חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מחמם מים בגז בשבת

שלום יש לנו מחמם מים בגז שאנחנו מכבים לפני כניסת שבת מה קורה במקרה בו שוכחים לכבות אותו לפני שבת האם יהיה אסור שברז המים יהיה על מצב אחר מלבד קרים לגמרי? מה קורה אם הברז פתוח על חמים, ואז נזכרים שהמחמם לא כבוי. האם מותר לסגור את ברז המים (אני מניח שזה גורם לכיבוי להבה במחמם)

אם בכל פתיחה של מים חמים המחמם מתחיל לעבוד – מותר לפתוח רק קרים. אם פתחו את חמים – מותר לסגור בשינוי (פסיק רישא בתרי דרבנן).

אם אין כיבויו חשמלי אלא בעזרת ברזי גז, מותר לסוגרם בשבת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 17:23:52

ברכות

שלום וברכה! האם יש לברך 'על המחיה' אחרי אכילת חטיף כמו 'כיף-כף'? מדובר בחטיף של 18.5 גרם, אבל נראה שהוא כן בנפח חצי ביצה. על גב החטיף מצוין ש75% זה שוקולד בלבד ו25% זה וופל שוקולד. כיצד ניתן לדעת האם אחוזי הדגן מתוך אותם 25% מגיעים לשמינית סה"כ מתוך המוצר? (והאם החישוב שעשיתי נכון בכלל?)

מכיוון שהשוקולד לא מעורב בתוך הקמח, אינו מצרף לשיעור כזית, ולכן רק אם אכל מהמזונות בלבד שיעור כזית יברך 'על המחיה', ואם לא אכל מהמזונות שיעור כזית, אבל מכלל החטיף אכל כזית יחד עם המזונות – יברך בורא נפשות.

כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

שיעור ברכה אחרונה בעוגה ופשטידה

טז. עוגה בחושה שכמות הקמח מחמשת מיני דגן שבעיסה לפחות שמינית, כמו ברוב העוגות והעוגיות, כל המרכיבים שנבללים בעיסה מצטרפים לקמח, והאוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'על המחיה'. ואם שיעור הקמח פחות משמינית, האוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'בורא נפשות'. אמנם לפני אכילתה צריך כמעט תמיד לברך 'מזונות' (להלן יא, ה-ז).

יז. בפשטידה וקציצה שאר המינים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי, ולכן רק אם הקמח מחמשת מיני דגן הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הדגן הוא מיעוט, אין שאר המינים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהדגן עצמו כמות של 'כזית' בזמן של שבע דקות, יברך 'על המחיה', וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.

יח. עוגה, עוגיות או פשטידה שיש בהן מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, אין הוא מצטרף לקמח. לכן אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו 'כזית', יברך 'על המחיה' ויפטור את המילוי. ואם לא אכל מהבצק 'כזית', אבל יחד עם המילוי אכל 'כזית', יברך 'בורא נפשות'. לכן לדוגמה, האוכל שני וופלים קטנים יברך 'בורא נפשות', והאוכל ארבעה וופלים יברך 'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 20:59:29

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר בשבת לשטוף את הרצפה ולנגב בסוף עם סמרטוט ללא סחיטה אחכ? אשמח למקור לתשובה. תבורכו.

גם תשובה לשאלה זו מובאת בפניני הלכה פרק טו, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה.

אסור לשטוף במים רצפה (שו"ע שלז, ג; מ"ב ג). ואם נשפכו על הרצפה מים רבים, מותר לגורפם על ידי מגב (שש"כ כג, ז).

כאשר מקום מסוים ברצפה נתלכלך מאוד, כגון שנשפך עליו מיץ, מותר לשפוך עליו מעט מים, ולגורפם אח"כ במגב, או להספיגם בדבר שאין חשש שיבוא לסוחטו (רשז"א שש"כ כג, הערה ל; חזו"ע ח"ד עמ' מט). כאשר כל הרצפה התלכלכה מאוד, המיקל לשפוך על כולה מים ולגורפם, יש לו על מה לסמוך (אול"צ מג, ח).

