חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מחמם מים בגז בשבת

שלום יש לנו מחמם מים בגז שאנחנו מכבים לפני כניסת שבת מה קורה במקרה בו שוכחים לכבות אותו לפני שבת האם יהיה אסור שברז המים יהיה על מצב אחר מלבד קרים לגמרי? מה קורה אם הברז פתוח על חמים, ואז נזכרים שהמחמם לא כבוי. האם מותר לסגור את ברז המים (אני מניח שזה גורם לכיבוי להבה במחמם)

אם בכל פתיחה של מים חמים המחמם מתחיל לעבוד – מותר לפתוח רק קרים. אם פתחו את חמים – מותר לסגור בשינוי (פסיק רישא בתרי דרבנן).

אם אין כיבויו חשמלי אלא בעזרת ברזי גז, מותר לסוגרם בשבת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 17:23:52

ברכות

שלום וברכה! האם יש לברך 'על המחיה' אחרי אכילת חטיף כמו 'כיף-כף'? מדובר בחטיף של 18.5 גרם, אבל נראה שהוא כן בנפח חצי ביצה. על גב החטיף מצוין ש75% זה שוקולד בלבד ו25% זה וופל שוקולד. כיצד ניתן לדעת האם אחוזי הדגן מתוך אותם 25% מגיעים לשמינית סה"כ מתוך המוצר? (והאם החישוב שעשיתי נכון בכלל?)

מכיוון שהשוקולד לא מעורב בתוך הקמח, אינו מצרף לשיעור כזית, ולכן רק אם אכל מהמזונות בלבד שיעור כזית יברך 'על המחיה', ואם לא אכל מהמזונות שיעור כזית, אבל מכלל החטיף אכל כזית יחד עם המזונות – יברך בורא נפשות.

כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

שיעור ברכה אחרונה בעוגה ופשטידה

טז. עוגה בחושה שכמות הקמח מחמשת מיני דגן שבעיסה לפחות שמינית, כמו ברוב העוגות והעוגיות, כל המרכיבים שנבללים בעיסה מצטרפים לקמח, והאוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'על המחיה'. ואם שיעור הקמח פחות משמינית, האוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'בורא נפשות'. אמנם לפני אכילתה צריך כמעט תמיד לברך 'מזונות' (להלן יא, ה-ז).

יז. בפשטידה וקציצה שאר המינים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי, ולכן רק אם הקמח מחמשת מיני דגן הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הדגן הוא מיעוט, אין שאר המינים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהדגן עצמו כמות של 'כזית' בזמן של שבע דקות, יברך 'על המחיה', וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.

יח. עוגה, עוגיות או פשטידה שיש בהן מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, אין הוא מצטרף לקמח. לכן אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו 'כזית', יברך 'על המחיה' ויפטור את המילוי. ואם לא אכל מהבצק 'כזית', אבל יחד עם המילוי אכל 'כזית', יברך 'בורא נפשות'. לכן לדוגמה, האוכל שני וופלים קטנים יברך 'בורא נפשות', והאוכל ארבעה וופלים יברך 'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 20:59:29

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר בשבת לשטוף את הרצפה ולנגב בסוף עם סמרטוט ללא סחיטה אחכ? אשמח למקור לתשובה. תבורכו.

גם תשובה לשאלה זו מובאת בפניני הלכה פרק טו, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה.

אסור לשטוף במים רצפה (שו"ע שלז, ג; מ"ב ג). ואם נשפכו על הרצפה מים רבים, מותר לגורפם על ידי מגב (שש"כ כג, ז).

כאשר מקום מסוים ברצפה נתלכלך מאוד, כגון שנשפך עליו מיץ, מותר לשפוך עליו מעט מים, ולגורפם אח"כ במגב, או להספיגם בדבר שאין חשש שיבוא לסוחטו (רשז"א שש"כ כג, הערה ל; חזו"ע ח"ד עמ' מט). כאשר כל הרצפה התלכלכה מאוד, המיקל לשפוך על כולה מים ולגורפם, יש לו על מה לסמוך (אול"צ מג, ח).

