חיפוש שאלה מתוך המאגר
חיפוש שאלות ותשובות במערכת
השתמש בטופס להלן לצורך חיפוש במערכת
שאלות אחרונות
בורקס בשר
שלום, הרב כתב שעל בורקס בשר מברכים המוציא, רק במידה והבצק הוא בצק של לחם, אבל במידה והבצק הוא נילוש, מברכים עליו מזונות. אומנם הילקוט יוסף כותב כך, אבל במשנה ברורה ובשאר אחרונים לא משמע כך, והגדר הוא שאוכלים אותו כדי לשבוע, אז מנפק"מ ממה עשוי בבצק. תודה רבה
אכן מה שחשוב זה האם הרגילות לאכול את המאכל כדרך שאוכלים לחם או שהרגילות היא לאוכלו כדרך שאוכלים שאר מאכלים. אבל במציאות חוץ מחלה מתוקה אין כיום מאכל שעונה על אחד משלושת הגדרים (נכסס, מתוק, ממולא) ולמרות זאת רגילים לקבוע עליו סעודה כלחם. וכן לגבי בורקס בשר, כיום אין הדרך לקבוע עליו סעודה כלחם, ולכן רק האוכלו כדי לשבוע ואוכל ממנו שיעור שביעה, עלה מדרגתו למדרכת הלחם ומברך עליו המוציא, אבל אם לא קובע עליו את סעודתו אלא אוכלו כדרך שאוכל שאר מאכלים, ברכתו מזונות (אין לי פנאי כעת לבדוק מה משמע במ"ב ובאחרונים ספציפית לגבי בצק עם בשר, אך מה שחשוב זה שהפרטים יסתדרו עם הכללים, ואם מוצאים סתירה ביניהם, לא הבינו נכון. ולכן אין זה כל כך משנה מה כתוב בספרים על כל מאכל, אלא אחרי שהבנו היטב את הכלל, אנחנו יכולים להחליט לבד האם דין המאכל כדין פהב"כ או כדין לחם).
2018-06-15 11:33:45
לימוד נגינה על פסנתר (לבתי)
לרב שלום וברכה, בתי, בת 5 לומדת נגינה על פסנתר, כאשר המוזיקה הנה מוזיקה קלאסית. ידוע, שחלק לא מבוטל של היצירות הללו נעשו ע"י נוצרים, ולצורך כנסיות (יש לציין שלא עוסקים ושרים את המילים כלל, אלא רק את המנגינה עצמה). א. האם מותר להמשיך את החוג לילדה? במידה ומותר מעיקר הדין, האם יש לחשוש לפגיעה מסוימת בנפש חלילה? ב. במקום יש גם שיעורי תאוריה (נפקא מינה להמשך הלימוד), כאשר שם לומדים תאוריה מוזיקלית, וחלק מהתכנים עוסקים בביוגרפיה של האמנים הנ"ל (וכמו שנאמר להלן, חלקם או רובם נוצרים). האם הדבר מותר? אשמח להפניות תודה מראש אלדד
א. מותר. גם משום שרובם כבר לא בשימוש בכנסיה, וגם משום שמנגינות אלו השתרשו בעולם בתור מנגינות רגילות שאינן קשורות דוקא לכנסיה. יש על כך וכמה כמה תשובות, אפשר לכתוב בגוגל 'האם מותר לנגן מנגינה נוצרית'.
ב. אני מעריך שלא מאדירים את שמם בתור נוצרים אלא בתור אמנים, ולכן הדבר מותר.
2018-06-14 20:30:12
לדבר על המת
שלום וברכה לכבוד הרב, ראשית תודה על התשובה! היה ויכוח מסויים בין שני חברי כנסת אביא את העימות ואביא את שאלתי אחר כך, לאחר שלפיד החל בימים האחרונים בהסתה נגד תקציבים מוגדלים שלטענתו אישרה הממשלה למוסדות החרדים, הזכיר לו אקוניס כי "מפלגת שינוי, האימא הרוחנית של יש עתיד, והעומד בראשה טומי לפיד, אישור בזמנו 700 מיליון שקל לחרדים תמורת התמיכה בהתנתקות…". בתגובה, עלה לפיד לדוכן והחל לזעוק: "השר אקוניס, כל כך הרבה פאניקה וכל כך אין לכם מה לענות, שאתה הולך על ההורים המתים שלנו?". "בשבוע שעבר חגגנו… אה, ציינו" – המשיך לפיד תוך שהוא מתקן מיידית פליטת פה מביכה – "עשר שנים למותו של אבא שלי. אתה מעלה אותו לדוכן? אתה לא מתבייש? כמה בהיסטריה אפשר להיות, כמה בפאניקה אתה יכול להיות בשביל להביא את אבא שלי המת לדוכן הזה, בשביל להוכיח איזה טיעון על זה שאתה רוצה עוד קצת כסף לחברים שלך?". אקוניס ניסה להשיב לו ממקומו במליאה "שום כסף לחברים שלי; ומה הבעיה, מזכירים פה כל הזמן את מנחם בגין ואת יצחק רבין", אך לפיד התעלם והמשיך להלום: "חצוף, הורים מתים! תתבייש לך". "מעולם לא אמרנו מילה לא מכבדת על מישהו שנפטר. איך אתה לא מתבייש?", סיים לפיד לנצל את הסיטואציה. האם היה מותר לדבר על המת במקרה הזה?
בהחלט מותר, כדרכו של ויכוח שמזכירים גם מידע הסטורי כדי להוכיח ממנו דברים מסויימים. כמובן שיאיר לפיד לא באמת נעלב שמדברים על אביו המת, רק ניצל את העניין לטובתו.
2018-06-14 17:34:44
תכלת
מה דעת הרב מלמד על הטלת תכלת בציצית היום?
לדעת הרב מלמד, אף שכנראה זהו הצבע הנכון, מ"מ כיון שאין הדבר סגור במאה אחוז ועדיין רוב הרבנים מזקני הדור לא שמים תכלת, אין זה כל כך מכובד שאנחנו נשים תכלת. וכך נוהגים אצלנו בישיבה. עם זאת לא מעירים למי ששם. סביר להניח שעם הזמן רבים יותר ישימו, ולאט לאט יהיה זה מנהג חשוב שרבים ירצו ללכת בדרכו.
2018-06-13 10:48:45
כתם
אני ביום ה 25 תמד אני מקבלת מחזור בסביבות יום ה-30-29 ,בליל יום ה 25 לאחר ניגוב בשרותים ראיתי על הנייר כתם קטן של דם, אני אשכנזייה רציתי לדעת האם הדם הזה מטמא . בעלי אמר לי לעשות בדיקה ולפיזה נדע עשיתי בדיקה פניית ויצא לי דם על הנייר -האם זה היה טעות וכיצד הייתי אמורה לנהוג.
הדם שראית בניגוב לא מטמא גם משום שנייר השרותים אינו מקבל טומאה. וגם לדעת המחמירים שמקבל טומאה, אם היה הדם בגודל של פחות ממטבע של שתי שקל אינו אוסר. לא היית צריכה לעשות בדיקה פנימית, אבל כיון שעשית את בבעיה. אם ברור לך ללא ספק שהצבע שעל עד הבדיקה הוא אדום ולא חום את אסורה, אלא אם כן יש לך התקן תוך רחמי או שיש לך אפשרות סבירה אחרת לתלות את הדם הזה בגורם חיצוני.
2018-06-12 05:59:30
חולים בעולם הבא
שלום וברכה. סבי עליו השלום היה נוהג לומר שהעולם הבא כולו טוב, ועיוור רואה, וגידם הולך, ואפילו החולים בנפשם כבר אינם חולים, ואל לנו להטיל ספק במעשיי ד' שדרכיו תמיד צודקות, אם לא בעולם הזה אז בעולם הבא. האם זה נכון? והאם חולה בנפשו שעבר עברות בגלל מחלתו העברות נמחלות לו בעולם הבא, כי "מי שם פה לאדם או מי ישום אילם או חרש או פיקח או עיוור הלא אנוכי ד'"?
מה שחשוב לנו לדעת זה שהעולם הבא הוא עולם שכולו טוב, וגם מירוקי העברות שצריך לעבור שם, הם חלק מהטוב. לא כדאי להכנס לפרטים בדברים שאיננו באמת יודעים על מה מדובר.
אדם שעשה תשובה גמורה בעולם הזה על עבירה שעשה, לא יצטרך לעבור עליה ייסורים בעולם הבא. ואם עשה את העבירה באונס גמור, גם לא יעבור עליה ייסורים, כיון שאינו אשם במה שעשה.
2018-06-11 19:47:35
גוי
קטע מספר החינוך מצוה תקצ – שלא להטות משפט גר או יתום ועובר על זה והטה משפט הגר עובר בשני לאוין, האחד זה הנזכר כאן, ועל לא תעשו עול במשפט הנזכר בסדר קדושים תהיו. ואם היה גר ויתום (??) עובר בשלשה, אחד משום גר ואחד משום יתום שנזכרו בכאן, ואחד משום לא תעשו עול במשפט. מחבר ספר החינוך מציין אפשרות של גר שהוא יתום מה כוונתו ? יתום מהוריו הביולוגים ?
כן.
אביא לך את מאמרו של הרב רא"ם הכהן ראש ישיבת עתניאל בו מתבאר שיש לגר זיקה להוריו.
גר ומשפחתו – מבחינה דינית ומבחינה טבעית
בגמרא ביבמות (כב,א) ובעוד מקומות נאמר "גר שנתגייר כקטן שנולד דמי". כלל זה מפקיע ביחס לגר איסורי עריות ודיני קירבה ביחס לפסולי עדות. הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה (יד,יא-יב) סיכם את דיני הפקעת הגר ממשפחתו "עכו"ם שנתגייר ועבד שנשתחרר הרי הוא כקטן שנולד וכל שאר בשר שהיו לו כשהוא עכו"ם או כשהוא עבד אינן שאר בשר, ואם נתגייר הוא והם אינו חייב על אחת מהם משום ערווה כלל. דין תורה שמותר לעכו"ם שישא אמו או אחותו מאמו שנתגיירו אבל חכמים אסרו דבר זה כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה, שאמש הייתה לו זו אסורה והיום מותרת…". לעומת זאת ישנה מחלוקת בגמרא (יבמות סב,א) האם הילדים מלפני הגיור פוטרים את הגר מפריה ורביה ומסקנת הרמב"ם (אישות טו,ו) היא שהוא אכן קיים את המצווה. מרן הרב קוק בשו"ת דעת כהן (קמח) מסביר זאת בכך שלמרות שמבחינה דינית הגירות מפקיעה את קרבת המשפחה, הרי שהיחס הטבעי נשאר בעינו. על פי אותו העקרון הוא מסביר (שם קמז) מדוע מתחשבים בדעת האב היהודי על מנת לגייר את בנו הקטן מן הנכרית: "והטעם הזה אינו תלוי בדין תורה, אם הוא נחשב לאב או לא, כ"א מה שהוא ע"פ טבע האב שלו ורחמיו עליו… מ"מ הרי אהבה טבעית של אב לבן יש כאן. ואנן סהדי דניח"ל במאי דעביד אבוהי…"
כיבוד הורים
הרמב"ם בהלכות ממרים (ה,יא) פסק כי לגר אסור לקלל, להכות או לבזות את הוריו כדי שלא יאמרו שהגיור מוביל לירידה במידת הקדושה "מקדושה חמורה לקדושה קלה". לכן, יש לו לנהוג בהוריו "מקצת כבוד". בהגדרת הכבוד הנדרש נחלקו גדולי הפוסקים. מרן הרב קוק (שם,קמח) מבאר שהחיוב הינו מדרבנן, ונימוקו: "שמשום שע"פ הטבע הרי הוא בנו אין להתנהג נגד הנימוס, אע"פ שאין היחש מהתורה… שהוא מילתא דמסתברא מצד התכונה הטבעית אין ראוי לעקור זה מצד התורה".
לעומתו בעל האגרות-משה (יו"ד ב,קל) ביאר כי החיוב הוא מעיקר הדין: "ולכן נראה לע"ד דהוא מענין איסור כפוי טובה שמצינו בדברי אגדה… דהוא כמו שלא נאמר איסור מפורש על מדות הרעות אף שהם דברים מאוסים ומגונים ונענשים ע"ז בין בישראל בין בבני נח. וענין מצות כבוד אב ואם הוא גם כדי שלא יהיה כפוי טובה… ולפ"ז אם נפטרו ע"י הגרות מכבוד אב ואם יאמרו באנו מקדושה חמורה שהיינו אסורים מלהיות כפוי טובה לקדושה קלה שאין אוסרים להיות כפוי טובה… וניחא לפ"ז מש"כ הרמב"ם אלא שנוהג בו מקצת כבוד שלכאורה איזה שיעור יש בזה, אבל הוא כפי מה שלא יתחשב בעיני הבריות לכפוי טובה …". עוד מוסיף, האג"מ שאי ביקור אב ואם חולים על ידי בנים ונכדים יש בזה גרימת צער להורה הגוי שהוא כעין הכאה וקללה, והרי זה אסור מעיקר הדין, כפי שכתב הרמב"ם, וממילא במקרה כזה קיימת חובה ברורה יותר.
סיכום
בין גר ובין הוריו הגויים לא קיים קשר דיני, אך קיים קשר טבעי, שיש לו משמעות הלכתית. גר חייב ב"מקצת כבוד" להוריו ועל פי האחרונים המשמעות היא התנהגות על פי הנימוס והמקובל באותו זמן. הרב קוק ביאר כי מקצת כבוד זה הוא חיוב מדרבנן ואילו על פי האג"מ זוהי חובה מדאורייתא. בין כך ובין כך – אסור לו לצער את הוריו.
2018-06-10 16:03:20
איסור לכהן
שלום רב, אני כהן ונשוי, קיימתי יחסי אישות עם אישה גרושה, האם מותר לי לעלות לברכת כהנים, האם מותר לי לעלות לתורה ראשון, או בכלל לעלות לתורה?
אמנם כהן שעושה עברות שמחללות את כהונתו (כגון שמתחתן עם גרושה או לא נזהר מלהטמא למתים) פוסל את עצמו מכהונה, אבל ברגע שעזב את חטאו וחזר בתשובה שלמה, חוזר לטהרתו (שו"ע או"ח קכח, מ, מא). אני מעריך שזה המקרה שלך, ולכן אתה יכול להמשיך לברך ברכת כהנים ולעלות לראשון.
2018-06-10 11:43:05
בקשת סליחה
לפני בערך שנה כשהייתי ברכבת הקלה דרכתי בטעות על רגלה של נערה לא דתיה, ולפי המבטים שלה הבנתי שהיא מצפה שאגיד לה סליחה ואני בכוונה לא אמרתי סליחה. ונראה לי שהיא שמה לב לזה. אינני מכיר את אותה נערה ולכן אני לא יכול היום להגיד לה היום סליחה מה אני יכול בכל זאת לעשות?
זה לא נשמע חמור באופן שצריך לעשות כעת משהו מיוחד. פשוט תקבל על עצמך שאם יקרה מקרה דומה תבקש סליחה יפה, זה הכל.
2018-06-10 08:36:22
אמונה והשתדלות
מהו היחס הנכון במציאות ימינו בין אמונה והשתדלות ? האם אנו אמורים לשאוף לשינוי ביחס ביניהם ככל שהזמן עובר ?
צריך להשתדל באופן הנורמלי בו משתדלים רוב בני האדם. חשוב שהאמונה לא תפגום בהשתדלות, אלא תסייע לה באופן שההשתדלות תעשה בשמחה ובבטחון בה'.
2018-06-10 06:23:29
לשון הרע
שלום וברכה, כידוע, הרב מלמד מבאר את ההלכה בסגנון של כללים ופרטים. אשמח לדעת בבקשה, מהם הכללים והפרטים של הלכות לשון הרע ?
עיין בעניין זה בפניני הלכה ליקוטים (אפשר לקרוא דרך האתר של ישיבת הר ברכה).
2018-06-10 05:53:13
כיסוי ראש
שלום הרב, אני נשואה מזה שנתיים, ומאז ומתמיד היה לי קשה עם הכיסוי ראש. לפני החתונה הייתי רגילה לטפח את השיער ולדאוג לו הוא היה חלק מאוד חשוב ממני, ועוד יותר מזה אני מרגישה שהכיסוי ממש מבגר אותי. האם יש היתר לשים חצי כיסוי ראש שמכסה רק את השיער מקדימה? או אולי פתרון אחר שהוא לא פאה? תודה רבה
מצבך מובן מאוד ומוכר אצל רוב הנשים או כולם (מי יותר ומי פחות), אבל למעשה אין היתר הלכתי לא לכסות את כל השיער. הדעה הכי מקלה אומרת שמותר להשאיר שיער באורך של עד 4 ס"מ מאחורה או מקדימה (לא בשני המקומות יחד). לדעתי אפשר להוציא את המעט הזה מקדימה באופן מאוד יפה (כמין שביל באמצע או שביל בצד). גם באפשרות של פאה יש אפשרויות שונות ויפות כפי שאת בוודאי מכירה יותר טוב ממני (אשתי הראתה לי לאחרונה סרטון ביוטיוב של אישה מהיישוב שלנו (צפיה עמרן) שמציגה פאה מקדימה באופן של פוני יותר מ 4 ס"מ. כדאי לראות אם אינך מכירה).
הדבר שאני באמת חושב שהוא החשוב ביותר, זה כמובן לקרוא על חשיבות העניין ולנסות להקשיב לרצון ה' שבדבר. אני ממליץ בחום על פניני הלכה ליקוטים משפחה, אפשר לקרוא דרך האתר של ישיבת הר ברכה. וכבר אמרו חכמים 'לפום צערא אגרא', כלומר הקב"ה לא חשב שלא יהיה צער מהמצוות שהוא דורש מאיתנו, וגילה לנו שהדבר כדאי לנו, הן בעולם הזה והן בעולם האמת.
2018-06-07 18:14:10
ברכות
שלום כבוד הרב, מה צריך לברך על יין לא מבושל לדעת הספרדים ? על יין מבושל לדעת הספרדים ? מה ההבדל בין יין מבושל ללא מבושל ? בברכה
'הגפן' ו'מעין שלוש'.
כך מובא בפניני הלכה ברכות ז,ו:
גם אם פסטרו או בישלו את היין מברכים עליו 'הגפן', שאין הבישול משנה אותו. וכן אם הוסיפו לו סוכר או דבש או מיני טעם אחרים, כדוגמת מה שרגילים להוסיף ביין קונדיטון, כיוון שהיין הוא העיקר והם באו להטעימו, ברכתו 'הגפן' (שו"ע רב, א). וכן על וורמוט ששותים להנאה מברכים 'הגפן', מפני שעיקרו יין, ושאר התבלינים נועדו להטעימו (באו"ה שם).[1]
[1]. אמנם דעת כמה גאונים והרמב"ם, שאין מקדשים על יין מבושל ומברכים עליו 'שהכל', וכן כתב הרי"ף בתשובה. מ"מ דעת רוב הראשונים שדינו כיין, וכן נפסק בשו"ע רב, א. ועיין ביחו"ד ב, לה, שאף לסוברים שברכתו 'שהכל', אם בירך עליו 'הגפן' יצא, הואיל ולא שיקר. ועוד שלדעת התשב"ץ א, פה, אפשר שלדעת הגאונים, דווקא על יין שנתבשל הרבה עד שנעשה כעין דבש מברכים 'שהכל', אבל אם נתבשל מעט, גם לגאונים מברכים עליו 'הגפן'. ועיין בפניני הלכה שבת ו, ד.
כך מובא בפניני הלכה שבת ו,ד – היינות הכשרים לקידוש:
דיני היין נלמדים מדין היין שהיו מנסכים על גבי המזבח בזמן שבית המקדש היה קיים, וכל יין שפסול לניסוך מפני שיש בו גנאי, גם לקידוש הוא פסול. למשל, יין שהיה מגולה במשך כמה שעות, כגון שהיה בכוס שאינה מכוסה או בבקבוק פתוח – נפסל לקידוש. וכן יין שריחו רע – פסול לקידוש (שו"ע רעב, א, מ"ב ג). אבל יינות הכשרים בדיעבד לניסוך על גבי המזבח, כשרים לכתחילה לקידוש. למשל, יין מתוק מאוד שנעשה מענבים שהומתקו מדי בחום השמש, כיוון שהוא כשר בדיעבד למזבח, הרי הוא כשר לכתחילה לקידוש. וכן מיץ ענבים, כיוון שבדיעבד אם ניסכו בו יצאו, אפשר לקדש עליו לכתחילה. אמנם מצווה מן המובחר לקדש על יין משובח שיש בו אלכוהול והוא משמח (שו"ע רעב, ב, מ"ב ה).
יין מבושל או יין שהוסיפו בו סוכר או דבש פסול לניסוך היין, מפני שהשתנה מצורתו הראשונה. ויש אומרים שכשם שיינות אלו פסולים לניסוך כך הם פסולים לקידוש (רמב"ם). אבל דעת רוב הפוסקים שיינות אלו כשרים לקידוש, מפני שהבישול או הוספת הסוכר נועדו להשביחם. וכן נוהגים למעשה, לצאת ידי חובה ביינות מבושלים וביינות שהוסיפו בהם סוכר כדוגמת קונדיטון. ואפילו מי שיש לו יין טבעי, אם המבושל עם תוספת סוכר טעים לו יותר, עדיף שיקדש על הטעים (שו"ע ורמ"א רעב, ח). בהרבה יינות מתוקים מובחרים, אין מוסיפים סוכר, ומתיקותם נובעת מענביהם, ולכל הדעות יוצאים בהם ידי חובת קידוש.[2]
[2]. דעת הרמב"ם שבת כט, יד, שיין מבושל או שעירבו בו סוכר וכדומה פסול לקידוש. וכן דעת כמה גאונים. אבל תוס', רא"ש, ר"ן, רמב"ן ורשב"א סוברים שהוא כשר, ולכך נוטה דעת השו"ע. וכתבו הרמ"א והמ"ב רעב, כג, שאם היין המבושל או זה שהוסיפו בו סוכר או דבש יותר טעים – עדיף לקדש עליו. ויש שחוששים לדעת המחמירים ומעדיפים לקדש על יין שאינו מבושל ושאין מעורב בו סוכר (קצוש"ע עז, ו; כה"ח רעב, מד). רוב היינות כיום מפוסטרים, היינו מבושלים בחום של 80-85 מעלות, כדי לטהרם מחיידקים. ויש ספק אם הפיסטור נחשב בישול לשני דינים: א) אם כשר גם לאוסרים קידוש ביין מבושל, ב) אם נגע בו גוי עובד ע"ז, שאם הוא מבושל אינו נאסר, שאין איסור יין נסך ביין מבושל. באג"מ יו"ד ג, לא, כתב שהוא נחשב מבושל. וכ"כ בילקוט יוסף רעב, י. ולמנחת שלמה א, כה, רק אם נשתנה טעמו או ריחו או מראהו בבישול, נשתנה דינו, והפיסטור שנועד להמית חיידקים אינו נחשב כבישול. להלכה, לכתחילה אפשר לקדש על יין מפוסטר. ולגבי מגע גוי, אפשר בדיעבד להקל, מפני שאיסור יין שנגע בו גוי מדרבנן, וספק דרבנן לקולא. וק"ו שכך הדין כאשר מדובר ביהודי שמחלל שבת. ואם הוא עושה קידוש, רבים מהמחמירים יסכימו להקל אפילו ביין לא מפוסטר (עיין לעיל א, יד).
2018-06-07 15:33:58
חטא המרגלים
היה לי ויכוח אם נוות ביתי האם יש אפשרות לדון את המרגלים שחטאו בלשון הרע על הארץ לכף זכות או לא?אני טוען שלא מפני שהתורה איננה מדגישה פה כף זכות אשתי טוענת שחובה לדון אותם לכף זכות?!
הדבר תלוי מי היו המרגלים ומי בכלל היו דור המדבר. אם היו אנשים רגילים היחס אל נפילותיהם אחד, ואם היו אנשים גדולים היחס אחר.
אצטט לך את דברי הרב שלמה אליאשאוו שחי בארץ ישראל לפני מאה שנה והיה מגדולי הדור בקבלה, הוא מתייחס לכלל הנפילות של דור המדבר ומקדים כך (ספר דע"ה חלק ב דרוש ד ענף כ סעיף ד)- "היה כל דור המדבר כולו צדיקים גדולים ואנשים מצויינים הרבה מאוד יותר מכל דורות עולם. וכמו שמבואר בזוהר הקדוש פרשת שלח (דף קסב-קסג), ובפרקי דר' אליעזר (סוף פרק מא), ובתנא דבי אליהו רבא (פרק כג)". עד כאן דבריו לענייננו. וכ"כ הרמב"ם בשמונה פרקים פרק ד בדברו על עניין ההכאה בסלע של משה- "אבל אמרו בעניין 'מריתם פי' הוא כמו שאבאר, והוא שלא היה מדבר עם סכלים ולא עם מי שאין לו מעלה, אבל עם אנשים שהקטנה שבנשיהם היתה כיחזקאל בן בוזי כמו שזכרוהו חכמים". וכ"כ הרב קוק (מאמרי הראיה עמ' 442)- "'אמר לי תא אחוי לך מתי מדבר' (בבא בתרא עג ב)- נראה שזה החכם החכימו בגודל מעלת דור המדבר, שבאמת עניין דור המדבר גבוה מאוד, שהיו דור דעה. ובדברי האר"י מבואר שסיבת היעדר כניסתם לארץ גם כן היתה מפני מעלתם. והיה עניינים בסוד גדול עד שהנהגת ארץ ישראל שהיא גלויה סוד עלמא תתאה, לא היתה ראויה להם מפני דבקותם במקום עליון, שהיתה הנהגתם ראויה בדרך ניסים". וכן כתב הרב קוק בשמונה קבצים ח,קנז- "הקדושה של דור המדבר תבעה את האחדות של זיהרא דאדם הראשון, ורצו שמשה דוקא יאכילם בשר ושיכנס להאיר בתוך החוצפה".
מסקנה– המרגלים היו אנשים גדולים, ממילא חטאם היה חטא של אדם גדול, שודאי צריך להבינו היטב. ולכן אם כוונתך במילים 'לדון לכף זכות' היא למצוא את נקודת האמת שבדבריהם, אזי ודאי שכן. וכאשר מבינים את נקודת האמת שגמרה לנפילה, מבינים איך אפשר לתקנה ולא ליפול שוב בחטא דומה.
2018-06-06 20:00:27
יהרג ואל יעבור בגויים
שלום כבוד הרב, ראשית אפתח בדברי תודה והערכה על המפעל הענק, מעיין שופע של הלכה מבוארת מובנת ונעימה בפרקי "פניני הלכה". ברמה האישית אני לומדת המון ומתקדמת בעבודת ה' שלי בזכות פסיקותייך. רציתי לשאול בעניין שפיכות דמים שבה נצטווינו "יהרג ואל יעבור". אך לא מצאתי מקור להתייחסות להריגת גוי. האם גם כשאומרים לאדם מישראל להרוג גוי- האם גם אז עליו להיהרג, או שמא מאחר והוא אינו יהודי, אינו חייב למסור נפשו עליו. שאלה נוספת אם יורשה לי לשאול- בעניין קניין מגוי (כגון: ערבי ישראלי שגר בארץ, בחיפה, בעכו, בעיר העתיקה או באמצע הכביש ביו"ש) האם מותר לקנות ממנו? תודה רבה מראש, כבוד הרב.
הריגת גוי- אין עליו הכלל של יהרג ולא יעבור. ונחלקו הפוסקים האם האיסור להרוג גוי הוא מדאו' או מדרבנן, ואין על ההורגו עונש מיתה בבית דין. כמו כן מעיקר הדין אסור להציל גוי בשבת אם הדבר כרוך בחילול שבת ואין בדבר משום חשש איבה (מסיבה זו מקלים בימינו).
קניה מגוי- אין איסור לקנות מגוי, אבל יש להעדיף לקנות מישראל כשהדבר אפשרי, כמבואר בפניני הלכה העם והארץ פרק ח (אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של ישיבת הר ברכה).
2018-06-03 18:10:00
נופש התשעה באב
שלום , אשמח לתשובה . יש לנו נופש משפחתי לאילת מהעבודה והתאריך הוא או בשלושת השבועות שלפני תשעה באב שאלו הם ימים מסוכנים או ביום של הצום תשעה באב. השאלה האם מותר לנסוע לנופש בתאריכים אלו? בגלל שהצום הוא דחוי?( אנחנו נצום )
לא שייך בתשעה באב, אבל בשלושת השבועות מותר אם אין תאריך אחר. מבואר בספרו של הרב מלמד פניני הלכה זמנים, שאין הסכנה בימים אלו גורמת שלא ללכת כלל לים, אלא שצריך להזהר יותר.
2018-06-03 06:47:45
היסח הדעת חלקי – המשך
תודה על התשובה, אבל יתכן שהשאלה לא הובנה, אני אנסה לחדד: לא מדובר על ספק. מדובר שהיתה החלטה ברורה ומוחלטת שלא לאכול יותר מהמאכל הראשון, ואחר כך התחרט. השאלה האם בזכות זה שהברכה עדיין בתוקף ביחס למאכל השני, אפשר לאכול מהראשון ללא ברכה או שלא.
השאלה הובנה. כתבתי את הכלל של היסח הדעת, אם היה כלל נוסף הייתי מזכירו.
במילים אחרות- הפוסקים נתנו כללים בדין היסח הדעת, ואיני מכיר יוצא מן הכלל המתאים לשאלך (חיפשתי קצת לכבודך בפעם הקודמת), ממילא במצב שהצגת נחשב היסח הדעת ויש לברך.
2018-06-02 18:39:13
קוטלי זרע שימוש בשבת
באישור רב אני משתמשת בקוטל זרע בשם VCF האם יכולה להיות בעיה לשימוש בשבת תודה
מותר
2018-06-01 10:57:47
היסח דעת חלקי בברכה ראשונה
אדם בירך ברכה ראשונה על שני מאכלים שברכתם זהה. באמצע אכילת המאכל הראשון החליט שלא לאכול יותר ממנו, והמשיך באכילת המאכל השני, ואחר כך התחרט ורצה לחזור לאכול מהראשון. האם נחשב שהסיח את דעתו מהמאכל הראשון ואסור לאוכלו, או שמכוח זה שהברכה עדיין חלה על המאכל השני זה יהיה מותר?
כך מבואר בפניני הלכה ברכות ט,ו- אם היה היסח הדעת גמור, היינו שגמר בדעתו שלא לאכול יותר מהמין שלפניו, צריך לברך עליו שוב. אבל בהרבה מקרים מדובר על ספק היסח הדעת, ובמקרה כזה עדיף שלא יאכל עוד מהמאכל שהסיח דעתו ממנו. אך אם מתעקש לאכול ממנו, לא יברך, או שיברך ברכה אחרונה ויצא מביתו ויחזור. דוגמאות לספק היסח הדעת- כגון שמכיר בעצמו שגם לאחר שמחליט שלא לאכול יותר, עלול לחזור בו. וכן כגון שזו סעודתו, ובסעודה כידוע נוטים להיגרר לאכול עוד גם לאחר שהחליטו לסיים.
2018-06-01 04:31:36