חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מחמם מים בגז בשבת

שלום יש לנו מחמם מים בגז שאנחנו מכבים לפני כניסת שבת מה קורה במקרה בו שוכחים לכבות אותו לפני שבת האם יהיה אסור שברז המים יהיה על מצב אחר מלבד קרים לגמרי? מה קורה אם הברז פתוח על חמים, ואז נזכרים שהמחמם לא כבוי. האם מותר לסגור את ברז המים (אני מניח שזה גורם לכיבוי להבה במחמם)

אם בכל פתיחה של מים חמים המחמם מתחיל לעבוד – מותר לפתוח רק קרים. אם פתחו את חמים – מותר לסגור בשינוי (פסיק רישא בתרי דרבנן).

אם אין כיבויו חשמלי אלא בעזרת ברזי גז, מותר לסוגרם בשבת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 17:23:52

ברכות

שלום וברכה! האם יש לברך 'על המחיה' אחרי אכילת חטיף כמו 'כיף-כף'? מדובר בחטיף של 18.5 גרם, אבל נראה שהוא כן בנפח חצי ביצה. על גב החטיף מצוין ש75% זה שוקולד בלבד ו25% זה וופל שוקולד. כיצד ניתן לדעת האם אחוזי הדגן מתוך אותם 25% מגיעים לשמינית סה"כ מתוך המוצר? (והאם החישוב שעשיתי נכון בכלל?)

מכיוון שהשוקולד לא מעורב בתוך הקמח, אינו מצרף לשיעור כזית, ולכן רק אם אכל מהמזונות בלבד שיעור כזית יברך 'על המחיה', ואם לא אכל מהמזונות שיעור כזית, אבל מכלל החטיף אכל כזית יחד עם המזונות – יברך בורא נפשות.

כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

שיעור ברכה אחרונה בעוגה ופשטידה

טז. עוגה בחושה שכמות הקמח מחמשת מיני דגן שבעיסה לפחות שמינית, כמו ברוב העוגות והעוגיות, כל המרכיבים שנבללים בעיסה מצטרפים לקמח, והאוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'על המחיה'. ואם שיעור הקמח פחות משמינית, האוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'בורא נפשות'. אמנם לפני אכילתה צריך כמעט תמיד לברך 'מזונות' (להלן יא, ה-ז).

יז. בפשטידה וקציצה שאר המינים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי, ולכן רק אם הקמח מחמשת מיני דגן הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הדגן הוא מיעוט, אין שאר המינים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהדגן עצמו כמות של 'כזית' בזמן של שבע דקות, יברך 'על המחיה', וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.

יח. עוגה, עוגיות או פשטידה שיש בהן מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, אין הוא מצטרף לקמח. לכן אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו 'כזית', יברך 'על המחיה' ויפטור את המילוי. ואם לא אכל מהבצק 'כזית', אבל יחד עם המילוי אכל 'כזית', יברך 'בורא נפשות'. לכן לדוגמה, האוכל שני וופלים קטנים יברך 'בורא נפשות', והאוכל ארבעה וופלים יברך 'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 20:59:29

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר בשבת לשטוף את הרצפה ולנגב בסוף עם סמרטוט ללא סחיטה אחכ? אשמח למקור לתשובה. תבורכו.

גם תשובה לשאלה זו מובאת בפניני הלכה פרק טו, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה.

אסור לשטוף במים רצפה (שו"ע שלז, ג; מ"ב ג). ואם נשפכו על הרצפה מים רבים, מותר לגורפם על ידי מגב (שש"כ כג, ז).

כאשר מקום מסוים ברצפה נתלכלך מאוד, כגון שנשפך עליו מיץ, מותר לשפוך עליו מעט מים, ולגורפם אח"כ במגב, או להספיגם בדבר שאין חשש שיבוא לסוחטו (רשז"א שש"כ כג, הערה ל; חזו"ע ח"ד עמ' מט). כאשר כל הרצפה התלכלכה מאוד, המיקל לשפוך על כולה מים ולגורפם, יש לו על מה לסמוך (אול"צ מג, ח).

כדי שלא יגיע אדם לידי סחיטה, אסרו חכמים לקחת בידו דבר שספוג במים והדרך לסוחטו, או להספיג מים רבים על ידי מגבת וכדומה, אלא יספיגם על ידי מספר מגבות שכל אחת תספוג מעט. כמו כן, יכול להספיגם על ידי דבר שאין רגילים לסוחטו מיד כשנספג בהרבה מים, כגון נייר סופג שרגילים לזורקו. ואם אין אפשרות אחרת, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:15:03

הלכות שבת

האם מותר לרכב בשבת על סקטבורד, או רולרבלייד? בכל גיל?

התשובה לשאלתך מובאת בפניני הלכה שבת סוף פרק כד סעיף י. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת אפשר לרכוש גם את ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור.

אופניים קורקינט וסקטים

אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום 'עובדין דחול' (לעיל כב, ח). גם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש הבדל גדול בינם לבין אופניים רגילים, ולכן אין במשחק בהם משום 'עובדין דחול' (שם, 4).

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. מנגד, יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום 'עובדין דחול', שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:16:35

יש לך שאלה?

פרשת שלח לך – חטא המרגלים

ננסה היום לבאר מעט את חטא המרגלים, על פי דברי השפת אמת, וכך הוא כותב:

"איתא בזוהר הקדוש כי המרגלים חשבו הכא אנן רישין ובארעא לא נזכי להיות רישין (כאן אנחנו ראשים ובארץ לא נזכה להיות ראשים), אכן לכאורה נראה כי ודאי כל מה שאמרו המרגלים הי' בעבור כללות בנ"י. וכיון שנבחרו להיות שלוחי בני ישראל ודאי היו בטלין אל הציבור. ואיך נוכל לומר עליהם שדיברו מחמת נגיעת עצמותם. אבל נראה לבאר הענין כי דור המדבר בכלל היו בחי' ראש. כי הדור שיצא ממצרים ושמעו הדברות בסיני הם ראשין לכל הדורות. והדורות נמשכים בבחי' אבות ותולדות מרישין ועד רגלין כמ"ש על דורותינו עיקבא דמשיחא. אכן דור המדבר היו כולם בחי' רישין. ובודאי אמת הדבר כי הכניסה לארץ הי' מדריגה אחר מדריגה והם לא רצו שיפלו ממדריגת רישין כנ"ל. ודור המדבר הי' להם התגלות כבודו ית' כדמיון התגלות הנשמה בראש. ובודאי מי שהוא במקום עליון קשה לו ליפול למדריגה תחתונה כמו שקשה אל הנשמה לרדת למטה. ובעל כורחו אדם נברא. אבל הי' להם לבטל עצמם לעשות רצון הבורא ית'. ולהבין מאמר חכמינו ז"ל יפה שעה אחת בתשובה ומעש"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב".

ונבאר את דבריו הנפלאים:

בזוהר מבואר שחוסר הרצון להיכנס לארץ ע"י המרגלים היה כי אמרו כאן אנחנו ראשים ואילו בא"י לא נהיה ראשים, במבט ראשון היינו יכולים לחשוב שיש כאן אנשים קטנים ואגואיסטים, שכל מה שמעניין אותם הוא כבודם, מעמדם וכיסאם, אבל לשפת אמת ברור שזו לא הפרשנות הנכונה, לא יכול להיות שאנשים גדולים כאלו שנבחרו על ידי הקב"ה להיות מנהיגי ישראל, זו תהיה רמת המחשבה שלהם, אלו יהיו המידות שלהם, זה שלנו עולה הפרשנות הזאת כפשט הברור, מעידה על מצבנו הרוחני ועל המצב שמשקפים לנו מנהיגנו, אבל השפת אמת מיד שולל את הפרשנות הזאת, מהגובה הרוחני שבו הוא נמצא, ומהגובה העליון שהיו מנהיגי דור דעה, דור המדבר – " אכן לכאורה נראה כי ודאי כל מה שאמרו המרגלים הי' בעבור כללות בנ"י. וכיון שנבחרו להיות שלוחי בני ישראל ודאי היו בטלין אל הציבור. ואיך נוכל לומר עליהם שדיברו מחמת נגיעת עצמותם".

אז מה כוונה כאן אנו ראשים? – מבאר השפת אמת, כאן במדבר אנו זוכים להיות בבחינת ראש, לכל עם ישראל לדורות, כמו שהראש הוא הקולט את ההשגות העליונות, כך במדבר, דווקא בגלל שאין צורך לעסוק בדברים חומריים, דווקא בזכות שהחיים הם מלאים בתופעות עליונות על-טבעיות, זוכים למעלות עליונות מעל ומעבר לטבע, זוכים לנבואה, לנתינת תורה, לקריעת ים סוף, זוכים לקשר עליון ונשגב עם הקב"ה, אך בכניסה לארץ, במפגש עם המציאות החומרית, הם ירדו, ירדו לחיות בטבע, במציאות, ירדו לעסוק בכלכלה, בצבא, ברווחה וכו'…והם לא רוצים לרדת, כמו שהנשמה לא רוצה לרדת לגוף – " אבל נראה לבאר העניין כי דור המדבר בכלל היו בחינת ראש. כי הדור שיצא ממצרים ושמעו הדברות בסיני הם ראשין לכל הדורות. והדורות נמשכים בבחינת אבות ותולדות מרישין ועד רגלין כמ"ש על דורותינו עיקבא דמשיחא. אכן דור המדבר היו כולם בחי' רישין. ובודאי אמת הדבר כי הכניסה לארץ הי' מדריגה אחר מדריגה והם לא רצו שיפלו ממדריגת רישין כנ"ל. ודור המדבר הי' להם התגלות כבודו ית' כדמיון התגלות הנשמה בראש. ובודאי מי שהוא במקום עליון קשה לו ליפול למדריגה תחתונה כמו שקשה אל הנשמה לרדת למטה. ובעל כורחו אדם נברא".

אבל זו טעות גדולה, ראשית היו צריכים לקבל את רצון ה', בין אם הם מבינים ובין אם הם לא מבינים, לבטל עצמם לרצון ה'.
שנית, היו צריכים להבין את כמה גדול ונשגב, לגלות את העניין האלוקי בתוך המציאות, להבין שזו כל תפקידנו, לקדש את החומר, לבנות לו יתברך דירה בתחתונים, לקדש את כל המציאות ואת כל החיים, הפרטיים והלאומים.

ההבנה הזאת שלא בפרישה מהחיים נעבוד את ה', אלא בכניסה לחיים על כל מערכותיהם, היא הבנת יסוד בכל עבודת ה שלנו.

על פי הבנה זו ניתן להבין גם את כל המשך הפרשה, מיד לאחר חטא המרגלים אנו מוצאים את חטא המעפילים, המעפילים לוקחים את המסר האלוקי בצורה לא מאוזנת, אם יש קדושה בחיים, אם בגוף שלנו יש קדושה, אז אנו יכולים להחליט להיכנס לארץ, כי יש קדושה בצבא, יש קדושה בגבורה שלנו, אבל כאן נאבד האיזון כי 'אין ה' בקרבכם', צריך הכוחות החומריים והלאומיים יתקדשו רק שיונהגו על פי ההדרכה האלוקית.

ואז תורה מלמדת אותנו איך לעשות זאת,
פרשיית הנסכים, שאתם מעלים קורבן תקריבו יחד עימו שמן ויין, שמן ויין מייצגים את עידוני החיים ומותרותיהם, העונג (שמן) והשמחה (יין), יחד עם הקורבן, אנו מרימים את כל הבשר, ואת כל תענוגות החיים, עליצותם ושמחתם.
מצוות חלה, המאכל המרכזי של האדם, הוא הלחם, ואנו שמחים לאוכלו, הלחם החם והטעים מוסיף לחיינו שמחה, ויחד עם הכנתו אנו מפרישים חלה, ומקדשים את האכילה שלנו, ומקשרים את הקודש והחול.
אבל צריך זהירות רבה מאד, לא לייחס כוחות לחומר כשלעצמו, בלא לחברו ולאחדו עם הקדושה, זהו נחטא הנורא של עבודה זרה, שעלול להופיע בציבור או ביחיד, אנו עובדים ופועלים ועושים כל ששת הימים, אך יש יום מיוחד, יום השבת, שהוא מזכיר לנו מה המקור והמגמה של הכול, לכן מיד אחרי מצוות חלה, מוזכר קורבן שגגת יחיד וציבור על ע"ז, וחטא המקושש.
והפרשה חותמת במצווה שעניינה להזכיר לנו יום יום, רגע רגע, מה תכליתנו – מצוות הציצית.
"חוט המקיף את החוטין של לבן ופותלו יהיה תכלת … ובזה בא ללמדנו דתכלת דומה לכסא הכבוד, ובא להזכיר דכל השתלשלות חיי האדם, שנגד זה באו חוטי לבן מין כנף, באו ממקור העליון סיבת כל הסיבות יתעלה, על כן חוט של תכלת פותל חוטי לבן" (העמק דבר, לנצי"ב מוולוז'ין) – לזכור שאנו פועלים למטה, אבל מחוברים למעלה.

".. השכל התר אחרי הלב ואחרי העיניים יעריך את הדברים רק על פי יחסם לתחום שלטונו הוא, והוא יטפח מורא ותקווה רק על פי התוצאות של משפט זה. אולם אם האדם מקרב או מרחק, ירא או מקווה, רק על פי השכל הדן על פי "הלב והעיניים", שוב אין דעתו פנויה להגות בה' ובתורתו; שוב אין דעתו נתונה לה' המכוון את מעשיו והמנהיג את גורלו … עבודת הלב והעיניים איננה עולה בקנה אחד עם עבודת ה': "אחרי לבבכם ואחרי עיניכם – אתם זונים". מי שהולך אחרי לבו ואחרי עינו – כבר בגד בה' וזנה מאחריו . אולם עניין אחר הוא אם ה' ותורתו מקובלים עלינו כעובדת היסוד של כל העובדות, והם הבסיס ונקודת המוצא לכל עיונינו, הגיגינו וחריצת דינינו … לא נשקול תחילה את כוח הדברים מול כוחנו, שכן מעלינו ומעל עולמנו ניצב ה' ורצונו הקדוש. לא נייחס גדולה וגבורה לגדולה ולגבורה החושנית והרוחנית כשלעצמה, כי רק להתאמה לרצון ה' ולעשיית רצונו … הפיכה זו של כל מהותנו הנפשית והחושנית, המקרבת והמרחקת, היראה והמקווה, – היא היא התכלית של ניצני הציצית שבבגדינו" (הרש"ר הירש).

יהי רצון שנזכה לכוון את כל מעשינו לשם שמים ולפעול מתוך קדושה.

 

 

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן