בפרשת השבוע אנו מוצאים את ההנהגה המתוקנת של עם ישראל בארצו, הנהגה המורכבת מארבע מערכות:
מערכת המשפט: 'שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך',"…ושמרת לעשות ככל אשר יורוך…לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל'.
מערכת הכוהנים: הכוהנים לא כמשרתי ה' במקדשו אלא כמנהיגים ומדריכים: 'כי יפלא ממך דבר למשפט, בין דם לדם, בין דין לדין…וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיך בו, ובאת אל הכוהנים הלווים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם, ודרשת והגידו לך את דבר המשפט', 'לא יהיה לכוהנים הלווים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישאל אשיי ה' ונחלתו יאכלון, ונחלה לא יהיה לו בקרב אחיך ה' הוא נחלתו…', ה' הוא נחלתו של הכהן, ומתוך כך, הוא המנחה את העם בדבר ה', והוא המודיע לעם לפני צאתו למלחמה שאין לפחד כי לה' המלחמה: 'כי תצא למלחמה על אויביך וראית סוס ורכב עם רב ממך, לא תירא מהם כי ה' אלוקיך עמך…והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן ודבר אל העם…אל ירך לבבכם, אל תראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם, כי ה' אלוקיכם ההולך עימכם, להילחם לכם עם אוייבכם להושיע אתכם'.
מערכת המלוכה: 'שום תשים עליך מלך, אשר יבחר ה' אלוקיך בו…'
מערכת הנבואה: 'כי הגויים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו, ואתה לא כן נתן לך ה' אלוקיך, נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלוקיך…'.
הרמב"ן לאורך כל הפרשה מדגיש, דע לך, אמנם השופט חושב ודן, אבל ה' הוא המדבר מתוך פסיקתו, השופט הוא שליח ה', כך גם הכהן, המלך והנביא.
ונראה את הדברים, דבר דבר:
השופט – מדוע לא לסור מדבריו, אולי הוא טועה? למה התורה מצווה ע"פ חז"ל 'לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל' – "אפילו מראין בעיניך (כלומר לדעתך והבנתך, הם אומרים) על הימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין שמע להם"?
מסביר הרמב"ן: "רוח השם על משרתי מקדשו ולא יעזוב את חסידיו לעולם נשמרו מן הטעות ומן המכשול" – ה' איתם ולא יטעו.
והדברים מתחדדים בדין עדים זוממים, עדים שהעידו על ראובן שרצח, ונמצאו זוממים, כי באו זוג אחר של עדים, ואומרים – איך תעידו על ראובן שרצח בתאריך זה וזה, בשעה זו וזו, במקום כזה, הרי עימנו הייתם במקום אחר, באותו התאריך ואותה השעה, דינם 'ועשיתם לו כאשר זמם', העדים הראשונים נהרגים.
ויש לשאול על כך, מה ההיגיון למה להאמין לעדים השניים לעומת השניים, יש כאן שנים לעומת שניים?
לפני שנענה על שאלה זו, נוסיף ונקשה יותר מכך, ישנו דין מיוחד: 'כאשר זמם – ולא כאשר עשה', אם ראובן הומת על פי עדותם, ואחר כך הוזמו, אין העדים הזוממים נענשים, ולכאורה ההיגיון הפוך, אם רצו ולא הצליחו – נענשים, ואם הצליחו בפשעם ונהרג ראובן הם פטורים?!
עונה הרמב"ן: " והטעם בזה בעבור כי משפט העדים הזוממין בגזרת השליט, שהם שנים ושנים, והנה כאשר יבואו שנים ויעידו על ראובן שהרג את הנפש ויבואו שנים אחרים ויזימו אותם מעדותם, ציווה הכתוב שיהרגו, כי בזכותו של ראובן, שהיה נקי וצדיק בא המעשה הזה, אילו היה רשע בן מוות לא הצילו השם מיד ב"ד, כאשר אמר (שמות כג ז) 'כי לא אצדיק רשע', אבל אם נהרג ראובן, נחשוב שהיה אמת כל אשר העידו עליו הראשונים, כי הוא בעוונו מת, ואילו היה צדיק לא יעזבנו ה' בידם, כמו שאמר הכתוב (תהלים לז לג) 'ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו', ועוד שלא יתן ה' השופטים הצדיקים העומדים לפניו לשפוך דם נקי כי המשפט לאלוקים הוא ובקרב אלוקים ישפוט, והנה כל זה מעלה גדולה בשופטי ישראל וההבטחה שהקב"ה מסכים על ידם ועמהם בדבר המשפט".
והדברים מופלאים, אם נעשה הדין, זה מגלה שזה רצון ה'! הם נמצא עם השופטים!
כדברי הפסוק: 'ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה', לפני הכוהנים והשופטים…' – עומדים לפני ה' שעומדים לפני השופטים.
המלך – הפסוק אומר: 'שום תשים עליך מלך, אשר יבחר ה' אלוקיך בו, מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא אחיך הוא' – מי ממנה את המלך, אנחנו? אם כן מהו שכתוב: 'אשר יבחר ה' אלוקיך בו' – ה' ממנה – אם כן מהו שכתוב: 'לא תוכל ללת עליך איש נוכרי' – אם ה' בפה נביאיו ממנה, ברור שלא יבחר 'איש נוכרי'?
עונה הרמב"ן: "ודעתי בדרך הפשט, כי טעם "אשר יבחר" שכל מולך על עמים מאת האלוקים היא לו, כענין שכתוב (דניאל ד כט): "די שליט עלאה במלכות אנשא ולמאן די יצבא יתננה". וכך אמרו (ב"ב צא) אפילו ריש גרגותא מן שמיא מוקמי ליה. יאמר "שום תשים עליך מלך, כל אשר יהיה נגזר מן השמים שימלוך, ואם הוא מקטני שבטי ישראל ומשפחתו הצעירה; אבל איש נכרי לא תמליך עליך לעולם". וכן על דרך הפשט "המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו", כל שיבנו שם בית המקדש לה', הכל מרצון ה'".
כלומר, אתה ממנה, אבל דע לך שמי שהתמנה זה מה', גם אם לא נראה לך, כל המתמנה הוא מה', ה' פועל דרך הבחירות והחלטות של עם ישראל ומנהיגיו.
הרמב"ן חוזר על כך בעוד הרב מקומות בפרשה, ולא די בכך אלא הוא כותב שזו מצווה דאורייתא לדעת והתנהג על פי ההבנה שה' הוא הפועל והעושה את הכול: 'תמים תהיה עם ה' אלוקיך' – "שנייחד לבבנו אליו לבדו ונאמין שהוא לבדו עושה כל והוא היודע אמיתת כל עתיד, וממנו לבדו נדרוש העתידות מנביאיו או מאנשי חסידיו, רצונו לומר אורים ותומים, ולא נדרוש מהוברי שמים ולא מזולתם ולא נבטח שיבואו דבריהם על כל פנים, אבל אם נשמע דבר מהם נאמר הכל בידי שמים כי הוא אלוקי האלוקים עליון על הכל היכול בכל משנה מערכות הכוכבים והמזלות כרצונו מפר אותות בדים וקוסמים יהולל ונאמין שכל הבאות תהיינה כפי התקרב האדם לעבודתו…", והרמב"ן מוסיף זאת כהוספה על ספר המצוות של הרמב"ם, הוספה ח, כמצווה מתרי"ג מצוות.
רבינו יונה לומד מכאן את המצווה לבטוח בה', ומביאו בספר חרדים וכותב על דבריו – "ומינה נלמד דמצווה לבטוח בו יתברך בכל לב בכל ענייני העולם!".
יחד עם הפעילות העצומה, עם הקמות מערכות משפט על פי התורה, הקמת מלכות ישראל המתוקנת, נזכור ונדע, שה' הוא הפועל, הוא העושה, יתמלא הלב בשלימות ותמימות האמונה בה', בביטחון ושמחה בהנהגתו.
יהי רצון שנזכה לחיות את האמונה, ולהיות תמיד בביטחון ומנוחת הלב, שבת שלום!