כדי שלא יגיע אדם לידי סחיטה, אסרו חכמים לקחת בידו דבר שספוג במים והדרך לסוחטו, או להספיג מים רבים על ידי מגבת וכדומה, אלא יספיגם על ידי מספר מגבות שכל אחת תספוג מעט. כמו כן, יכול להספיגם על ידי דבר שאין רגילים לסוחטו מיד כשנספג בהרבה מים, כגון נייר סופג שרגילים לזורקו. ואם אין אפשרות אחרת, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:15:03

הלכות שבת

האם מותר לרכב בשבת על סקטבורד, או רולרבלייד? בכל גיל?

התשובה לשאלתך מובאת בפניני הלכה שבת סוף פרק כד סעיף י. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת אפשר לרכוש גם את ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור.

אופניים קורקינט וסקטים

אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום 'עובדין דחול' (לעיל כב, ח). גם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש הבדל גדול בינם לבין אופניים רגילים, ולכן אין במשחק בהם משום 'עובדין דחול' (שם, 4).

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. מנגד, יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום 'עובדין דחול', שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:16:35

יש לך שאלה?

פרשת תזריע – כח הדיבור – בין חטא היולדת לחטא המצורע

פרשת השבוע מתחילה בטומאת היולדת, ומיד לאחר מכן עוברת התורה לדבר באריכות רבה מאוד על מחלת הצרעת ורפואתה הרוחנית והגשמית.

טומאת יולדת ומצורע

חז"ל מגלים לנו, כפי שכתבנו שנה שעברה, שטומאת היולדת קשורה לדברים שהיולדת אומרת בשעת הלידה, וכדברי הגמרא (נידה לא:) ש"שאלו תלמידי את רבי שמעון בן יוחאי מפני מה אמרה תורה יולדת מביאה קורבן? אמר להם: בשעה שהיא כורעת לילד קופצת ונשבעת שלא תזקק לבעלה (בגלל צער הלידה נשבעת האישה שלא להביא את עצמה פעם נוספת לידי הריון וזאת על ידי פרישה מבעלה), לפיכך אמרה תורה תביא קורבן (שהרי ודאי תעבור על שבועתה)".

וכידוע חז"ל מלמדים אותנו במקומות רבים שהצרעת הינה בעוון דיבור לשון הרע, ואף נתנו בזה רמז ש"מצורע"- הוא 'מוציא שם רע'. ולמדנו מהשוואה זו שבכוחו של 'דיבור לא ראוי' לגרום לאדם טומאה, והסיבה לכך היא שעיקר כוחו של האדם הוא בדיבורו.

כוחו של כח הדיבור

במילים אחרות, עיקר כוחו של האדם הוא ביכולת לחבר גשמי לרוחני, ועיקר יכולת זו נמצאת בפיו של האדם, שהרי בעזרת כוח הדיבור יכול האדם לבטא ולהופיע בעולם רעיונות רוחניים מופשטים. כלומר, תפקידו של האדם הוא לפעול מתוך מחשבה וליצור מתוך תורה. (וזאת לעומת המלאכים הרבים שחיים רק בעולם המחשבה ולעומת הבריות הרבות שעמלות ועובדות ללא המחשבה והכוונה).

ואכן אנו רואים בעולם שזהו הכוח הפועל ביותר, החל מהחינוך וכלה בהנהגת המדינות. האנשים המשפיעים ביותר הם אלה שיודעים לבטא ולהעביר את הרעיונות שלהם באופן שמתקבל ומשפיע. וממילא גם ברור מדוע פגיעה בכוח הדיבור, הן אצל היולדת והן אצל המדבר לשון הרע, מופיעה מתוך פגיעה בכוח הדיבור- בכוח המרכזי של האדם.

ובאמת חז"ל, שרצו לברר מה תפקידו של האדם בעולם הזה, הגיעו למסקנה שתפקידו הוא בדיבור. וכך הם דברי הגמרא (סנהדרין צט:): "אמר רבי אלעזר: כל אדם לעמל נברא שנאמר "כי אדם לעמל יולד" איני יודע אם לעמל פה נברא אם לעמל מלאכה נברא? כשהוא אומר: "כי אכף עליו פיהו" הוי אומר לעמל פה נברא. ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה? כשהוא אומר "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך" הוי אומר לעמל תורה".

דהיינו, חז"ל קובעים שתפקידו של האדם הוא לעמול בפיו, אך גם זה אינו מספיק, אלא עליו לעמול ב'עמל תורה' ולא ב'עמל שיחה'. כלומר, לא דיבורים שהינם דיבורים סתמיים, אלא דיבורים שנובעים מתוך התורה.