כדי שלא יגיע אדם לידי סחיטה, אסרו חכמים לקחת בידו דבר שספוג במים והדרך לסוחטו, או להספיג מים רבים על ידי מגבת וכדומה, אלא יספיגם על ידי מספר מגבות שכל אחת תספוג מעט. כמו כן, יכול להספיגם על ידי דבר שאין רגילים לסוחטו מיד כשנספג בהרבה מים, כגון נייר סופג שרגילים לזורקו. ואם אין אפשרות אחרת, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:15:03

הלכות שבת

האם מותר לרכב בשבת על סקטבורד, או רולרבלייד? בכל גיל?

התשובה לשאלתך מובאת בפניני הלכה שבת סוף פרק כד סעיף י. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת אפשר לרכוש גם את ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור.

אופניים קורקינט וסקטים

אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום 'עובדין דחול' (לעיל כב, ח). גם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש הבדל גדול בינם לבין אופניים רגילים, ולכן אין במשחק בהם משום 'עובדין דחול' (שם, 4).

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. מנגד, יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום 'עובדין דחול', שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:16:35

יש לך שאלה?

פרשת תולדות – יעקב ועשו: העיקר והטפל

בפרשת השבוע מתייצבים זה מול זה עשו ויעקב. האחים התאומים הם שני הפכים, שתי גישות שונות ואפילו הפוכות איך להתנהל בעולם. וכך מתאר את הדברים רבינו בחיי:

"ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אהלים – כוון הכתוב לומר, כי אע"פ שהיו האחים האלה תאומים נוצרו בבטן בזמן אחד, אין מעשיהם דומים זה לזה, אבל הם שני הפכים, וכל מידותיהם חלוקות זו מזו, כי עשו נמשך אחר תענוגי הגוף ויעקב נמשך אחר עצת הנפש

ידוע כי השתדלותו של אדם במאכל ובמשתה והיותו משתעשע בציד שהם תענוגי הגוף בעולם הזה, הלא היא סיבה לבזות עבודת השי"ת ויראתו, לעשותם טפל ותענוגי הגוף עקר, וזאת הייתה מדתו של עשו, הוא שאמר: 'ויאכל וישת ויקם וילך ויבז עשו את הבכורה', ובעל מדה זו מוצא עצמו עקוב (מרומה) לסוף, הוא שאמר עשו: 'ויעקבני זה פעמים את בכורתי לקח והנה עתה לקח ברכתי', ואם יטעם נופת וצוף בתענוגים אינו אלא לפי שעה, והוא עתיד שידאג ויתנחם באחריתו ויצטער מאד על זה, הוא שכתוב: 'ויצעק צעקב גדולה ומרה', וכן הזכיר שלמה ע"ה בענין רדיפת התענוגים: (משלי ה, ג – ד) 'נופת תטופנה שפתי זרה' וגו', "ואחריתה מרה כלענה", זה דרכו של עשו וכל התומכים אשוריו.

אבל דרכו ומדתו של יעקב בהפך זה, כי "איש תם" הפך "יודע ציד", ו"יושב אהלים" הפך "איש שדה", ועוד כי מה שרצה עשו לקנות רצה יעקב למכור, והוא רדיפת התאוות ובקשת תענוגי העולם המשילם לנזיד עדשים, לפי שטוב העולם ושלוותו וכבודו אינו אלא גלגל כעדשה שהיא עגולה, וע"כ רצה למכור ולהחליף חיי שעה בחיי העולם, היא עבודת הש"י שהיתה בבכורות".

גישתו של עשו היא שהעיקר הוא עולם החומר, ההנאות הגשמיות. לעיתים נראה שמי שעוסק בהנאות החומריות שמח ומאושר יותר, וחי יותר בעוצמה, אבל האמת היא שאלו הנאות רגעיות מאד, ובסופו של דבר האדם יראה את חוסר התוחלת, ויצטער על בזבוז חייו לריק, הוא ירגיש מרומה, רימו אותו, עבדו עליו, סיפרו לו שאלו החיים האמיתיים, אך הוא מגלה שאין בהם שום דבר.

לעומתו יעקב מבין שעיקר החיים, השמחה והעונג האמיתי הוא העונג הנפשי והרוחני, ושככל שאדם ישקיע בעולמות הפנימיים, באידאליים האלוקיים הוא יחוש שמחה וסיפוק.

חשוב להדגיש שאין הדברים אמורים בעולם הבא, אלא בעולם הזה!

אם נתבונן במציאות בעיניים כנות ונשווה אדם שהלך לבית מלון חמישה כוכבים, עם כל התענוגות וההנאות שהמקום מציע, לאדם שבאותם הימים ישקיע ויתאמץ ללילות כימים לעזור לחבר במצוקה ויצליח לסייע לו. אם נפגוש את שני האנשים שבוע אחרי שחזרו לשיגרה, מי יהיה יותר שמח? מי יחוש תחושת אושר פנימי? מי ירגיש סיפוק מלאות פנימית? – אין ספק בכך.

הוא הדין בשני אנשים שאחד מבלה במסעדה עם מאכלים הנוגעים בנימי ביטנו, והשני מבלה בלימוד תורה הנוגע לנימי נפשו ונשמתו. אם נבחן את הדברים לאחר יומיים איזו חוויה יותר משמחת וממלאת חיים, עוצמה, אושר ומשמעות? – אין שאלה כלל!

חשוב לחדד כי ההנאות החומריות יכולות להוסיף לחיים כשהן מתלוות לעיקר, אז יש בכך תוספת שמחה ועונג, אך כשהן הופכות לעיקר ולמרכז, למטרה ולתכלית, הם חסרות טעם וערך, כפי שראינו בלשונו הנפלאה של רבינו בחיי: "…הלא היא סיבה לבזות עבודת השי"ת ויראתו, לעשותם טפל ותענוגי הגוף עיקר".

עשו באופן עיקבי, הופך את הטפל לעיקר, והעיקר לטפל – זו אולי כוונת חז"ל ששמו בפיו של עשו את השאלה: "היה שואל לאביו היאך מעשרין את המלח ואת התבן, והיה יצחק אוהבו סבור בו שהוא מחמיר במצות, והוא לא היה שואל אלא לרמות את אביו", מדוע דווקא שאלות אלו?

נראה לומר שהמלח והתבן, הם דברים שימושיים, אבל הם הטפל, המלח הוא מתבל את העיקר, הקש הוא מגן ושומר את החיטה, אבל שניהם אינם העיקר אך אצל עשו יש בלבול בין העיקר לטפל.

עשו וסיעתו נמשלים בנביא לקש: "והיה בית יעקב אש, ובית יוסף להבה, ובית עשו לקש", שמביטים בשדה החיטה רואים בעיקר את הקש, הוא תופס מקום, מרחב ונפח, אך הוא לא העיקר העיקר הוא גרעיני החיטה הקטנים המתחבאים, קל מאד, לטעות ולחשוב שהקש הוא עיקרי.

עשו נראה כאלו יש לו מקום גדול ונרחב, הוא יגיע לעשו עם ארבע מאות איש, בגימטרייה ק"ש, מחנה גדול, אבל כל המחנה הזה הוא מחנה של קש, תופס נפח גדול אך חסר תועלת ונשרף ברגע אחד.

העבודה שלנו היא להצליח לעסוק בעיקר, לעסוק בשמחה האמיתית, ללבן ולברר כל הזמן מה העיקר ומה הטפל, כלשונו הנפלאה של השפ"א:

" והנה יצחק הי' בחי' שדה ולכן הוצרך יעקב ובניו לברר התבואה מתערובת קש של עשו ואלופיו".

יהי רצון שנזכה ללכת בדרכו של יעקב להשקיע את כוחותינו בעיקר, לדעת מהי השמחה האמיתית והשלימה, ולשמוח בה.

 

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן