בפרשתנו מופיעה המצווה להמליך עלינו מלך – ולכן נעסוק היום במצווה זו ובמערכת הבחירות בה אנו נמצאים.
זכינו זכות אדירה ועצומה להיות עם עצמאי בארצנו, עם הבוחר את ממשלתו ומנהיגותו. זהו חזון שאבות אבותינו התפללו אליו וקיוו לו, ואשרינו שזכינו לכך. לכן, על אף שאנו הולכים לבחירות שניות תוך מספר חודשים, צריך להיזהר שהשמחה הגדולה בזכות זו לא תשחק, והרצון והמוטיבציה שלנו לפעול ולהשפיע על הנהגת עם ישראל לא ייחלשו.
התורה כותבת: 'שום תשים עליך מלך, אשר יבחר ה' אלוקיך בו". ומפרש הרמב"ן: "וטעם אשר יבחר ה' אלהיך בו' – על דעת המפרשים, שיהיה נבחר על פי נביא או במשפט האורים, יצווה הכתוב תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלוהיך בו, כי הוא יבחר ולא אתה". ובספרי: "שום תשים עליך מלך – מת מנה אחר תחתיו, מלך – ולא מלכה, אשר יבחר ה' אלהיך – על פי נביא".
מאידך, התורה מזהירה "לא תוכל לתת עליך איש נכרי". ועל כך מקשה הרמב"ן: "מה טעם להזהיר "לא תוכל לתת עליך איש נכרי", והשם לא יבחר בנכרי?" ועונה הרמב"ן: "אבל לדעת רבותינו יש בכתוב הזה תנאי נסתר, יאמר שום תשים עליך המלך שיבחר השם בו אם תוכל לעשות כן שיענך השם בנביאים, אבל איש נכרי לא תוכל לתת עליך לעולם".
כלומר, ישנם שתי מציאויות אפשריות. האחת, שזוכים לנבואה, ואז המלך יועמד על פי הנביא. השניה, שאין נבואה ואז אנו יכולים לבחור את הנהגה, אלא שזאת בכפוף לתנאים מסוימים, שאחד מהם הוא 'לא תוכל לתת עליך איש נוכרי'.
יוצא אם כן שמצוות הבחירות בזמננו היא חלק ממצוות העמדת מלך – כדברי הרב קוק זצ"ל: "נראים הדברים, שבזמן שאין מלך, כיוון שמשפטי המלוכה הם גם כן מה שנוגע למצב הכללי של האומה, חוזרים אלה הזכויות של המשפטים לידי האומה בכללה…לְמה שנוגע להנהגת הכלל, כל שמנהיג את האומה דן הוא במשפטי המלוכה, שהם כלל צורכי האומה הדרושים לשעתם ולמעמד העולם… דלעניין משפט המלוכה, שנוגע להנהגת הכלל, ודאי גם שופטים מוסכמים ונשיאים כלליים במקום מלך הם עומדים" (משפט כהן, קמ"ד, אות טו).
ולכן זו מצווה מן התורה להעמיד שלטון לעם ישראל וכל מי שמשתתף בכך, שותף למצווה הכללית והגדולה הזאת.
בנוסף לאמור, נוסיף עוד שני יסודות שעולים מדברי הרבמ"ן בהקשר זה.
- הרמב"ן כותב: "ועל דרך הפשט אמרו: שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלוהיך בו, ולא אשר שנא ה' אלהיך, כי הוא בחר בישראל ולהיות המולך מבחוריו ולא מקרב העמים אשר שנא". כלומר, כוונת המילים "אשר יבחר ה' אלוקיך בו" היא שישראל יבחרו תבחר מלך – מלך שה' רוצה בו – וממילא וודאי שלא ייבחר איש נוכרי, שהרי ה' בחר בנו לעם סגולתו מכל העמים.
מכאן ניתן ללמוד שכאשר ניגשים לבחירות המחשבה צריכה להנחות היא מה הקב"ה היה רוצה שנבחר, מה הקב"ה היה בוחר – אשר יבחר ה' אלוקיך בו. כשאדם ניגש לבחירות, יש לבחור לשם שמיים.
בהקשר זה ראוי להביא את דבריו הרש"ר הירש על עניינו של המלך בישראל:
"כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלוהיך נותן לך וירשתה וישבת בה – מלים אלה, הפותחות את פרשת המלך, מורות מיד באורח חד – משמעותי: מלך ישראל לא נועד לכבוש את הארץ ולהבטיח את ירושתה, ומכאן שייעודו איננו לפתח עוצמה כלפי חוץ…גם ההלכה אומרת שאין ממנים מלך אלא "לאחר ירושה וישיבה" (קידושין לז ע"ב), ובפירוש דוחה התלמוד שם את הסברה, כאילו כיבוש מלחמתי הוא תכלית המלוכה בישראל (ראה שם).
