שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

כשרות

שלום הרב. יש לי שאלה, חברה של אישתי מהעבודה ששומרת בבית על מטבח כשר, והיא צמחונית, לא מכינה בשר בבית. במקור מבית דתי, אז היא מכירה את הכללים. היא רוצה להכין לאשתי עוגה ליומולדת. העניין היחיד, שהיא מבשלת גם בשבת (באופן כללי, לא את העוגה). האם זה בעייתי או שאפשר לאכול את העוגה?

אמנם לדעת רבים כלים שאדם בישל בהם בשבת, נאסרו עליו לעולם עד שיכשירם, ואמנם מן הסתם הכלים שלה גם לא טבולים, אבל אפשר להקל אם תכין את העוגה בתבנית חד פעמית (לא עוגה עם פירות, כדי שלא תהיה בעיה של קניה במקום שלא הפרישו תרו"מ).

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-10-30 10:02:13

מסכת כריתות

האם מי שעבר על אחד משלושת איסורים שבתורה שייהרג ולא יעבור אין לו כפרה כי אין באפשרותנו להביא קורבן לבית המקדש? מנסה להבין את מסכת כריתות האם יש לו דרך כל שהיא לכפר היום על מה שעשה?

התשובה כיום אינה תלויה בקורבן, שכן מה שאנחנו יכולים לעשות אנו עושים, ולכן על כל חטא שאדם עשה הוא צריך להתוודות לפני בורא עולם שחטא, לומר שהוא מתחרט על כך, ולקבל על עצמו שלא ישוב לעשות חטא זה לעולם. נא לעיין ברמב"ם הלכות תשובה פרק א.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-10-29 16:23:07

לביקת ציצית לאחר מקלחת

שלום האם לאחר שמתקלחים לפני השקיעה ולובשים ציצית, יש לברך ברכת על מצוות ציצית? וכנ״ל לגבי הורדת ציצית בבריכה או ים האם יש חילוק אם לובשים את אותו ציצית שלבשנו קודם או אחר? אם צריך לברך, איך אפשר לברך אם אני לובש את הציצית בחדר מקלחת שיש בו שירותים? האם ניתן לסגור את מכסה האסלה ולברך שם? או האם ניתן לברך מחוץ למקלחת לאחר לבישת הציצית?

רק על הפסק של זמן רב צריך לברך שוב. יש ספק מהו זמן רב. בינתיים ההוראה היא שספק ברכות להקל ולכן רק אם הוריד לשעה יחזור לברך, וכן אם התכוון להוריד לשעה – אף אם החזירה מיד, צריך לברך. יתכן שבספר שנכתב כעת ויצא בסוף השנה, הזמן יעבור לחצי שעה. החליף ציצית – צריך לברך שוב. אין לברך בחדר מקלחת גם אם אין בו שירותים, לכן הטוב ביותר לשים אותה מחוץ למקלחת ואז לברך וללבוש, אבל אם אין הדבר אפשרי, ילבש אותה וכשיצא יברך.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-10-29 15:53:32

ברכות

שלום, לגבי ברכה ראשונה על מאכלים, אם ברכתי ברכה ראשונה על מאכל והתכוונתי לפטור את כל סוגי המאכלים שבביתי שנפטרים באותה ברכה, האם הברכה פוטרת גם מאכלים שכרגע אינם רואים לאכילה כמו שניצל קפוא, עוף במקרר או לדוגמה כוס תה שאני אכין בהמשך? תודה רבה

כן

מתוך ספר הקיצור לפנינ הלכה:

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

עד כמה ברכה פוטרת

יא. בירך על מאכל או משקה, פטר את כל המאכלים והמשקים שברכתם זהה ויש סבירות שיאכל או ישתה גם מהם. לכן כאשר המאכלים והמשקים לפניו על השולחן, פטרם אף שלא כיוון עליהם במפורש בשעת הברכה. וכן הדין לגבי מאכלים ומשקים הנמצאים בביתו ואינם לפניו ולפעמים אוכל או שותה גם מהם, וכגון הרגיל לשתות לאחר שאוכל. וכן בשעת הארוחה, פטר את כל המאכלים והמשקים שבביתו שברכתם זהה.

יב. הטוב ביותר לכוון תמיד בכל ברכה שמברכים לפטור את כל המאכלים והמשקים שנמצאים בבית וברכתם זהה. ומי שהתרגל לחשוב כך, גם בפעמים ששכח לכוון במפורש, פטרם, שמן הסתם לכך התכוון.

יג. האוכל מאכל ונפל מידו ונמאס עד שאינו ראוי לאכילה, או שתה משקה ונשפך לו, יכול לאכול ולשתות על סמך ברכתו הראשונה רק אם היתה סבירות שירצה לאכול או לשתות עוד מהם.

יד. המסופק האם פטר מאכלים או משקים נוספים בברכה ראשונה, אם אלו מאכלים שברכתם האחרונה 'בורא נפשות', יצא מביתו, וכיוון ששינה מקומו, כשיחזור יתחייב לברך ברכה ראשונה על מה שירצה לטעום (להלן, יט-כ).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-10-29 09:51:09

יש לך שאלה?

לפרשת פנחס – בין קורבנות התמיד לבין המצרים

בין שלל הנושאים שבפרשת פינחס – ירושת הארץ, הנהגת יהושע, קורבנות המועדים – מופיעה פרשייה ייחודית המפרטת את קרבן התמיד:

"צו את בני ישראל ואמרת אליהם: את קרבני לחמי לאִשָּׁי ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו. ואמרת להם: זה האִשֶּׁה אשר תקריבו לה', כבשים בני שנה תמימים, שניים ליום – עולה תמיד. את הכבש האחד תעשה בבוקר, ואת הכבש השני תעשה בין הערביים…" (במדבר כ"ח)

הפסוקים הללו פותחים את פירוט סדר הקרבנות במקדש, והם מציבים את קרבן התמיד כבסיס ועיקר לעבודת ה' במקדש – קורבן קבוע, יומיומי, בוקר וערב, שמהווה מסגרת לכל שאר הקרבנות.

קרבן שמכוון את כל היום

הרש"ר הירש עומד על משמעות עומק זו וכותב:

"קרבן התמיד הוא יסוד כל הקרבנות… קרבני – ההתקרבות לה', לחמי – הכשרת השאיפות הארציות, לאִשָּׁי – באמצעות אש התורה המחיה והמטהרת… כך נהפכים חלקי החיים הארציים לנסכים של מלכות ה' עלי אדמות."

קרבן התמיד אינו פעולה טקסית בלבד. הוא מבטא את העיקרון הרוחני של מסגרת קבועה, התמסרות בוקר וערב לעבודת ה', שמכוונת את כל היום. בבוקר – פתיחה של היום בהצהרה בה האדם מבקש לקדש את יומו שמתחיל כעת. ובערב – סגירת היום מתוך משמעות וחשיבה על מה שנעשה. למעשה, כל מה שבתווך נצבע גם הוא בקדושה.

ניתן להמחיש זאת במשחק מחשב מוכר שבו צריך "לסגור שטח": ברגע שנוגעים בשני קצוות של גבול כל האזור שבתוכם הופך לשייך. אך אם הנגיעה אינה שלמה, השטח אובד.

כך גם האדם: אם הוא מקדש את תחילת יומו וסופו, אז גם שגרת היום – העבודה, הלימוד, המשפחה, ההתמודדויות – כולם נטענים במשמעות רוחנית.

ספר החינוך (מצווה ת"א) מסביר:

" למען נתעורר מתוך המעשה הזה, ונשום כל לבנו וכל מחשבותינו לדבקה בשם ב"ה, ואמרנו כמה פעמים, שהאדם נפעל וטבעו מתעורר לפי עסק מעשהו, ולכן בהיות האדם נכון בטבעו שצריך לתקן לו מזון פעמים, ערב ובקר, נצטוה שישים מגמתו ועסקו בעסק עבודת בוראו גם כן שתי פעמים לבל תהיה עבודת העבד לעצמו יתרה על עבודתו לרבו".

המסר פשוט אך עמוק: בכדי להצליח לחיות חיים רוחניים, צריכים אנו לשזור עוגנים בתוך היום-יום.

ימי בין המצרים – מסגרת של גאולה

גם ימי בין המצרים, שבהם אנו נמצאים כעת, בנויים במסגרת ברורה: הם נפתחים ב־י"ז בתמוז ונסגרים בתשעה באב. שני צומות הממסגרים תקופה של התבוננות, חשבון נפש וציפייה לגאולה שלמה ולבבניין ירושלים.

כמו קרבן התמיד שמחבר את הבוקר לערב, כך ימי בין המצרים מחברים את האבל על העבר עם התקווה לעתיד. וכפי שנאמר: "צום הרביעי וצום החמישי… יהיו לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים" (זכריה ח').

כלומר – המסגרת הזו אינה מסגרת של אבל, אלא גם של בניין. עתידים ימי בין המצרים להפוך לחול המועד של הגאולה – שיחבר בין זיכרון החורבן לבין שמחת בניין הבית.

בעידן שבו הכל משתנה במהירות, קל ללכת לאיבוד. אבל דווקא הקביעות, דווקא המסגרת הפשוטה והעמוקה היא המקדשת את החיים.
קרבן תמיד הוא אכן חוזר על עצמו, אך דווקא בכך הוא משנה את האדם.

בימינו התפילות הן כנגד קורבנות ומהוות את עוגני הקדושה בשביל חיים ערכיים. להתחיל את היום בתפילה, בלימוד תורה, במחשבה על מה חשוב – ולסיים אותו בבדיקה עצמית ובכוונה טובה – זו הדרך לבנות חיי מקדש בתוכנו.

יהי רצון שנזכה לבנות את יומנו ברוח קורבן התמיד, לחבר בין ההתחלה לסוף, בין הקודש לחול. ובזכות זאת נזכה לראות במהרה בבניין המקדש, בחידוש קרבן התמיד – ובמהפך ימי האבל לימי שמחה של ימי המצרים.

 

שיעורים אחרונים:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן