חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מחמם מים בגז בשבת

שלום יש לנו מחמם מים בגז שאנחנו מכבים לפני כניסת שבת מה קורה במקרה בו שוכחים לכבות אותו לפני שבת האם יהיה אסור שברז המים יהיה על מצב אחר מלבד קרים לגמרי? מה קורה אם הברז פתוח על חמים, ואז נזכרים שהמחמם לא כבוי. האם מותר לסגור את ברז המים (אני מניח שזה גורם לכיבוי להבה במחמם)

אם בכל פתיחה של מים חמים המחמם מתחיל לעבוד – מותר לפתוח רק קרים. אם פתחו את חמים – מותר לסגור בשינוי (פסיק רישא בתרי דרבנן).

אם אין כיבויו חשמלי אלא בעזרת ברזי גז, מותר לסוגרם בשבת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 17:23:52

ברכות

שלום וברכה! האם יש לברך 'על המחיה' אחרי אכילת חטיף כמו 'כיף-כף'? מדובר בחטיף של 18.5 גרם, אבל נראה שהוא כן בנפח חצי ביצה. על גב החטיף מצוין ש75% זה שוקולד בלבד ו25% זה וופל שוקולד. כיצד ניתן לדעת האם אחוזי הדגן מתוך אותם 25% מגיעים לשמינית סה"כ מתוך המוצר? (והאם החישוב שעשיתי נכון בכלל?)

מכיוון שהשוקולד לא מעורב בתוך הקמח, אינו מצרף לשיעור כזית, ולכן רק אם אכל מהמזונות בלבד שיעור כזית יברך 'על המחיה', ואם לא אכל מהמזונות שיעור כזית, אבל מכלל החטיף אכל כזית יחד עם המזונות – יברך בורא נפשות.

כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

שיעור ברכה אחרונה בעוגה ופשטידה

טז. עוגה בחושה שכמות הקמח מחמשת מיני דגן שבעיסה לפחות שמינית, כמו ברוב העוגות והעוגיות, כל המרכיבים שנבללים בעיסה מצטרפים לקמח, והאוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'על המחיה'. ואם שיעור הקמח פחות משמינית, האוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'בורא נפשות'. אמנם לפני אכילתה צריך כמעט תמיד לברך 'מזונות' (להלן יא, ה-ז).

יז. בפשטידה וקציצה שאר המינים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי, ולכן רק אם הקמח מחמשת מיני דגן הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הדגן הוא מיעוט, אין שאר המינים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהדגן עצמו כמות של 'כזית' בזמן של שבע דקות, יברך 'על המחיה', וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.

יח. עוגה, עוגיות או פשטידה שיש בהן מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, אין הוא מצטרף לקמח. לכן אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו 'כזית', יברך 'על המחיה' ויפטור את המילוי. ואם לא אכל מהבצק 'כזית', אבל יחד עם המילוי אכל 'כזית', יברך 'בורא נפשות'. לכן לדוגמה, האוכל שני וופלים קטנים יברך 'בורא נפשות', והאוכל ארבעה וופלים יברך 'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 20:59:29

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר בשבת לשטוף את הרצפה ולנגב בסוף עם סמרטוט ללא סחיטה אחכ? אשמח למקור לתשובה. תבורכו.

גם תשובה לשאלה זו מובאת בפניני הלכה פרק טו, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה.

אסור לשטוף במים רצפה (שו"ע שלז, ג; מ"ב ג). ואם נשפכו על הרצפה מים רבים, מותר לגורפם על ידי מגב (שש"כ כג, ז).

כאשר מקום מסוים ברצפה נתלכלך מאוד, כגון שנשפך עליו מיץ, מותר לשפוך עליו מעט מים, ולגורפם אח"כ במגב, או להספיגם בדבר שאין חשש שיבוא לסוחטו (רשז"א שש"כ כג, הערה ל; חזו"ע ח"ד עמ' מט). כאשר כל הרצפה התלכלכה מאוד, המיקל לשפוך על כולה מים ולגורפם, יש לו על מה לסמוך (אול"צ מג, ח).

כדי שלא יגיע אדם לידי סחיטה, אסרו חכמים לקחת בידו דבר שספוג במים והדרך לסוחטו, או להספיג מים רבים על ידי מגבת וכדומה, אלא יספיגם על ידי מספר מגבות שכל אחת תספוג מעט. כמו כן, יכול להספיגם על ידי דבר שאין רגילים לסוחטו מיד כשנספג בהרבה מים, כגון נייר סופג שרגילים לזורקו. ואם אין אפשרות אחרת, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:15:03

הלכות שבת

האם מותר לרכב בשבת על סקטבורד, או רולרבלייד? בכל גיל?

התשובה לשאלתך מובאת בפניני הלכה שבת סוף פרק כד סעיף י. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת אפשר לרכוש גם את ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור.

אופניים קורקינט וסקטים

אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום 'עובדין דחול' (לעיל כב, ח). גם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש הבדל גדול בינם לבין אופניים רגילים, ולכן אין במשחק בהם משום 'עובדין דחול' (שם, 4).

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. מנגד, יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום 'עובדין דחול', שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:16:35

יש לך שאלה?

פרשת פקודי – גם לך יש חלק!

פרשתנו מסכמת את עשיית המשכן, וכותבת "ותכל כל עבודת משכן אהל מועד ויעשו בני ישראל ככל אשר ציוה ה' את משה כן עשו".

ושתי שאלות עולות מפסוק זה:

  1. מה הכוונה במילים "ויעשו בני ישראל"? הרי רמ"ח עשיות הוזכרו בעת מלאכת המשכן (רבנו בחיי), ובשתי הפרשיות שעוסקות בעשייה בפועל מוזכר באופן עקבי שהעוסקים במלאכה היו בצלאל, אליאב וחכמי הלב, ואילו בני ישראל לא מוזכרים. אז מדוע, אם כן, כותבת התורה "ויעשו בני ישראל"?
  2. מדוע הפסוק כופל את דבריו באומרו "ויעשו בני ישראל ככל אשר ציוה ה' את משה" ושוב חוזר ואומר "כן עשו"?

הרמב"ן בהתייחסו לשאלה האחרונה אומר "כי כן יכפול בכל השומרים מצוות ה', כמו שנאמר בפרשת הפסח 'וילכו ויעשו בני ישראל כאשר ציווה ה' את משה ואהרן כן עשו". וכן מביא שם הרמב"ן דוגמאות נוספות.

ועדיין יש להבין מדוע התורה נוקטת אופן זה בכל מקום, וממילא גם נבין את הסיבה לכפילות בפסוק שלנו.

נענה על הראשונה ראשונה, הספורנו על הפסוק מבאר "ויעשו בני ישראל' – הפעולה כולה על שלמותה נעשתה על ידי כל ישראל. קצתם התנדבו ממון, קצתם עשו את המלאכה בנדבת ליבם לעשות רצון קונם".

כלומר, המלאכה בשלמותה אכן נעשתה על ידי כל ישראל, שהרי כל אחד ואחד נתן את חלקו, יש שהביאו תרומות ויש שעסקו במלאכה. וניתן אף להרחיב את העניין ולומר כי יש נשים שדאגו למשפחה בזמן שעושי המלאכה טרחו לעשות את המשכן, ויש מי שדאג להכין ולהגיש את המאכלים לעושי המלאכה, וכן על זה הדרך. ולכן כל ישראל היו שותפים למלאכה.

אם כן יש כאן ביטוי עמוק להבנה שכל כוח וכוח בעם ישראל חשוב טוב והכרחי שיהיה שותף לעשייה, ורק בזכות השותפות המלאה והשלמה של כלל ישראל בבניין המשכן זכו לבנות ולהקים את פסגת האנושות, את מקום השראת השכינה.

וכפי שמעיר הספורנו בתחילת פרשתנו, המשכן, לעומת בתי המקדש, לא הושמד ולא נפגע מעולם על ידי אויבי ישראל. הוא וכליו גנוזים וכפי הנראה גם ישמשו אותנו במהרה בימינו, בבית המקדש השלישי. וזה לשונו "כאמרם ז"ל 'שמא תאמר אבד סברם ובטל סכוין, תלמוד לומר 'עצי שיטים עומדים', שעומדים לעולם ולעולמי עולמים', וגם כן לא נפל דבר מהם וביד האויבים, על היפך מה שקרה למקדש שלמה וכליו כמבואר בחרבן בית ראשון על ידי נבוזראדן…" ובהמשך דבריו תולה זאת הספורנו, בין השאר, בקדושת עושי המלאכה. ולדרכנו יש להסביר שאחדות ישראל שהייתה בעשיית המשכן, כפי שמעיד הכתוב, "ויעשו בני ישראל", היא היא שעמדה לו להיות עומד לעד ולעולמי עולמים.