אף על פי כן נאמר כאן ואמרת אשימה עלי מלך ככל – הגוים אשר סביבתי: אחרי השלמת כיבוש הארץ, כאשר תשב לבטח בארצך, תחוש בצורך למנות עליך מלך, וסיפוק הצורך הזה איננו רק מותר אלא על פי ההלכה (סנהדרין כ ע"ב) הוא מצוה. ומכאן שמצות "שום תשים עליך מלך" תלויה ועומדת עד שיתעורר הצורך הזה, שכן רק אם יחושו בצורך הזה יעריכו כהלכה את מוסד המלך ולא יראו בו קיפוח עצמאות שנכפה עליהם בעל כורחם. תחושת הצורך הזה יכולה להתעורר רק מסיבה אחת: הם ירצו להבטיח את הענין היחיד שהוא תנאי לשמירת ה' וברכתו; הם יבקשו להביא לידי כך שישראל יהיה "ישראל" – העם הנאמן לתורת ה'. לפיכך אין ספק שהתוספת "ככל – הגוים אשר סביבתי" יכולה להתפרש רק כך: ההצלחה הלאומית העליונה של כל הגויים מתבטאת בפיתוח עוצמה גדולה כלפי חוץ, לצורך זה הם מאחדים את כל כוחותיהם הלאומיים, ואיחוד זה יושג רק על ידי השתעבדות לראש אחד, שכל הכוחות הלאומיים נמסרו לפקודתו. גם אתה תחוש בצורך דומה, אלא שההצלחה הלאומית העליונה שלך מתבטאת בקיום מלא של תורת ה' כלפי פנים, ולצורך זה תבקש לכונן אחדות לאומית על ידי ההשתעבדות לראש אחד. הראש הזה שתשים עליך יהיה הראשון לשומרי התורה בישראל, ובאצילות המוסרית של נאמנותו לתורה יעבור לפני עמו כמופת. רוח הייעוד הזה תמלא את לבו, ולרוח זו יבקש לרכוש כל רוח ונפש בהכרה וברעיון במלה ובמעש. בכח דברו, דוגמתו וכבודו יתייצב כנגד כל המתנכרים לרוח זו, ואתה תמסור את כל כוחותיך לפקודתו כדי שיילחם ויגן על ייעודך הלאומי כלפי פנים. אכן זה הוא ייעודו של המלך בישראל, שכן עם ביטול הריכוזיות נשקפה סכנה לאומה שהתפצלה ליחידים, והיה חשש שהיחידים יתנכרו לייעוד הלאומי של הכלל ויתרחקו מתפקידו המוסרי האחד. מינוי המלך נועד לקדם את פני הסכנה הזאת, ועל כך יעידו ספרי ההיסטוריה המספרים על בגידת ישראל: ברגעים בולטים במיוחד של הבגידה הזאת – כפסל מיכה ופילגש בגבעה – הם חוזרים ומסבירים, חוזרים ומקוננים: "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה" (שופטים יז, ו; יח, א; כא, כה).
יש מה לדון בדבריו, אך אין ספק שהם מציבים את חזון המלכות בישראל בצורה נהדרת ונפלאה, ועיינו שם בהמשך דבריו הנפלאים.
- התשובה השלישית של הרמב"ן היא הערה אמונית כללית:
"ודעתי בדרך הפשט, כי טעם 'אשר יבחר' שכל מולך על עמים מאת האלוקים היא לו, כעניין שכתוב (דניאל ד כט): "די שליט עלאה במלכות אנשא ולמאן די יצבא יתננה". וכך אמרו (ב"ב צא) אפילו ריש גרגותא מן שמיא מוקמי ליה. יאמר "שום תשים עליך מלך, כל אשר יהיה נגזר מן השמים שימלוך, ואם הוא מקטני שבטי ישראל ומשפחתו הצעירה; אבל איש נכרי לא תמליך עליך לעולם". וכן על דרך הפשט "המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו", כל שיבנו שם בית המקדש לה', הכל מרצון ה'.
אנו הולכים לבחירות, ונשתדל לקיים עד כמה שאפשר את תשובתו הראשונה של הרמב"ן שייבחר שלטון שה' רוצה בו, שלטון שחותר עד כמה שבכוחנו לחזון האדיר שמציג הרש"ר הירש, אבל בסופו של דבר מי שייבחר הוא זה שה' רצה שיבחר, ואנו נודה לה', ונפעל בכל כוחנו, עם כל שלטון, לקידום רצון ה' בעולם ולפעול עם אל.
יהי רצון שנזכה להעמיד בקרוב מלכות ש'יבחר ה' אלוקיך בו', כל עבודתינו בר"ה היא להמליך את ה' עלינו, ומתוך כך להתפלל ש'ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה'.