אין שלמה ממחצית השקל – לפרשת שקלים

חודש אדר וארבעת הפרשיות

בחודש אדר ישנו דבר גדול ומיוחד עד כדי כך שחז"ל ראו צורך לכוון ולמקד אותנו לתכניו של חודש אדר על ידי קריאות מיוחדות בתורה ולהוסיף על הקריאות הרגילות את ארבעת הפרשיות: פרשת שקלים כהקדמה – הנקראת בשבת מברכין של חודש אדר או בראש חודש עצמו, פרשת זכור – הנקראת בסמוך לפורים, פרשת פרה לאחריה – כהכנה לפסח, ופרשת החודש שנקראת אף היא כהכנה לחג הפסח. והשבת נקרא את הראשונה מארבעת הפרשיות – פרשת שקלים.

זהו החודש היחיד בו יש התייחסות לא רק לימים מסוימים אלא לחודש כולו. חז"ל מלמדים אותנו ש"משנכנס אדר מרבים בשמחה", כשמקור דבריהם הוא בפסוק במגילת אסתר (ט,כב) "והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב" (מה עם אב? כשטוב הצומות מתבטלים ומשמעות החודש השלילית עמם, באדר זה קבוע).

וננסה אפוא להתבונן במהלך חודש זה בארבעת הפרשיות, כאשר השבוע נתבונן בפרשת שקלים.

פרשת שקלים וטענתו של המן הרשע

הגמרא (מגילה יג:) קושרת את מתן השקלים לפורים "אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים כיכר כסף אשקול על ידי עושי המלאכה להביא אל גנזי המלך', אמר ריש לקיש: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו, והיינו דתנן: באחד באדר משמעין על השקלים…".

בפרשת שקלים יש התמודדות עם הטענות של המן, ויש בה תשובה עמוקה לקטרוג שמקטרג המן על עם ישראל. בטרם נסביר מה היה הקטרוג של המן וכיצד השקלים דוחים את טענותיו, ננסה להבין את הבעיה הגדולה שמועלת בתורה כאשר עם ישראל מצויים לתת את שקליהם, "כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו לה' בפקוד אותם ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם. זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל בשקל הקודש… מחצית השקל תרומה לה'. כל העובר על הפקודים מבן עשרים שנה ומעלה יתן תרומת ה', העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל לתת את תרומת ה' לכפר על נפשותיכם"(שמות ל,יא-טו)- התורה מזהירה שכאשר מונים את עם ישראל עלול להיות נגף, ויש להבין מדוע מניין ישראל יוצר סכנה שכזו?

עוד יש להבין מדוע מחצית השקל שאנו נותנים בכל שנה ושנה, כפי שהבאנו לעיל מן המשנה שבאופן קבוע באחד באדר משמיעים על השקלים, מוצגת בתורה כאירוע חד פעמי שקשור לספירתם של ישראל?

מחצית השקל מאחדת את ישראל

ותשובה אחת לשתי השאלות. נתינת מחצית השקל על ידי כל אחד ואחד מישראל, העשיר והדל, כל העובר על הפקודים, הינה נתינה מאוחדת הכוללת את כולם. נתינה זו אינה עניין טכני הנובע מהצורך בכסף בכדי לקנות את קורבנות התמיד, אלא היא עניין מהותי שבא לאחד ולכלול כל יחיד ויחיד בישראל בתוך הכלל שנקרא 'עם ישראל'. ישנו רצון אלוקי שכל כוח וכוח בישראל, כל יחיד וכל פרט, יהיו שותפים, יכללו בתוך הכלל ויהיו חלק מהאומה.

קדושת כלל ישראל

אלא שישנם בדבר זה שתי סכנות גדולות: האחת, שהאיחוד הזה, שההתכללות הזו, תקבל כותרת לא נכונה ותהפוך להיות חיבור למכנה המשותף הנמוך, חיבור לענייני כלכלה וביטחון, חיבור לענייני הדיור והסלולרי. ואנו הרי יודעים שעניינו של עם ישראל גבוהה יותר מכל מה שנוכל לבטא בפינו, וכפי שאומרים חז"ל שמחשבתם של ישראל קדמה לכל. עם ישראל הוא עם ה', עם שלא נוצר בהתקבצות אנושית של פרטים המתאגדים להשגת תנאים נוחים מבחינה חומרית אלא עם שנוצר עם ידי ה'.

וכפי שכותב הרב זצ"ל (משפט כהן, קכד):

"יש בכללות כנסת ישראל קדושה מיוחדת, מה שלא נמצא בכל עם ולשון, שכל אומה עיקר הקיבוץ שלה הוא כדי להיטיב להיחידים הפרטיים, אבל הכלל מצד עצמו אין לו מציאות עצמית, ונמצא שערך הציבור כלפי אומות העולם הוא בבחינת שותפים, ואצל השותפים בודאי העיקר הוא חלקו של כל יחיד שבשותפות הכללית לגבי אותו היחיד. אבל באמת לגבי ישראל ציבור ושותפין הם שני מושגים… מפני שיש בציבור של ישראל קדושה ומציאות כללית שאינה נערכת כלל כלפי החלק של כל פרט, והיא עומדת למעלה מגדרי חלוקה".

לכן, כאשר אנו מאחדים את הפרטים, ישנה סכנה גדולה שהביטויים הפרטיים של כל אחד ואחד ישכיחו מאיתנו את הרעיון הגדול שלשמו נוצר עם ישראל, "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו".

כלל ואחר כך פרטים

הסכנה השנייה הינה שכאשר נותנים ביטוי ומעמד לכל פרט ופרט, עלולים לחשוב שעם ישראל הוא קיבוץ כל הפרטים, אך האמת הפוכה. מתוך כלל ישראל נוצרים הפרטים. כנסת ישראל היא המקור להופעת הפרטים, והפרטים מצידם רק חושפים את הכוח הכללי של כנסת ישראל.

התיקון לכך הוא נתינת מחצית השקל, דבר המלמד שאין קיום ומשמעות לפרט מישראל אלא בכך שהוא מופיע כגילוי של הכלל, כחלק.

ויותר מכך, הביטוי "תרומת ה'" חוזר בפרשתנו שלוש פעמים". הקיבוץ הזה, האיחוד הזה, השקלים הללו, מיועדים לבניין הקודש- הם נלקחים לקרבן התמיד, כדי לומר שכל מטרת איחודם של ישראל הוא להופיע שם שמים בעולם ולקדשו.

זו בדיוק המחלוקת הגדולה שהייתה בין הפרושים לצדוקים, עליה מספרים לנו חז"ל (מנחות סה.) "מריש ירחא דניסן ועד תמניה ביה איתוקם תמידא דלא למספד, שהיו צדוקים אומרים: יחיד מתנדב ומביא תמיד"- טענת הצדוקים הייתה שגם היחיד יכול להביא את קורבן התמיד שכן עיקר עבודת ה' היא בין האדם, הפרט, לאלוקיו.

אולם חכמי ישראל חלקו עליהם וסברו שעיקר עבודת ה' היא הקשר בין עם ישראל לקב"ה. עבודת ה' היא עניין כללי ולא פרטי, ועד כדי כך היה הדבר חשוב ומשמעותי לחכמי ישראל שהם קבעו ימי שמחה על ניצחונם במחלוקת זו.

טענתו של המן הרשע

המן הרשע מסתכל על עם ישראל ורואה לפניו פרטים, עם מפוזר ומפורד, והפרטים הללו לא יעילים, הם לא עושים את דתי המלך. הם לא שומרים את תורת מלך מלכי המלכים הקב"ה, וממילא אין תועלת להניחם, אין עניין בקיומו של עם ישראל. אם נתסכל על הדברים באופן תועלתני, חיצוני, הרי שהרווח בהשמדתם גדול מהשארתם. ולכן מבטיח המן לשקול כסף רב לגנזי המלך כאשר יאבד אותם.

בנמשל הפרטים שבישראל אינם מתוקנים, ולכן דווקא בהשמדתם יהיה קידוש ה', וכטענת הנוצרים שעובדת היותו של עם ישראל נרדף ונבזה, היא היא קידוש ה', שבזה מראה הקב"ה מה דינו של מי שמפר ברית, של מי שנבחר להיות עם ה' ולא מבצע את תפקידו.

התשובה להמן

והתשובה לכך היא הקדמת השקלים, היא ההבנה שכוחו של עם ישראל איננו בפרטים כי אם בכלל. נכון שישנם פרטים מקולקלים, ואף ייתכן שרוב הפרטים מקולקלים, אך כיוון שעם ישראל לא מתחיל מן הפרטים אלא מן הכלל, מהכוח של כנסת ישראל, ברור שהוא יביא ברכה לעולם. לכן הבקשה של אסתר היא ללכת ולכנוס את כל היהודים, לגלות את הכוח הכללי של ישראל, ולכן הקדמת השקלים שלנו, שמבטאים את כל הכלל, את כוח הקודש שבישראל, מצילה מן הראיה הפרטית והנקודתית של המן, שגם הוא מבטיח שקלים אך שקלים חלולים ונבובים, הרואים את הרגע והפרט ולא את הכלל.

בראיה היסטורית רחבה אין אומה שקידמה את העולם כעם ישראל בהפצת האמונה, המוסר והצדק. ועוד עתידים ישראל להמשיך ולקדם את העולם כולו. זהו עניינה העמוק של פרשת שקלים- הבנת ערך הכלל של ישראל, ההצטרפות של כל פרט והתאגדותנו תחת דגל הקודש והופעת ה'.

יהי רצון שנזכה, לקראת החודש הבא עלינו לטובה, החודש בו עולה מזלם של ישראל, להתאגד ולהתאחד מתוך הבנת גודל תפקידנו, ולצאת מהקטנות והפרטיות לשייכות הגדולה שלנו לכנסת ישראל לדורותיה.

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לרשימת התפוצה

דילוג לתוכן