וזו גם הסיבה שהמצורע מביא לטהרתו שתי ציפורים. וכדברי רש"י: "לפי שהנגעים באים על לשון הרע שהוא מעשה פטפוטי דברים, לפיכך הוזקקו לטהרתו ציפורים שמפטפטים תמיד בצפצוף קול". כלומר, בפיו של האדם גלום כוח עצום, אלא שבכוחו של האדם להשפיל כוח זה ולהשתמש בו לפטפוטי דברים, לדיבורים חסרי טעם ותוכן. ולכן צריך לעשות כפרה. ולא מדובר חלילה שמעכשיו ימנע לגמרי מדיבור, אלא שיקפיד לדבר בפיו דברים בעלי תוכן וערך.

לדבר או לשתוק?

וכך גם ניתן ליישב את הסתירה בדברי חז"ל, שמחד ראינו שכותבים שתפקידו של האדם הוא לדבר, ומצד שני הם דורשים על הפסוק בתהילים "האומנם אילם צדק תדברון" ש"מה אומנותו של אדם בעולם הזה? ישים עצמו כאילם". וכפי שאומר בנו של רבן גמליאל בפרקי אבות "שמעון בנו אומר: כל ימי גדלתי בין החכמים, ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה".

וכיצד הדברים מתיישבים? אלא שהיכולת לדבר דיבורים משמעותיים תלויה ביכולת לשתוק. ככל כוח חשוב ומשמעותי, ובכללם גם כוח הדיבור, יש צורך לשמור אותו, להימנע מבזבוזו ומשימוש שגורם לו לרדת ממעלתו העליונה. כפי שחשוב לדעת להשתמש בכוח הדיבור במקומות הנכונים ולדברים הנכונים, כך ואולי אף יותר חשוב מכך, חשוב להיזהר לא לפגום בכוח הדיבור על ידי השימוש בשיחה זולה ובפטפוטי דברים.

ולכן גם, כחלק מטהרת המצורע, אנו שוחטים את הציפורים, שהרי הסיבה שהחוטא הגיע לחלק האסור של הדיבור הוא כיוון שהוא הרבה בחלק המיותר של הדיבור. "כל המרבה בדברים מרבה חטא".

האדם צריך לחייו שני כוחות משמעותיים:

  1. היכולת להתאפק, לשמור, לומר 'לא', להציב גבולות- מה שמכונה 'סור מרע'.
  2. היכולת לפעול טוב, להיות אקטיבי, חרוץ, מתמיד- מה שמכונה 'עשה טוב'.

כשמתוך ה'סור מרע', שגורם לשמירת הכוחות הטובים, אדם יכול להגיע ל'עשה טוב'. וכלשון הפסוק "סור מרע ועשה טוב", וכדברי רבי פנחס בן יאיר, "תורה מביאה לידי זהירות וזהירות מביאה לידי זריזות"- קודם 'סור מרע' ומתוך כך 'עשה טוב'.

ממילא מבינים שהאריכות הרבה באיסורים ובמחלות שיש בשימוש הרע בדיבור הינם רק פתיחה לכוח העצום והנפלא שיש לדיבור.

ההבדל בין מצורע ליולדת

התורה מכירה בכך שיש מצבים בהם מתוך עשייה ברוכה מופיע דיבור לא תקין, וזהו המקרה של היולדת. המטרה אמנם לא מכשירה את האמצעים ולכן צריך מיד לתקן ולכפר על אותו הדיבור, אך מכיוון שדיבור זה נבע מתוך עשייה ברוכה, מתוך בניין ותיקון העולם, מתוך הבאת חיים לעולם, אזי מיד אחר הכפרה מופיעים ימי טהרה מרובים.

אולם דבריו של המדבר לשון הרע נובעים מתוך פטפוט, מתוך חוסר עשייה, מתוך חוסר תיקון עולם, ולכן אנו מוציאים אותו אל מחוץ למחנה ומלמדים אותו לשתוק, להתבונן פנימה ולא החוצה, לשמור את הכוחות בכדי לתקן, ומקווים שמתוך כך ישתמש בכוח, שכפי הנראה קיים בו במידה רבה, כוח הדיבור, לטובה.

יהי רצון שנזכה להשתמש בדיבורנו לטובה, לתיקון עולם ובניינו, להראות ולראות את הטוב שבחיים, ומתוך כך נזכה לחזרת הדיבור האלוקי אלינו.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן