חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מחמם מים בגז בשבת

שלום יש לנו מחמם מים בגז שאנחנו מכבים לפני כניסת שבת מה קורה במקרה בו שוכחים לכבות אותו לפני שבת האם יהיה אסור שברז המים יהיה על מצב אחר מלבד קרים לגמרי? מה קורה אם הברז פתוח על חמים, ואז נזכרים שהמחמם לא כבוי. האם מותר לסגור את ברז המים (אני מניח שזה גורם לכיבוי להבה במחמם)

אם בכל פתיחה של מים חמים המחמם מתחיל לעבוד – מותר לפתוח רק קרים. אם פתחו את חמים – מותר לסגור בשינוי (פסיק רישא בתרי דרבנן).

אם אין כיבויו חשמלי אלא בעזרת ברזי גז, מותר לסוגרם בשבת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 17:23:52

ברכות

שלום וברכה! האם יש לברך 'על המחיה' אחרי אכילת חטיף כמו 'כיף-כף'? מדובר בחטיף של 18.5 גרם, אבל נראה שהוא כן בנפח חצי ביצה. על גב החטיף מצוין ש75% זה שוקולד בלבד ו25% זה וופל שוקולד. כיצד ניתן לדעת האם אחוזי הדגן מתוך אותם 25% מגיעים לשמינית סה"כ מתוך המוצר? (והאם החישוב שעשיתי נכון בכלל?)

מכיוון שהשוקולד לא מעורב בתוך הקמח, אינו מצרף לשיעור כזית, ולכן רק אם אכל מהמזונות בלבד שיעור כזית יברך 'על המחיה', ואם לא אכל מהמזונות שיעור כזית, אבל מכלל החטיף אכל כזית יחד עם המזונות – יברך בורא נפשות.

כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

שיעור ברכה אחרונה בעוגה ופשטידה

טז. עוגה בחושה שכמות הקמח מחמשת מיני דגן שבעיסה לפחות שמינית, כמו ברוב העוגות והעוגיות, כל המרכיבים שנבללים בעיסה מצטרפים לקמח, והאוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'על המחיה'. ואם שיעור הקמח פחות משמינית, האוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'בורא נפשות'. אמנם לפני אכילתה צריך כמעט תמיד לברך 'מזונות' (להלן יא, ה-ז).

יז. בפשטידה וקציצה שאר המינים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי, ולכן רק אם הקמח מחמשת מיני דגן הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הדגן הוא מיעוט, אין שאר המינים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהדגן עצמו כמות של 'כזית' בזמן של שבע דקות, יברך 'על המחיה', וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.

יח. עוגה, עוגיות או פשטידה שיש בהן מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, אין הוא מצטרף לקמח. לכן אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו 'כזית', יברך 'על המחיה' ויפטור את המילוי. ואם לא אכל מהבצק 'כזית', אבל יחד עם המילוי אכל 'כזית', יברך 'בורא נפשות'. לכן לדוגמה, האוכל שני וופלים קטנים יברך 'בורא נפשות', והאוכל ארבעה וופלים יברך 'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 20:59:29

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר בשבת לשטוף את הרצפה ולנגב בסוף עם סמרטוט ללא סחיטה אחכ? אשמח למקור לתשובה. תבורכו.

גם תשובה לשאלה זו מובאת בפניני הלכה פרק טו, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה.

אסור לשטוף במים רצפה (שו"ע שלז, ג; מ"ב ג). ואם נשפכו על הרצפה מים רבים, מותר לגורפם על ידי מגב (שש"כ כג, ז).

כאשר מקום מסוים ברצפה נתלכלך מאוד, כגון שנשפך עליו מיץ, מותר לשפוך עליו מעט מים, ולגורפם אח"כ במגב, או להספיגם בדבר שאין חשש שיבוא לסוחטו (רשז"א שש"כ כג, הערה ל; חזו"ע ח"ד עמ' מט). כאשר כל הרצפה התלכלכה מאוד, המיקל לשפוך על כולה מים ולגורפם, יש לו על מה לסמוך (אול"צ מג, ח).

כדי שלא יגיע אדם לידי סחיטה, אסרו חכמים לקחת בידו דבר שספוג במים והדרך לסוחטו, או להספיג מים רבים על ידי מגבת וכדומה, אלא יספיגם על ידי מספר מגבות שכל אחת תספוג מעט. כמו כן, יכול להספיגם על ידי דבר שאין רגילים לסוחטו מיד כשנספג בהרבה מים, כגון נייר סופג שרגילים לזורקו. ואם אין אפשרות אחרת, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:15:03

הלכות שבת

האם מותר לרכב בשבת על סקטבורד, או רולרבלייד? בכל גיל?

התשובה לשאלתך מובאת בפניני הלכה שבת סוף פרק כד סעיף י. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת אפשר לרכוש גם את ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור.

אופניים קורקינט וסקטים

אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום 'עובדין דחול' (לעיל כב, ח). גם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש הבדל גדול בינם לבין אופניים רגילים, ולכן אין במשחק בהם משום 'עובדין דחול' (שם, 4).

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. מנגד, יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום 'עובדין דחול', שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:16:35

יש לך שאלה?

פרשת שמיני – לעשות הטוב והישר בעיני ה'

באמצע היום המופלא, היום השמיני, בו נחנך המשכן והשכינה שבה לשכון בישראל, מתים שני בני אהרון נדב ואביהוא, וממילא שני בניו הנותרים אלעזר ואיתמר הופכים להיות אוננים. בשל אנינותם לא יכולים אלעזר ואיתמר לאכול מקורבן החטאת ושורפים את הבשר במקום לאוכלו. משה רבנו שומע על העניין וכועס, שהרי אכילת הקורבן היא חלק מתהליך הכפרה, וכך אומרת התורה (עם פירוש בגוף הפסוקים מאתר בני ציון):

"אֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת – של ר"ח דָּרֹשׁ דָּרַשׁ מֹשֶׁה – ביקש לדעת, שאל עליו. וְהִנֵּה שֹׂרָף – אהרון ובניו שרפו אותו כיון שהיו אוננים ולא יכלו לאכול ממנו. וַיִּקְצֹף – כעס עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר – בְּנֵי אַהֲרֹן הַנּוֹתָרִם לֵאמֹר: מַדּוּעַ לֹא אֲכַלְתֶּם אֶת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ – בחצר המשכן כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא וְאֹתָהּ נָתַן לָכֶם – לאכול לָשֵׂאת אֶת עֲוֹן הָעֵדָה לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם לִפְנֵי ה' – כי כשהכוהנים אוכלים הבעלים מתכפרים. הֵן – הרי לֹא הוּבָא אֶת דָּמָהּ אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה – הרי זו לא חטאת פנימית שנשרפת אלא חטאת חיצונית! אָכוֹל תֹּאכְלוּ אֹתָהּ  – הייתם צריכים לאכול אותה בַּקֹּדֶשׁ, כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי – כמו שצויתי אתכם במנחה ובשלמים! ואם לא יאכלו את החטאת לא תהיה כפרה לעם.

גם כשמשה כועס הוא מקפיד על שני דברים: האחד, על כבודו של אהרן, שהרי גם אהרן שרף ולא אכל אבל משה מקפיד על כבודו: "בשביל כבודו של אהרן הפך פניו כנגד הבנים וכעס". לעיתים בעידנא דריתחא עלולים לשכוח ולא לכבד, להוציא דברים שאינם ממין העניין, אך משה, גם כשהוא כועס הוא מקפיד על כבוד אהרן, קדוש ה'. השני, הוא לא סוגר את הדברים באופן מוחלט אלא שואל – מדוע? הוא שואל כאן שאלה, אמנם נוקבת וקשה ויש לו עמדה בעניין, אך עדיין שאלה היא, לתת פתח.

ואז עונה אהרן, "וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה". וגם פה יש להתבונן, הרי הפנייה היא לבנים, אך הבנים, למרות הפנייה הנרגזת, התחושות הקשות שמלוות אותם ממות אחיהם, ומגערתו החריפה של דודם, משה רבנו, מקפידים על כבוד אביהם, כדברי רש"י: "אפשר משה קצף על אלעזר ועל איתמר, ואהרן מדבר, הא ידעת שלא הייתה אלא מדרך כבוד. אמרו אינו בדין שיהא אבינו יושב ואנו מדברים לפניו, ואינו בדין שיהא תלמיד משיב את רבו. יכול מפני שלא היה באלעזר להשיב, תלמוד לומר: 'ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא וגו', הרי כשרצה, דבר לפני משה ולפני הנשיאים.

בתוך הויכוח, בתוך סערת הרגשות, יש כבוד הדדי, יש כבוד אב, יש שיקול דעת, אולי זה חלק מתשובת המשקל, נגד ההתפרצות הריגשית האדירה של נדב ואביהוא. כדברי המדרש: "אלעזר ידע את ההלכה ושתק, איתמר ידע את ההלכה ושתק, זכו שנתייחד הדיבור עליהן ועל אביהן ועל אחי אביהן בחייהן, הה"ד 'וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר אליהם', תני ר' חייא לאמר אליהם, לבנים לאלעזר ולאיתמר".

וממשיך אהרן, בכבוד ובעדינות לומר: הֵן הַיּוֹם הִקְרִיבוּ אֶת חַטָּאתָם וְאֶת עֹלָתָם לִפְנֵי ה' – הרי היום הקרבנו את החטאת והעולה שלנו וַתִּקְרֶאנָה אֹתִי כָּאֵלֶּה – וקרה לנו האסון הנורא של מיתת נדב ואביהוא, וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם – ואם אוכל חטאת היום כשאני אונן הַיִּיטַב בְּעֵינֵי ה' – האם זה יהיה טוב בעיני ה'.

גם כאן הדברים נאמרים בעדינות, בלשון שאלה ולא כקביעה, כשהמטרה היא ברורה – לעשות הטוב והישר בעיני ה'.

וכאן מתגלה משה במידותיו המופלאות: וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּיטַב בְּעֵינָיו! – "לא בוש משה לומר לא שמעתי, אלא שמעתי ושכחתי", והביטוי של התורה הוא 'וייטב בעיניו', כדברי הספורנו: "שמח על טוב סברת אחיו ובניו שהיטיבו לראות ולהורות". משה לא הצטער על שגגתו שכחתו, אלא שמח על אחיו ובניו, שמח שהטוב נעשה. זה כל כך מופלא, כל כך לא פשוט.

כך הם מנהיגי ישראל האמיתיים, אוהבי אמת ושמחים באמת. יש איגרת מרגשת של הרמב"ם, בה הוא כותב: "ואפילו הייתי אני המשתבש אין אני טוען שהגעתי אל שלמותי האחרונה בתחילה, ולא שאני לא טעיתי מעולם, אדרבה: כל מה שנתבאר לי חילופו חזרתי ממנו תמיד, בכל דבר מחיבורַי ומטבעי". אומר הרמב"ם: אני יודע שטעיתי ומוכן לחזור בי.

ולסיום עוד הערה קטנה-גדולה מדברי המדרש: "אמר לו היום מתו בניי, היום אקריב קרבן? היום מתו בניי, היום אוכל בקדשים? מיד דרש אהרן קל וחומר למשה: ומה אם מעשר הקל הרי הוא אסור לאונן, חטאת שהיא חמורה אינו דין שהיא אסורה לאונן. מיד 'וישמע משה' הוציא כרוז בכל המחנה ואמר אני טעיתי את ההלכה ואהרן אחי למדני". אהרן מתחיל מהקשבה לליבו הישר, הוא חש שזה לא מתאים, אך הוא לא מסתפק בלב הישר ובתחושות, אלא מכניס זאת לכלי ההלכה, לדרשת ק"ו. נדב ואביהוא הקשיבו לליבם, אבל ללא כניסה לגדרי ההלכה. יש מקום ללב, מקום חשוב וגדול, אבל רק בהתאמה לרצון ה'. השאלה שצריכה להישאל יום יום על ידינו היא: 'הייטב בעיני ה'?' – האם מעשינו טובים וישרים בעיני ה'.

שנזכה לכוון את כל מעשינו לשם שמים!

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן