'זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר וָדֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ'
(דברים לב, ז)
על ספרו של הרב זאב סולטנוביץ':
בינה לעיתים
עיון והתבוננות בהיסטוריה ובזהות יהודית
כרך א
העם היהודי הוא העם ששורשי הזהות שלו הם השורשים העמוקים ביותר במשפחת העמים. שיבת ישראל לארצו בעת התחייה מחזקת את הצורך בהתבוננות בהיסטוריה, בבחינת העבר, להבנת ההווה ולהקבלת פני העתיד.
בכרך הראשון מסדרת 'בינה לעיתים' צועד הרב זאב סולטנוביץ' לאורו של ר' יהודה הלוי בספר הכוזרי, בהסבירו למלך כוזר מדוע נפתחו עשרת הדברות במילים: "אָנֹכִי ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" ולא נאמר: אנכי אשר בראתי את העולם והאדם? תשובתו של ריה"ל מבררת את יסוד מחשבתו האמונית: ההתבוננות ההיסטורית. מניתוח המאורעות ההיסטוריים ומבחינת ההתרחשויות העולמיות מתגלה העניין האלוקי. דברי ימי העולם הם המסלול שבו מובילה ההשגחה האלוקית את האנושות מן התוהו אל ימות המשיח. היסטוריה היא המצע לצמיחת רעיונות ומחשבות, והיא שדה ההתגוששות בין התרבויות והתפיסות הרוחניות הגדולות ביותר. אורה של התורה הולך ומאיר לאיטו, ומוביל את העולם אל עתידו הגאולי.
ומקרא מלא מצווה להתבונן בדבר ה' שבהיסטוריה: "זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר וָדֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ". המתבונן בעומק אמונה יודע כי קווי ההיסטוריה לא נרשמו כפליטת קולמוס אקראית של בורא-עולם, אלא כשרטוט בעל עומק אינסופי של קורא הדורות מראש. לא צֶבֶר מאורעות אקראי, אלא תהליכים ומגמות בעלי משמעות. ולשם כך יש לחפש את מה שמצוי מעבר לסיפור הדברים עצמו, מעבר לתיאורים החיצוניים.
שיטת הבחינה ההיסטורית הגיעה לשיאים חדשים בתורתו של צופה הגאולה הגדול מרן הראי"ה קוק זצ"ל שהגדיל לנתח את מהלך הדורות ולזהות את דורנו כדור אתחלתא דגאולה. תורתו של מרן הראי"ה קוק זצ"ל עשירה בסקירות היסטוריות כלליות כדוגמת מאמרו הגדול 'למהלך האידיאות בישראל' ובניתוחים היסטוריים מקומיים לאורך כל כתביו.
חוליה נוספת בשרשרת צופי הדורות מוסיף הרב זאב סולטנוביץ' בסדרת הספרים 'בינה לעיתים'. בשיעוריו יורד הרב זאב עד עומק השיתין של התרבויות השונות, תרבויות שהיהדות התמודדה עימן ויכלה להן. כך לדוגמה משורטטים קווי המתאר היסודיים ביותר של העבודה הזרה ושל התרבות ההלניסטית, ונבחנות השיטות הרוחניות השונות שמטרת העל שלהן היא ההישרדות או המוסר. שאלת יכולתו של הטבע להיות מקור אוטונומי למוסר לעומת ההכרח בהתגלות האלוקית ועוצמתה של התורה בביצור העם בגלות ובהנעת ספינת ההיסטוריה האנושית אל חוף המבטחים של הגאולה. עוד ניתן למצוא בכרך הראשון בירור משמעותה של הגלות לעם ישראל ולעמים כולם, וההיסטוריוסופיה במשנת חז"ל.
הספר מתחיל בשחר ימי האנושות, בבריאת העולם, ממשיך אל תקופת האבות והתנ"ך, ומסתיים בתקופה בה ארץ ישראל מאבדת את מרכזיותה, הן מבחינה לאומית והן מבחינה דתית. מבחינה לאומית – כשלון מרד בר כוכבא, ומבחינה דתית – כתיבת תורה שבעל פה. עם ישראל יוצא לגלות בצילן של שתי ההתרחשויות הדרמטיות הללו, כעם מורד וכמי שאין לו אלא התורה הזו בד' אמותיו. זו תרומתה של ארץ ישראל בעיצוב העם בגלותו וביכולתו לשרוד, להתפתח ולהוביל את האנושות אל עתיד טוב יותר.
עבודת העריכה היסודית שנעשתה בספר הפיקה תוצר בסגנון מיוחד, ספר שנקרא בנשימה אחת כעלילת האנושות רבת המהפכים והמתחים, ומצליח לשמר גם את העיונים העמוקים, בנפש האדם וביסודותיהן של התרבויות העשירות ותנועות הרוח הגדולות שבדברי ימי העולם.
לספר צורף מבוא מתודולוגי מאת ד"ר אסף ידידיה, העוסק בתבנית הניתוח ההיסטורית-תרבותית, בחז"ל כהיסטוריוסופים ובסימבוליקה ההיסטורית של חז"ל.
כרך ב
בינה לעיתים כרך ב' הוא פריו השני של פרויקט גדול וייחודי: סקירה של כל ההיסטוריה – מבריאת העולם ועד עצם היום הזה. הכרך הראשון עסק בתקופה שמבריאת העולם ועד חתימת המשנה והכרך השני סוקר את קורות ישראל והעמים מתקופת התלמוד ועד גירוש ספרד. אין מדובר בסקירה היסטורית רגילה של תאריכים ומקומות, מלכים ומלחמותיהם. אלא בהיסטוריוסופיה אמונית, ראיית מהלכי הזמנים כאורלוגין מורכב ומשוכלל שפועם ומתקדם מ'היום הרת עולם' אל גאולת האדם והעולם.
בדברי הפתיחה לספר, כותב הרב זאב סולטנוביץ':
"הספר עוסק בתקופה שמחתימת המשנה ועד לגירוש ספרד. מתוארים בו המאורעות הכלליים, בהם, התפוררות האמפריה הרומית, התפתחות הנצרות והאיסלם והמאבקים ביניהם. מתוך מסגרת כללית זו יוצאים אנו לעיסוק בגילוי המופלא של נצח ישראל, של מסירות הנפש שצפה ועולה מתוך שבריריות הקיום היהודי, כפי שבאה לידי ביטוי במסעי הצלב, שריפת התלמוד, המגיפה השחורה, גירוש ספרד. במוקד כל אלה – הקיום העצמאי של הקהילה היהודית, מוסדותיה וערכיה, שבשיאו היצירה המפוארת בהלכה, פילוסופיה, קבלה, תפילה ופיוט, שהיו לנס. פרקי הסיום של הספר דנים בנושאים החורזים את כל התקופה: האנטישמיות, ארץ ישראל ושאלת הזהות היהודית".
הכתיבה הרעננה והיסודית נקראת בפעם הראשונה בנשימה אחת, וחוזרת ונקראת פעמים נוספות בעיון ובהעמקה. דברי ימי העולם נלמדים כתולדותיה של מערכת היחסים שבין ישראל לאלוקיו, וציר הזמן נחשף כהמשך בלתי פוסק של התגלות והשגחה אלוקיים. "בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם, יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים לב, ח). קורא הדורות מנהיג את עולמו בסדר ובתכנון, וקווי המתאר של התרבות האנושית מצטרפים לשרטוט מופלא של התקדמות והתעלות. רוח האדם ונשמת ישראל הולכים ונחשפים, משתלשלים ומתגלים במהלכי הזמן. ומתוך בינת העיתים שעברו – לאמונת עיתנו היום. מתוך המשמעות והתוכן שקיבלה ההיסטוריה, מתחדדת ההכרה בייחוד העם היהודי וגורלו. עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ (ישעיה מג, כא).