר לי (ולפלוני) לילך ממקום זה אלפיים אמה לכל רוח (אם רוצה אותו לשבתות רבות, יוסיף – בכל שבתות השנה)", ובדיעבד ניתן לומר "זה יהיה עירוב". לא אמר כלום, העירוב פסול.
יד. אפשר לקבוע את ה'עירוב' על ידי שליח שהגיע לגיל מצוות ומאמין במצוות העירוב. השליח יאמר את הברכה והנוסח, ובמקום הצורך יכול בעל העירוב לומר: "בזה העירוב שמניח שלוחי, אהיה מותר להלך ממקום העירוב אלפיים אמה לכל רוח".
עירוב עבור הרבים
טו. הרוצה להניח עירוב עבור כל תושבי המקום (בעזרת אדם אחר. לעיל, י), יאמר "בזה העירוב יהיה מותר לכל בני המקום ואורחיהם, לילך ממקום זה אלפיים אמה לכל רוח". כל מי שידע על קיומו של העירוב לפני כניסת השבת, אם יחליט במשך השבת שהוא רוצה ללכת לאותו צד, יוכל לסמוך עליו. אבל מי שלא ידע על העירוב לפני כניסת השבת, לא יכול להשתמש בו.
טז. היו בני המקום מרובים ואין ביכולתו להניח מזון עבור כל אחד מהם, אבל הוא יודע שלכל היותר ירצו עשרים אנשים לסמוך על העירוב, יכול להניח שיעור המספיק לעשרים אנשים, ויאמר "בזה העירוב יהיה מותר לכל מי שירצה לילך ממקום זה אלפיים אמה לכל רוח במשך כל שבתות השנה". ויברך עליו רק אם ברור שיהיה מי שייעזר בעירוב שעשה.
קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא
2025-09-17 21:13:29