דבר תורה לפרשת וארא – למה דווקא עשר?

בשבת הקרובה נתחיל לקרוא על מכות מצרים. חכמים למדו כי כל מכה ארכה חודש על פי החלוקה הבאה: שלושה שבועות אזהרה, ועוד שבוע למכה עצמה. בחישוב פשוט יוצא כי שתי הפרשות (וארא, בא) ארכו במשך כעשרה חודשים, הן התחילו בסיוון והסתיימו בניסן.

על מכות מצרים עולות הרבה שאלות בסיסיות, כדוגמת: מדוע הקב"ה לא הוציא בבת אחת את ישראל ממצרים?, ומה מיוחד בכל מכה? אי"ה, בסיום המכות ננסה לענות על שאלות אלו. אך, הפעם נרצה להתמקד בשאלה הבאה:

מדוע ניתנו דווקא עשר מכות? הרי הקב"ה יכול היה להביא פחות או יותר?

נקודת מוצאנו האמונית היא שכל דבר לא נוצר באופן שרירותי אצל הבורא, אלא קיימת סיבה עמוקה שאנו צריכים לחשוף אותה ולהאיר את עיננו בסוד הדברים. גם כמויות ומספרים הם חלק מהכלל האמוני הזה, ואינם 'הונחתו' מלמעלה סתם כך.

אם כן, מה מיוחד במספר עשר? ננסה לענות ע"פ חכמת הסוד.

הופעה כללית

בסקירה רחבה נראה כי המספר עשר מלווה הרבה מאירועים חשובים, וחלקם נמנו בפרקי אבות (פרק ה):

"בעשרה מאמרות נברא העולם… עשרה דורות מאדם עד נח… עשרה דורות מנח עד אברהם… עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו… עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים ו עשרה על הים, עשר מכות הביא הקב"ה על המצרים במצרים ועשר על הים, עשר ניסיונות ניסו אבותינו את המקום ברוך הוא במדבר… עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש… עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות…

מתברר, שהתשובה לשאלה "למה דווקא עשר מכות?" תלויה בשאלה גדולה יותר:

"במה התייחדה הספרה עשר שמופיעה פעמים רבות"?

לכל מספר יש שם…

ננסה לעמוד על טיבם של 'מספרי מפתח':

  1. המספר אחד מבטא ערך המוחלט של היחיד. לכן, עשרת הדיברות התחילה באות א' במשפט "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים…", כדי ללמדנו כי אין אחד אלא הקב"ה.
  2. המספר שתיים מבטא את תחילת ההתפרטות. הקב"ה כבר לא יחיד בעולמו, ולכן התורה ובריאת העולם התחילו באות ב' במשפט 'בראשית ברא אלוקים את השמיים והארץ'.
  3. הספרות שלוש – תשע גם כן בעלות ייחודיות משלהן, אך המכנה המשותף שלהן 'כריבוי פרטים' גובר על ההבדל ביניהם, ואין שוני מהותי בין הספרה תשע לספרה שלוש.
  4. הספרה עשר היא בבחינת "ואת עלית על כולנה", ויוצרת מציאות חדשה! ועל כך אומר המהר"ל, (נתיב התורה א):

"…כי מספר עשר מורה על דבר שיש בו ריבוי והוא כלל אחד מקושר כי כך הם עשרה, כי עד ט' מספר הפרטי שכל אחד מחולק לעצמו אבל עשרה הוא מספר כללי שהכול הוא אחד מקושר. ולכך היו״ד מורה על מספר עשרה, כי היוד היא קטנה עד שאין לחלוק היו״ד לשנים לקטנותה שהיא כמו נקודה אחת, ומורה לך כי עשרה הם מסודרים יחד עד שהם כמו דבר אחד"

כלומר, המספר עשר מבטא את ההופעה הכללית החדשה שנוצרה כעת.

לדוגמא: אל לנו להסתכל על עשרה אנשים כעשרה אנשים בודדים שמקובצים יחד, כי אם על ציבור בפני עצמו. כך למשל צריך להבין כי התקבצות עשרה אנשים מישראל יוצרת מסגרת ציבורית בה הקודש יוכל לחול והשכינה תשרה ביניהם.  כיוון שמניין עשרה אינו אוסף של פרטים, אלא מהווה מציאות כללית בה האישים מקושרים לרעיון אחד – הופעת הקודש בעולם.[1]

וכך מבאר הרש"ר הירש:

"עשר הוא קרוב לאסר, עצר, אזר, שכולם רוצים לומר קשר או הדוק יחד, ומכאן מספר עשר, כי בזה נשלם סכום. עשר היא הקבוצה הראשונה היוצרת שלמות, כל העולם החפצי נספר בעשיריות… "

כלל ללא שינוי

ואם נשאל – מה מיוחד בהגדרה אם זה כלל ולא אוסף של פרטים?

תשובה: ככל שהדבר הוא כללי יותר – כך קיימים אצלו פחות שינויים. כך לדוגמא אם נמצא חתול שיודע לאכול בסכין ומזלג הדבר יעיד עליו שהוא מאולף כראוי, אך לא ניתן להסיק שטבע החתולים כפי שאנו מכירים השתנה. אולם, ככל שנמצא יותר חתולים מהרבה מקומות שאכן יודעים לעשות כך אז ניתן ללמוד על הכלל שהשתנה.

ועל כך אומר המהר"ל: שקו הגבול להיחשב הופעה כללית הוא המספר עשר.

כל מאורע שצוין בו המספר עשר בא ללמד כי מדובר כאן על מדרגה חדשה שנוצרה והיוותה קומת בסיס להופעת דבר חדש על גביה.  ומוטל עלינו לברר בכל פעם מה התחדש שם.

עשרת המכות

לענייננו, עד המכה העשירית, המכות היו עונשים בודדים מאת הקב"ה. אולם המכה העשירית איחדה את כל המכות עד כה וגילתה כי הם מבטאים מציאות כללית של השגחה אלוקית קבועה בעולם.

 לפני כן, יכול היה אדם לומר כי השגחת הבורא משתנה, לעיתים מופיעה ולעיתים נעלמת. אך ברגע שהופיע בהם מספר עשר הדבר מציין כי קיימת בהופעה זו שלמות כללית שקבועה במציאות ואינה משתנה.

במאמר מוסגר נאמר, כי רעיון עמוק יותר מסתתר מאחורי זה. דווקא בהופעה כללית מתברר כי קיים בכולם מכנה משותף אחד שיצר וכיוון את כל הפרטים להופעת הכלל והוא – הקב"ה.

בשפה האמונית, הדבר מכונה 'אחדות ה'. מוטל על האדם המאמין לחשוף את היסוד האלוקי המקיים את כל הפרטים והכללים. כאשר בתחילה, השאיפה היא להראות שהפרטים אינם אלא כללים. ובשלב השני, למצוא כי הכלל מבטא את אחדות ה', כפי שהתנבאו הנביא "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".

והדברים עוד עמוקים וארוכים…

יהי רצון שנזכה להבין במקצת את החכמה האלוקית

שבת שלום

 

 

[1] ועל כך נאמר בפרקי דרבי אליעזר (יט): " עלי עשור ועלי נבל, כל עדות נאמנות לישראל בעשרה, הכנור שהיה מנגן בו דוד בעשרה נבלים, עדות ברית מילה בעשרה, עדות המת בעשרה, עדות ברכת השם בעשרה, עדות חליצה בעשרה, עדות ברכת נשואין בעשרה, שנאמר (רות ד') ויקח בועז עשרה אנשים וגו"

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לרשימת התפוצה

דילוג לתוכן