אין צורך להכשיר כלום. אין שום סיכוי שכלי נהיה טרף מהכיור אם הוא לא היה שרוי במשהו בשרי/חלבי. כל עוד מקפידים על הפרדה של שימת הכלים הבשריים לחוד והחלביים לחוד, ומקפידים לא לשים כלים פרווה 24 שעות בתוך נוזל בשרי/חלבי, כלומר מקפידים לשטוף את הכלים היטב כל יום, זה בסדר.
עניין זה מבואר בפניני הלכה כשרות בפרק העוסק בבשר וחלב.
יט. לכתחילה נוהגים לחלק את המטבח לשניים – כיור ושיש לחלבי, וכיור ושיש לבשרי. אמנם בשעת הצורך אפשר להשתמש בכיור אחד ושיש אחד לשני המינים, ובתנאי שיקפידו לנקותם משיירי המאכלים בין מין למין. כמו כן, בשעת הצורך אפשר להשתמש באותה מטלית קרצוף לכלים בשריים וחלביים, כל זמן שמערבים עם המים סבון.
כ. את כלי הפרווה אפשר לשטוף בשני הכיורים עם כלים בשריים או חלביים, ואם משרים שם את הכלים עם מים חמים מאוד או ליותר מעשרים וארבע שעות, אין להשרות כלי פרווה עם כלים ממין אחר. כמו כן, אפשר להכין מאכלי פרווה בשני צידי השיש כאשר הם נקיים.
לא מבין מה זה אומר ברקוד? איך אפשר להשתמש בזה בשבת, הרי כדי לזהות את הברקוד צריך מכשיר חשמלי.
בכל אופן כל עוד לא כתוב המחיר, אלא רק שם המוצר באיזה אופן שלא יהיה, זה מותר.
כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה:
ד. מותר למכור לפני שבת כרטיסים בצבעים שונים, כך שכל מי שיבוא בשבת עם הכרטיס, יקבל את המוצר המתאים לצבעו. וכאשר הצבעים אינם מספיקים למוצרים השונים, מותר לכתוב על הכרטיס את שם המוצר, אבל אסור לכתוב את המחיר.
כו. כיום לא צריך לבדוק את מיני הדגן, האורז והקטניות של חברות אמינות, כאשר קונים אותם באריזות ובחנויות נקיות, שכן בעקבות העלייה ברמת החיים, הצרכנים דורשים מוצרים נקיים, וממילא תנאי האחסון שופרו וזמן האחסון קוצר, והחשש שיש בהם שרצים נמוך משיעור 'מיעוט המצוי'. לכן מספיק להסתכל על השקית ולוודא שהמוצר נראה נקי כמקובל.
כז. כאשר רואים בשקית שינוי שמעורר חשד שאולי שהתה במקום לא נקי או זמן רב מדי, יש לבדוק בדיקה מדגמית. וכאשר רואים קורים של עש או פירורים ואבקה, יש לבדוק בדיקה יסודית בהעברה על משטח. וכך יעשו גם הקונים בתפזורת, או בשקיות ששהו זמן רב על המדף, או בחנות מלוכלכת, או שקנו חברה פחות אמינה.
כח. כאשר צריך לבדוק את האריזה, אם מדובר על חומוס ושעועית, יש להשרותם תחילה במים רותחים למשך כחצי שעה, או במים פושרים למשך כשמונה שעות, כדי שקליפתם החיצונית תיעשה שקופה. שכן מלבד החשש שיש שרצים בין הגרגירים, יש גם חשש לשרצים הנראים כעיגול שחור בין הקליפה לפרי, ובעוד החומוס והשעועית יבשים, לא ניתן לראותם.
הקמח והנפה
כט. כיום מצב הקמח המשווק לצריכה ביתית השתפר מאוד. לכן, קמח לבן של חברות אמינות שנקנה בחנות נקיה ומסודרת, וגם בבית מאוחסן במקום נקי שבועות אחדים בלבד, או שמונח במקרר – לא צריך לנפותו, משום שהמקרים הנדירים שמוצאים בו שרצים, אינם מגיעים לשיעור של 'מיעוט המצוי'. אמנם בעת ששופכים את הקמח, רצוי להתבונן בו במבט רגיל, כדי לראות שהוא אכן נקי כמקובל.
אבל אם הקמח נקנה בחנות שהסחורה נשארת בו זמן רב עד קנייתה, או שאוחסן במקום מלוכלך או על הארץ – צריך לנפותו. וכן דין קמח שנקנה בסיטונאות או בשוק, כיוון שאינו נשמר בתנאים טובים. וכן דין קמח נקי או שעבר ניפוי, אבל הונח באוויר פתוח למשך יממה, וביום חם אפילו כמה שעות.
הקונה קמח ממקור שיש לו לגביו ספק – ינפה אותו, ואם לעיתים קרובות ימצא בו שרצים, ימשיך לבודקו. כמו כן, חברה או חנות שהקמח שלה נחשב נקי, ונמצאו בו כמה פעמים שרצים, איבדה את חזקתה והקמח צריך ניפוי. והמחמירים נוהגים תמיד לנפות את הקמח. אמנם בדיעבד, גם כשהיה צריך לפי כללי ההלכה לנפות את הקמח ולא ניפו – המאכל מותר.
ל. קמח מלא צריך ניפוי, משום שהוא נטחן בטחינה גסה ולעיתים נשארות בו ביצי שרצים. אבל אם כתוב על כשרות השקית שהקמח אינו צריך ניפוי, סימן שדאגו להשמיד את הביצים שבקמח וארזו אותו באריזת וואקום או בקירור, כך שהוא נשאר נקי.
לא. הנפה: לשיטת המחמירים צריך לנפות בנפת משי בצפיפות של 70 מש (70 חורים לאינץ' מרובע) ובדיעבד של 60 מש, כדי לוודא שאין בקמח שרצים זעירים בגודל של חצי מילימטר. אך למעשה אפשר להסתפק בנפה רגילה של 30 מש, מפני שבנוסף לכך שלפי כללי ההלכה אין לחוש לשרצים זעירים כאלה, הם התפתחו בקמח, ובסוג זה של שרצים אין לחשוש שיצאו מהקמח וחזרו, וממילא אין בהם איסור (לעיל, ג).
יג. מאכלים שיש בהם שרצים זעירים שעין אדם אינה יכולה לראות באופן טבעי, אינם צריכים בדיקה או ניקוי. ולהלכה, כך הדין גם לגבי מאכלים שיש בהם שרצים זעירים שבני אדם אינם רואים בראייה רגילה, אלא מצליחים לזהותם בהתבוננות יתרה רק אם הם שונים בצבעם מהמאכל, או שהם זזים, או שיש תאורה מיוחדת, או רק אם האדם מכיר את השרץ היטב וכך יודע לזהותו. אורך שרצים אלו, בין שליש מילימטר לחמש מילימטר.
יד. למרות שכך הוא לפי כללי ההלכה (להלן 'עיקר הדין'), פעולות רגילות שאנשים עושים לצורך ניקוי פירות וירקות, כגון השרייה בסבון ושטיפה, נכון לעשות גם לצורך הסרת השרצים הזעירים, כל עוד הדבר לא דורש טורח רב או הוצאה כספית ניכרת (להלן 'דרך האמצע'). ויש נוהגים להדר כשיטת המחמירים הסוברים שדין שרצים זעירים כדין שרצים רגילים, ולכן כאשר מדובר על מאכל שיש בו לפחות 'מיעוט המצוי', ולא ניתן לוודא על ידי בדיקה או שטיפה שהוא נקי מהם, לא ניתן לאוכלו (להלן 'שיטת המחמירים').
טו. במפעלים ובמטבחים גדולים לעיתים יש צורך להורות כשיטת המחמירים, כדי להבטיח שמגיעים לכשרות בסיסית. זאת משום שפרצה במקומות אלו עלולה להכשיל מאות ואלפים, והפיתוי לעבור בהם על ההלכה גדול, הן מצד רווחי בעל העסק, והן מצד עומס העובדים. כמו כן, פעמים שתנאי האחסון בהם פחות טובים.
ירקות עלים
טז. הרוצים להדר כשיטת המחמירים, אינם יכולים לאכול ירקות עלים מגידול רגיל, כדוגמת חסה, כרוב, פטרוזיליה, שמיר וכוסברה, משום שגם שרייתם במים עם סבון ושטיפה טובה, לא תמיד מורידה את כל השרצים הזעירים שיש בהם. לכן הם קונים ירקות עלים שגידולם נקי יותר משרצים. אמנם גם אותם לפעמים צריך לנקות, לפי ההוראות שעל השקית.
יז. הנוהגים כדרך האמצע, משרים את ירקות העלים של גידולים רגילים כארבע דקות במים עם חומר שממוסס את הדבק שברגלי השרצים, כמלח, חומץ או סבון (סבון יעיל יותר, וסבון 'סטרילי' בריא יותר), ולאחר מכן שוטפים אותם במים זורמים. פעמים רבות התוצאה לאחר ניקוי טוב, מועילה גם לשיטת המחמירים.
יח. הרוצים ללכת כפי עיקר הדין, מסתפקים בשטיפה טובה והתבוננות בעלים במבט רגיל לוודא שאין שרצים. אבל נכון יותר לנהוג כדרך האמצע. לעיתים העלים מאיכות גרועה, ומלאים בשרצים שנראים היטב לעין, וכדי לנקותם צריך לשטוף שוב ושוב, עד שיהיו נקיים לגמרי.
יט. יש לשים לב בעת השריית העלים ושטיפתם, שהמים יגיעו לכל הקפלים והסדקים שבהם. לפיכך, בירקות כדוגמת חסה, כרוב וארטישוק, צריך לפרק את העלים לפני ניקיונם. כאשר מתכוונים לחתוך את העלים לסלט, עדיף לחותכם תחילה ואחר כך להשרותם ולשוטפם, מפני שככל שהם חתוכים יותר, כך המים מגיעים יותר בקלות לכל המקומות שבהם.
מאכלים שלא ניתן לנקות כראוי
כ. בכרובית, ברוקולי וקלחי תירס אין אפשרות להוציא בהשרייה ושטיפה את כל השרצים הזעירים, הואיל וזרם המים אינו מגיע בעוצמה למקומות שהם נחבאים בהם. לכן המחמירים צורכים רק גידולים שגודלו בתנאים מיוחדים שלא מתפתחים בהם שרצים. והנוהגים על פי עיקר הדין מסתפקים בשטיפה טובה, שאין לחשוש לשרצים זעירים שאדם אינו רואה. ונכון ללכת לפי דרך האמצע ולהשרותם במים עם חומר ממוסס למשך כארבע דקות, ולשוטפם היטב ואז לבשלם או לאפות אותם.
כא. עלי בצל ירוק וכרתי (כרישה-לוף): למחמירים יש לקנות גידול מיוחד, או לחתוך כל עלה לשניים, להשרותו במים עם סבון ולשוטפו תוך שפשופו לכל אורכו. לפי עיקר הדין לא צריך לחותכו, אלא לשוטפו כמו שהוא. ונכון לחתוך כשלושה ס"מ ממקום החיבור שבין הבצל לעלה ולזורקו, שבאזור זה החשש לשרצים גדול יותר, ואת שאר העלים להשרות כמו שהם במים עם חומר ממוסס ולשטוף.
כב. תות שדה: למחמירים ניתן לאכול תותי שדה מגידול רגיל רק אם מקלפים את קליפתם, או משרים אותם במים עם חומר ממוסס, ושוטפים תוך הברשה יסודית של הקליפה. לפי עיקר הדין מותר לאכול תות שדה כדרכו. ונכון יותר לחתוך את מקום החיבור של התות לענף, להשרות במים עם חומר ממוסס ולשטוף היטב. כך יש לעשות גם בפטל ובתות עץ.
פירות עם חשש
כג. תמרים ומשמשים יש לפתוח לפני האכילה ולוודא בבדיקה רגילה שאין בהם שרצים ניכרים לעין, ולשיטת המחמירים יש לבודקם אל מול מקור אור. תאנים יש לפתוח ולהתבונן בתשומת לב, כי השרצים דומים לצורה הפנימית של התאנה, ולשיטת המחמירים מי שאינו בקיא להבחין בשרצים הזעירים שיש בהם, צריך להימנע מלאוכלם. גויבה צריך לחתוך לרבעים לפני הבדיקה. כמו כן, כל פרי שיש בו ריקבון, צריך להתבונן האם יש שרצים סביב הריקבון.
כד. באגוזים שונים, כמו אגוזי קשיו, לעיתים יש שרצים, והסימן לכך קורים לבנים או סימני כרסום. לעיתים השרצים רק שורצים סביב לפרי, ואזי אם מסירים את הקורים והאגוז נותר שלם ויפה, אפשר לאוכלו. גם בפירות יבשים באריזות, כמו צימוקים, אם יש בהם קורים או אבקה שהתפוררה מהם, סימן שהם נגועים בשרצים ויש לבודקם היטב, ולעיתים עדיף לזורקם, כי בדיקתם קשה.
כה. לעיתים יש על קליפת תפוז ופירות הדר נקודות שחורות שייתכן שיש בתוכן כנימות זעירות (0.2-0.6 מ"מ). למחמירים, חובה על המכינים מאכל מקליפות אלו להסירן, וכן כאשר מקלפים את הפרי, יש לשים לב שלא יידבקו כנימות לאצבעות ויעברו מהן לפרי או למאכלים אחרים. והעיקר כדעת הסוברים שאין לחוש להן.
דגן, אורז ומיני קטניות
כו. כיום לא צריך לבדוק את מיני הדגן, האורז והקטניות של חברות אמינות, כאשר קונים אותם באריזות ובחנויות נקיות, שכן בעקבות העלייה ברמת החיים, הצרכנים דורשים מוצרים נקיים, וממילא תנאי האחסון שופרו וזמן האחסון קוצר, והחשש שיש בהם שרצים נמוך משיעור 'מיעוט המצוי'. לכן מספיק להסתכל על השקית ולוודא שהמוצר נראה נקי כמקובל.
כז. כאשר רואים בשקית שינוי שמעורר חשד שאולי שהתה במקום לא נקי או זמן רב מדי, יש לבדוק בדיקה מדגמית. וכאשר רואים קורים של עש או פירורים ואבקה, יש לבדוק בדיקה יסודית בהעברה על משטח. וכך יעשו גם הקונים בתפזורת, או בשקיות ששהו זמן רב על המדף, או בחנות מלוכלכת, או שקנו חברה פחות אמינה.
כח. כאשר צריך לבדוק את האריזה, אם מדובר על חומוס ושעועית, יש להשרותם תחילה במים רותחים למשך כחצי שעה, או במים פושרים למשך כשמונה שעות, כדי שקליפתם החיצונית תיעשה שקופה. שכן מלבד החשש שיש שרצים בין הגרגירים, יש גם חשש לשרצים הנראים כעיגול שחור בין הקליפה לפרי, ובעוד החומוס והשעועית יבשים, לא ניתן לראותם.
הקמח והנפה
כט. כיום מצב הקמח המשווק לצריכה ביתית השתפר מאוד. לכן, קמח לבן של חברות אמינות שנקנה בחנות נקיה ומסודרת, וגם בבית מאוחסן במקום נקי שבועות אחדים בלבד, או שמונח במקרר – לא צריך לנפותו, משום שהמקרים הנדירים שמוצאים בו שרצים, אינם מגיעים לשיעור של 'מיעוט המצוי'. אמנם בעת ששופכים את הקמח, רצוי להתבונן בו במבט רגיל, כדי לראות שהוא אכן נקי כמקובל.
אבל אם הקמח נקנה בחנות שהסחורה נשארת בו זמן רב עד קנייתה, או שאוחסן במקום מלוכלך או על הארץ – צריך לנפותו. וכן דין קמח שנקנה בסיטונאות או בשוק, כיוון שאינו נשמר בתנאים טובים. וכן דין קמח נקי או שעבר ניפוי, אבל הונח באוויר פתוח למשך יממה, וביום חם אפילו כמה שעות.
הקונה קמח ממקור שיש לו לגביו ספק – ינפה אותו, ואם לעיתים קרובות ימצא בו שרצים, ימשיך לבודקו. כמו כן, חברה או חנות שהקמח שלה נחשב נקי, ונמצאו בו כמה פעמים שרצים, איבדה את חזקתה והקמח צריך ניפוי. והמחמירים נוהגים תמיד לנפות את הקמח. אמנם בדיעבד, גם כשהיה צריך לפי כללי ההלכה לנפות את הקמח ולא ניפו – המאכל מותר.
ל. קמח מלא צריך ניפוי, משום שהוא נטחן בטחינה גסה ולעיתים נשארות בו ביצי שרצים. אבל אם כתוב על כשרות השקית שהקמח אינו צריך ניפוי, סימן שדאגו להשמיד את הביצים שבקמח וארזו אותו באריזת וואקום או בקירור, כך שהוא נשאר נקי.
לא. הנפה: לשיטת המחמירים צריך לנפות בנפת משי בצפיפות של 70 מש (70 חורים לאינץ' מרובע) ובדיעבד של 60 מש, כדי לוודא שאין בקמח שרצים זעירים בגודל של חצי מילימטר. אך למעשה אפשר להסתפק בנפה רגילה של 30 מש, מפני שבנוסף לכך שלפי כללי ההלכה אין לחוש לשרצים זעירים כאלה, הם התפתחו בקמח, ובסוג זה של שרצים אין לחשוש שיצאו מהקמח וחזרו, וממילא אין בהם איסור (לעיל, ג).
שרצים בבשר ובדגים
לב. בשר: אין איסור בשרצים שהתפתחו מביצים שהוטלו בתוך בשר בהמה, חיה ועוף לאחר שחיטתם (או שהתפתחו בתוך גבינה. לעיל, ג). אבל אם יש ספק שמא השרצים חדרו לבשר מבחוץ ולא בקעו מביצים שבתוכו, או שהביצים הוטלו בבשר בעוד בעל החיים היה חי – השרצים אסורים.
כיום, הבשר שמשווק בחנויות אמינות נקי משרצים, מפני שההקפדה על הוראות הניקיון והבריאות למניעת סכנת מחלות וזיהומים, מונעת גם התפתחות שרצים בבשר. אולם בעת הכנת הבשר במטבח והגשתו, צריך לשומרו משרצים וזבובים. ובמטבחים גדולים רצוי להתקין רשתות ומלכודות זבובים ויתושים, כדי למנוע התלעה של הבשר ושאר המאכלים.
לג. דגים: תולעים שחדרו לבשר הדג מבחוץ אסורות, וכיוון שהדבר מצוי, רצוי לקנות דגים בהשגחה אמינה המעידה שהם נקיים מתולעים. כאשר אין משיגים דג כזה, או כאשר קונים דגים חיים, יש לזרוק את קרביו הפנימיים, לקלף את עורו, לשפשף את צידו החיצוני ואת צידו הפנימי הסמוך לקרביו, ולנקות היטב את אזור הפה והזימים. והרוצים להקל על עצמם, יזרקו את כל הראש.
תולעים שהתפתחו בתוך בשר הדג, בין חי ובין מת, כל זמן שלא פרשו ממנו, אין בהן איסור. מעיקר הדין כך הוא דין תולעי אניסקיס המצויות בדגי סלמון ודגים נוספים כהרינג. אמנם לכתחילה טוב להחמיר ולקנות דגים עם השגחת כשרות שאין בדג תולעים כלל.
מאת: הרב אבינח ברנר, מתוך: אורו של ספר, עלון מעט מן האור.
לא קלה היא דרכו של היהודי "איש ההלכה". שהלא מחד: "כל השונה הלכות בכל יום – מובטח לו שהוא בן עולם הבא" (נידה עג, א), אך מאידך העיסוק ההלכתי המתאפיין ב"צו לצו קו לקו" יכול לההפך בקלות למשנה סדורה מאד שעיקרה הטכניקה המצמצמת את עולמו של היהודי לד' אמות בלבד.
כיצד, אפוא, ניתן לבנות יהודי שומר תורה ומצוות, שההלכות – עם קבלת העול שבהן – מצליחות לא רק לרומם את יראת השמים שבו, אלא אף להביא להזדהות גמורה עם "דבר ה'" ולאהבת ה'?
נדמה שזו בדיוק המטרה אותה הציב הרב אליעזר מלמד בסדרת הספרים "פניני הלכה": חיבור התורה אל החיים הממשיים שלנו כאן, במדינת ישראל המודרנית, בעידן של גאולה.
לשמחתנו, התקבלו ספריו של הרב בכל שדרות הציבור, ועד כה, ברוך ה', נמכרו כמאה אלף עותקים! – מאורע הראוי להתייחסות ולבירור שיטתו של הרב בכתיבת הספרים.
הקורא בספרי פניני הלכה מתרשם ראשית כל מהבהירות והנגישות. כל הלכה – קלה כחמורה, פשוטה ומורכבת – לכשיוצאת תחת עטו של הרב הופכת ברורה "כשלחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם" (רש"י שמות כא, א).
על מנת להוציא דבר מתוקן שכזה יש צורך בעמל מחושב היטב: מהו הכלל היסודי בסוגיה אותו ראוי להציב בתחילת הדברים? הטעם האמוני-רוחני שבאותה הלכה נידונה יכול אף הוא להוסיף להבנת פרטי ההלכות. ומהי הסברה המרכזית על פיה ניתן לשזור את כל פרטי ההלכה? אלו הלכות "יזכו" להכנס לגוף ספר ואלו רק להערות השוליים ואלו כלל לא, שכן ספר הלכה המיועד לעַניין ציבור רחב לא יכול להכיל את כל פרטי הפרטים של ההלכות. יש צורך לשמור על אקטואליזציה מסויימת ולכוון את הקורא להבין מה עיקרה של ההלכה ומה טפל בה, במה ניתן להקל ובמה לא. כל אלו, ועוד, הינם חלק מעמלו של הרב בתכנון המקדים שלפני הכתיבה, אך לא פחות בכך, בבחירת המינוחים המדוייקים ביותר על מנת שיתקבל הרושם הראוי והמאוזן בכל פרט ופרט.
מעבר להנחות יסוד אלו, ישנה גם בחירה מודעת להוציא את הספרים בפורמט ידידותי מאד, בעברית מודרנית ובהירה על מנת שירוץ הקורא בהם. ואל לנו לזלזל גם בתחום חשוב זה.
ונקודה אחרונה שאולי היא הראשונה בחשיבותה: מתברר שישנו צמאון גדול לדעת תורה. בחורי ישיבה, אברכים, בעלי בתים וכל איש יהודי באשר הוא שם מעוניין להקיף את ההדרכות ההלכתיות האקטואליות, הן על מנת "להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד" וכמובן שעל מנת "לשמור ולעשות ולקיים". מבחינה זו, התפרצו ספרי פניני הלכה לדלת פתוחה לרווחה והתקבלו בחום ובאהבה.
סדרת פניני הלכה
מאת: יואב שורק, מתוך: עלון מעט מן האור
בסדרת הספרים "פניני הלכה", שנוצרו בעקבות פינתו היומית של הרב מלמד בערוץ 7, מציג הרב מלמד את ההלכות בצור שונה מהמקובל.
בדומה לשיטתו של הרב חיים דוד הלוי זצ"ל ב"מקור חיים", גם הרב מלמד מתחיל מן העקרונות המחשבתיים, מן הרציונאל של ההלכה, וניגש מתוך הכללים אל הפרטים. זוהי גישה שניתן להתווכח איתה מבחינת הלוגיקה הפנימית של ההלכה, אך נלווה אליה ייחוד נוסף בהסברת ההלכה, שקשה להתווכח עימו. הייחוד הוא העמדת ההלכה בתוך קונטקסט של ערכים אחרים, בניגוד למקובל בספרי ההלכה.
ספרות ההלכה נוקטת לרוב בשיטה של הצגת ההלכה כנתונים גולמיים, בלי לתת בידי הלומד הנחיה כיצד לנהוג במקרה של סתירה עם ערכים אחרים (למעט ערכים הלכתיים מובהקים, שלגביהם גם ספרות ההלכה הקלאסית מגדירה מה קודם למה). הצגה לאקונית זו מחזקת את התפיסה לפיה ההלכה היא "אטומה", כלומר בלתי ניתנת לעימות עם ערכי חיים אחרים, והמחויבות אליה היא מוחלטת. ראייה זו מחוזקת גם על ידי מנהגם של ספרי הלכה מקובלים שלא להבהיר לקורא מהו חיוב מדאורייתא, מה מדרבנן ומהו מנהג וכן הלאה.
הצגת ההלכה מן העקרון המחשבתי אל הפרטים המעשיים, באה ב"פניני הלכה" יחד עם התייחסות לאפשרויות הקיום המעשיות של ההלכה, כלומר לסדרי עדיפויות. הדברים מתחברים אחד עם השני, שכן הם מעמידים את ההלכה ברצף ערכי עם החיים, והופכים אותה לתוצאה המעשית של כלל דרכה של תורה, ולא לקובץ חוקים שמטרתו העיקרית צייתנות ודייקנות.
