התורה מציבה לנו בתחילת פרשת קדושים ייעוד אדיר שמלווה באחריות אדירה:
"דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוקיכם…",
הייעוד הזה מתפרט לכל תחומי החיים: למשפחה- "איש אמו ואביו תיראו…"; לזמנים של התקדשות- "..ואת שבתותי תשמרו"; להתרחקות מדמיונות כזב- "אל תפנו אל האלילים ואלוהי מסכה לא תעשו…"; לצדקה וחסד- "ובקוצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך לקצר ולקט קצירך לא תלקט, וכרמך לא תעולל ופרט כרמך לא תלקט לעני ולגר תעזוב אותם…"; ליושר והגינות: "לא תגנבו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו…לא תעשוק את רעך ולא תגזול לא תלין פעולת שכיר איתך עד בוקר"; ליחסים תקינים ואוהבים בין אדם לחברו- "לא תקלל חרש ולפני עור לא תיתן מכשול…לא תעשו עול במשפט לא תישא פני דל ולא תהדר פני גדול בצדק תשפוט עמיתך, לא תלך רכיל בעמיך לא תעמוד על דם רעך, לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא, לא תקום ולא תטור את בני עמך ואהבת לרעך"; לשמירה על הבריאה והטבע: "את חוקותיי תשמרו בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך…", ועוד.
ביום חמישי ציינו את יום הזיכרון לשואה ולגבורה, וצריך להתבונן ביושר מה הייתה מגמתו של היטלר יימח שמו וזכרו? מדוע הוא רדף את היהודים? זוהי שאלה שלא מרבים לדון עליה. אנשים לוקחים את השואה למקום של שנאת זרים, של גזענות פשוטה שעוסקת בגזעים חזקים וחלשים, אך זו לא הייתה סיבת רדיפתו הנוראית של היטלר ימ"ש את היהודים.
היטלר אכן האמין בתורת הגזע, הוא האמין שהחזק שורד ושלטובת העולם ניתן וצריך לזרז את ההליכים – להשמיד את החולים בגוף ובנפש, את הנכים, את העמים הנחותים. וכך הוא כתב: "אני לא באתי לעולם הזה בשביל לעשות את בני האדם טובים יותר, אלא כדי להשתמש בחולשותיהם, ההצלחה היא המדד היחיד של המוסריות". אך לא זה הרקע לרדיפת היהודים.
היהודים בעיניי היטלר ימ"ש הם עם חזק בעל יכולת הישרדות נדירה: "אין כמעט עם בעולם שאינסטינקט ההישרדות מפותח בו יותר מאשר בזה הנקרא 'עם הבחירה'. איזה עם עבר מכשולים רבים יותר מהעם הזה והצליח להימלט מהאסונות הכבדים ביותר של האנושות מבלי להשתנות? איזה רצון נוקשה ואינסופי לחיות ולשמר את המין ניכר מעובדות אלה".
אז למה להשמיד אותם, אם הם חזקים ועוצמתיים כל כך? התשובה היא שהיטלר ימ"ש ראה בצורה בהירה את הבשורה האדירה שעם ישראל מביא לעולם, את הטהרה והקדושה, את המוסר והיושר, את הצדק והחמלה, הוא ראה איך עם ישראל הופכים את העולם למקום קדוש, כי הם קדושים, וזה לרשעותו היה הדבר הנורא ביותר שיכול להיות. וכך הוא כותב: "אני משחרר את בני עמי מחזיון שווא שנקרא 'מצפון ומוסר' כי שני מומים הטילה היהדות בבני אדם: בגוף על ידי המילה, ובנפש על ידי המצפון, שאינו אלא המצאה יהודית".
היהודים הביאו לעולם תיקון התאווה הגופנית ותיקון הנפש על ידי מוסר אלוקי – זהו התפקיד האדיר שלנו, והרשעים לא יכולים לסבול את זה.
ביום השואה צריך ללמוד פרשת קדושים, להזכיר מה ייעודנו, על מה נשחטנו, ואיזו בשורה אדירה יש לנו להביא לעולם.
הרשעים כדוגמתו של גדול הרשעים, היטלר ימ"ש, יודעים שזהו המאבק האמיתי בעולם, אם נצליח (ובוודאי שנצליח, כי ה' איתנו) הרי שזוהי סופה של הרשעות: "המאבק על השליטה בעולם הוא ביני לבין היהודים, כל השאר אינו אלא מראית עין כוזבת". המאבק הוא האם יש מצפון ומוסר או שתפקידנו להיות חיות אדם. "אמנם כן ברברים אנו, תואר כבוד הוא לנו".
גם כשהבין שהנאצים הולכים לקראת תבוסה, הוא לא התייאש והנחה את אנשיו בצוואתו הפוליטית לעשות הכול כדי להספיק להשמיד, להרוג ולאבד כמה שיותר יהודים: "יותר מכול, אני משביע את מנהיגי האומה ואת הכפופים להם לשמירה קפדנית על חוקי הגזע ולהתנגדות חסרת רחמים למרעיל האוניברסלי של כל העמים, היהדות הבינלאומית".
תפקידנו מתחדד ביום השואה בו אנו נזכרים על מה אנו נרדפים. מתוך כך אנו מתקדמים ליום הזיכרון – לנופלים על הקמת המדינה – וזוכרים על מה המלחמה, ומתוך כך מתחדדת ההבנה ביום העצמאות מה מטרת ומגמת מדינתנו: מדינת ישראל יסוד כסא ה' בעולם, מגדלאור של מוסר, של קדושה וטהרה, זהו תפקידנו – קדושים תהיו!