שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, לאור התשובה הקודמת: השולחן ערוך שכותב "מי שעומד בסעודה ונזכר שנגע בשוק וירך ומקומות המכוסים באדם או שחיכך בראשו וכל כיוצא בזה, (ובמקומות המטונפים שיש בהם מלמולי זיעה) (תשובת הרמב"ן סימן קנ"ה), צריך לחזור וליטול ידיו ויברך על נטילת ידים" ומשנה ברורה על דבריו, הרב מלמד עושה אוקימתא שמדובר על אם יאכל בהמשך כביצה ?

אכן. כדין המתפנה לגדולים שהוא בדיוק כדין טינף ידיו. מעריך שאין זה חידוש של הרב מלמד. לכאורה דין פשוט שעולה מתוך סוגיית נטילת ידיים.

כך כתוב למשל כאן בשם הרב עובדיה – https://halachayomit.co.il/he/default.aspx?HalachaID=701
"יש להבהיר, שאין לברך על נטילה זו, אלא אם מתכוין לאכול בהמשך הסעודה יותר משיעור כביצה (כחמישים גרם) פת, שאם לא כן, יש ליטול ידיים בלא ברכה בלבד".

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 12:23:05

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, אבל אם התפנה לגדולים, והוא מתכוון להמשיך לאכול עוד לחם כשיעור נפח ביצה, יטול את ידיו בברכה…" מה המקור לכך שצריך לאכול כביצה בהלכה זאת ?

כי להלכה נוטלים ידיים בברכה רק על אכילת כביצה לחם גם אם לא היה שום הפסק. לכן אם יאכל פחות, ייטול בלא ברכה כמו כל הנוטל ידיו ללחם ומתכוון לאכול פחות מכביצה. וכן הדין לשאר ההפסקים – "הלך ממקום הסעודה למשך שעה ומעלה והסיח דעתו משמירת ידיו, אף שהתכוון להמשיך לאכול לחם ולכן לא צריך לברך שוב 'המוציא', חייב ליטול ידיים שוב, ויברך על הנטילה רק אם מתכוון לאכול עוד כביצה לחם. וכן מי שהלך לישון על מיטתו באמצע הסעודה למשך יותר מחצי שעה, צריך ליטול ידיו, ויברך על הנטילה אם מתכוון לאכול כביצה לחם. וכיוון שבשנתו הסיח דעתו מהאכילה, צריך לברך שוב 'המוציא'. "

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 10:36:05

יש לך שאלה?

ביקורת ספרים – פניני הלכה

לכבוד הדפסת הכרך המאה אלף בסדרת "פניני הלכה"

מאת: הרב אבינח ברנר, מתוך: אורו של ספר, עלון מעט מן האור.

לא קלה היא דרכו של היהודי "איש ההלכה". שהלא מחד: "כל השונה הלכות בכל יום – מובטח לו שהוא בן עולם הבא" (נידה עג, א), אך מאידך העיסוק ההלכתי המתאפיין ב"צו לצו קו לקו" יכול לההפך בקלות למשנה סדורה מאד שעיקרה הטכניקה המצמצמת את עולמו של היהודי לד' אמות בלבד.

כיצד, אפוא, ניתן לבנות יהודי שומר תורה ומצוות, שההלכות – עם קבלת העול שבהן – מצליחות לא רק לרומם את יראת השמים שבו, אלא אף להביא להזדהות גמורה עם "דבר ה'" ולאהבת ה'?

נדמה שזו בדיוק המטרה אותה הציב הרב אליעזר מלמד בסדרת הספרים "פניני הלכה": חיבור התורה אל החיים הממשיים שלנו כאן, במדינת ישראל המודרנית, בעידן של גאולה.

לשמחתנו, התקבלו ספריו של הרב בכל שדרות הציבור, ועד כה, ברוך ה', נמכרו כמאה אלף עותקים! – מאורע הראוי להתייחסות ולבירור שיטתו של הרב בכתיבת הספרים.

הקורא בספרי פניני הלכה מתרשם ראשית כל מהבהירות והנגישות. כל הלכה – קלה כחמורה, פשוטה ומורכבת – לכשיוצאת תחת עטו של הרב הופכת ברורה "כשלחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם" (רש"י שמות כא, א).

על מנת להוציא דבר מתוקן שכזה יש צורך בעמל מחושב היטב: מהו הכלל היסודי בסוגיה אותו ראוי להציב בתחילת הדברים? הטעם האמוני-רוחני שבאותה הלכה נידונה יכול אף הוא להוסיף להבנת פרטי ההלכות. ומהי הסברה המרכזית על פיה ניתן לשזור את כל פרטי ההלכה? אלו הלכות "יזכו" להכנס לגוף ספר ואלו רק להערות השוליים ואלו כלל לא, שכן ספר הלכה המיועד לעַניין ציבור רחב לא יכול להכיל את כל פרטי הפרטים של ההלכות. יש צורך לשמור על אקטואליזציה מסויימת ולכוון את הקורא להבין מה עיקרה של ההלכה ומה טפל בה, במה ניתן להקל ובמה לא. כל אלו, ועוד, הינם חלק מעמלו של הרב בתכנון המקדים שלפני הכתיבה, אך לא פחות בכך, בבחירת המינוחים המדוייקים ביותר על מנת שיתקבל הרושם הראוי והמאוזן בכל פרט ופרט.

מעבר להנחות יסוד אלו, ישנה גם בחירה מודעת להוציא את הספרים בפורמט ידידותי מאד, בעברית מודרנית ובהירה על מנת שירוץ הקורא בהם. ואל לנו לזלזל גם בתחום חשוב זה.

ונקודה אחרונה שאולי היא הראשונה בחשיבותה: מתברר שישנו צמאון גדול לדעת תורה. בחורי ישיבה, אברכים, בעלי בתים וכל איש יהודי באשר הוא שם מעוניין להקיף את ההדרכות ההלכתיות האקטואליות, הן על מנת "להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד" וכמובן שעל מנת "לשמור ולעשות ולקיים". מבחינה זו, התפרצו ספרי פניני הלכה לדלת פתוחה לרווחה והתקבלו בחום ובאהבה.


סדרת פניני הלכה

מאת: יואב שורק, מתוך: עלון מעט מן האור

בסדרת הספרים "פניני הלכה", שנוצרו בעקבות פינתו היומית של הרב מלמד בערוץ 7, מציג הרב מלמד את ההלכות בצור שונה מהמקובל.

בדומה לשיטתו של הרב חיים דוד הלוי זצ"ל ב"מקור חיים", גם הרב מלמד מתחיל מן העקרונות המחשבתיים, מן הרציונאל של ההלכה, וניגש מתוך הכללים אל הפרטים. זוהי גישה שניתן להתווכח איתה מבחינת הלוגיקה הפנימית של ההלכה, אך נלווה אליה ייחוד נוסף בהסברת ההלכה, שקשה להתווכח עימו. הייחוד הוא העמדת ההלכה בתוך קונטקסט של ערכים אחרים, בניגוד למקובל בספרי ההלכה.

ספרות ההלכה נוקטת לרוב בשיטה של הצגת ההלכה כנתונים גולמיים, בלי לתת בידי הלומד הנחיה כיצד לנהוג במקרה של סתירה עם ערכים אחרים (למעט ערכים הלכתיים מובהקים, שלגביהם גם ספרות ההלכה הקלאסית מגדירה מה קודם למה). הצגה לאקונית זו מחזקת את התפיסה לפיה ההלכה היא "אטומה", כלומר בלתי ניתנת לעימות עם ערכי חיים אחרים, והמחויבות אליה היא מוחלטת. ראייה זו מחוזקת גם על ידי מנהגם של ספרי הלכה מקובלים שלא להבהיר לקורא מהו חיוב מדאורייתא, מה מדרבנן ומהו מנהג וכן הלאה.

הצגת ההלכה מן העקרון המחשבתי אל הפרטים המעשיים, באה ב"פניני הלכה" יחד עם התייחסות לאפשרויות הקיום המעשיות של ההלכה, כלומר לסדרי עדיפויות. הדברים מתחברים אחד עם השני, שכן הם מעמידים את ההלכה ברצף ערכי עם החיים, והופכים אותה לתוצאה המעשית של כלל דרכה של תורה, ולא לקובץ חוקים שמטרתו העיקרית צייתנות ודייקנות.

ישיבת הר ברכה אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


דילוג לתוכן