ויש להסביר באופן עמוק יותר שעניין האחדות שמתגלה בעשיית המשכן איננו רק ככל אחדות שהיא ערך גדול וחשוב בעם ישראל, אלא זהו אחד מתפקידיו המרכזיים של המשכן, לחבר ולאחד את כל הכוחות סביב לקדושה האלוקית, להראות כיצד כל כוח מפיץ ומגלה בדרכו המיוחדת את האלוקות בעולם. שהרי כל כלי וכלי רומז לכוח מסוים בעם ישראל, כפי שהאריכו המפרשים לבאר.

אור החיים הקדוש מבאר את הדברים באופן עמוק עוד יותר, שכמובן מתחבר לפשט הספורנו. וזה לשון האור החיים הקדוש:

"כאן עשה הכתוב מחברת הכללות (=חיבור הכלל) בקיום התורה, והראה כי בני ישראל יזכו זה לזה, והתורה ניתנה להתקיים בכללות ישראל. כל אחד יעשה היכולת שבידו ויזכו זה לזה. ואולי לזה רמז באומרו 'ואהבת לרעך כמוך'- לצד שהוא כמוך, כי בשלומו ייטיב לך, ובאמצעותו אתה משלים שלימותך, ואם כן אינו אחר אלא עצמך וכאחד מחלקיך. ובזה מצאנו נחת רוח, כי ה' ציווה תרי"ג מצוות ומן הנמנע שיימצא אדם אחד שישנו בקיום כולם. וזה לך האות: כהן ולוי וישראל ונשים… ומה מציאות יש ליחיד לקיימם כדי להשלים תיקון לרמ"ח אבריו ושס"ה גידיו אשר יכוונו להם? ודאי רק כך, שתתקיים התורה במחברת הכללות ויזכו זה לזה ויזכה זה מזה. והוא מה שאמר הכתוב כאן 'ויעשו בני ישראל ככל אשר ציווה ה"- כינה לכולם יחד מעשה כולם, הגם שמהם שהביאו הנדבר, מהם עשו מלאכה, יאמר על כללותם שעשו הכל".

על פי זה מובן פירושו של רבי דוד פארדו בספרו 'משכיל לדוד' על פירוש רש"י לתורה, וזה לשונו:

"ותיקן רבנו, במה שהוסיף 'את המלאכה', דידוע ד'מלאכה' כולל שני עניינים: מלאכת ההבאה ומלאכת העשייה. והנה מלאכת ההבאה שווה לכל נפש ישראל, והעשייה אינה אלא לחכמי לב העושים מלאכת הקודש, והיינו דכתיב: 'ויעשו בני ישראל'- את המלאכה- כלומר ההבאה, ככל אשר ציווה- 'כן עשו' האמנים והחכמים, לומר שגם הם- האומנים וחכמי הלב- כן עשו מלאכת העשייה ככל אשר ציווה ה'".

ולדברנו ניתן לבאר את הפסוק באופן פשוט יותר, על פי דרכו של רבי דוד פארדו, שאכן שתי העשיות מרמזות על ההבאה ועל העשייה, אבל במכוון בשתיהן העושים הם בני ישראל ככלל, שהרי מתאחדים זה עם זה, כפי שבארנו, וכל אחד זוכה להיות שותף בהכל.

יצא אם כן, שפתרון השאלה הראשונה הוא שכל אחד מישראל נטל איזשהו חלק במלאכת המשכן. כפילות הדברים באה להראות את השותפות בין העושים בפועל לתומכים במלאכה ובזה תשובת השאלה השניה.

יהי רצון שנזכה שכל אחד ואחד מבני ישראל, כל עדה ועדה, כל מגזר ומגזר, כל מגדר ומגדר, כל משפחה ומשפחה, כל עיר ועיר וכל מדינה ומדינה, יתרמו את חלקם המיוחד לקידוש שם שמים, ומתוך כך מדינת ישראל אכן תתגלה במלוא תוקפה ככיסא ה' בעולם.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן