פרשתנו מסכמת את עשיית המשכן, וכותבת "ותכל כל עבודת משכן אהל מועד ויעשו בני ישראל ככל אשר ציוה ה' את משה כן עשו".
ושתי שאלות עולות מפסוק זה:
- מה הכוונה במילים "ויעשו בני ישראל"? הרי רמ"ח עשיות הוזכרו בעת מלאכת המשכן (רבנו בחיי), ובשתי הפרשיות שעוסקות בעשייה בפועל מוזכר באופן עקבי שהעוסקים במלאכה היו בצלאל, אליאב וחכמי הלב, ואילו בני ישראל לא מוזכרים. אז מדוע, אם כן, כותבת התורה "ויעשו בני ישראל"?
- מדוע הפסוק כופל את דבריו באומרו "ויעשו בני ישראל ככל אשר ציוה ה' את משה" ושוב חוזר ואומר "כן עשו"?
הרמב"ן בהתייחסו לשאלה האחרונה אומר "כי כן יכפול בכל השומרים מצוות ה', כמו שנאמר בפרשת הפסח 'וילכו ויעשו בני ישראל כאשר ציווה ה' את משה ואהרן כן עשו". וכן מביא שם הרמב"ן דוגמאות נוספות.
ועדיין יש להבין מדוע התורה נוקטת אופן זה בכל מקום, וממילא גם נבין את הסיבה לכפילות בפסוק שלנו.
נענה על הראשונה ראשונה, הספורנו על הפסוק מבאר "ויעשו בני ישראל' – הפעולה כולה על שלמותה נעשתה על ידי כל ישראל. קצתם התנדבו ממון, קצתם עשו את המלאכה בנדבת ליבם לעשות רצון קונם".
כלומר, המלאכה בשלמותה אכן נעשתה על ידי כל ישראל, שהרי כל אחד ואחד נתן את חלקו, יש שהביאו תרומות ויש שעסקו במלאכה. וניתן אף להרחיב את העניין ולומר כי יש נשים שדאגו למשפחה בזמן שעושי המלאכה טרחו לעשות את המשכן, ויש מי שדאג להכין ולהגיש את המאכלים לעושי המלאכה, וכן על זה הדרך. ולכן כל ישראל היו שותפים למלאכה.
אם כן יש כאן ביטוי עמוק להבנה שכל כוח וכוח בעם ישראל חשוב טוב והכרחי שיהיה שותף לעשייה, ורק בזכות השותפות המלאה והשלמה של כלל ישראל בבניין המשכן זכו לבנות ולהקים את פסגת האנושות, את מקום השראת השכינה.
וכפי שמעיר הספורנו בתחילת פרשתנו, המשכן, לעומת בתי המקדש, לא הושמד ולא נפגע מעולם על ידי אויבי ישראל. הוא וכליו גנוזים וכפי הנראה גם ישמשו אותנו במהרה בימינו, בבית המקדש השלישי. וזה לשונו "כאמרם ז"ל 'שמא תאמר אבד סברם ובטל סכוין, תלמוד לומר 'עצי שיטים עומדים', שעומדים לעולם ולעולמי עולמים', וגם כן לא נפל דבר מהם וביד האויבים, על היפך מה שקרה למקדש שלמה וכליו כמבואר בחרבן בית ראשון על ידי נבוזראדן…" ובהמשך דבריו תולה זאת הספורנו, בין השאר, בקדושת עושי המלאכה. ולדרכנו יש להסביר שאחדות ישראל שהייתה בעשיית המשכן, כפי שמעיד הכתוב, "ויעשו בני ישראל", היא היא שעמדה לו להיות עומד לעד ולעולמי עולמים.
ויש להסביר באופן עמוק יותר שעניין האחדות שמתגלה בעשיית המשכן איננו רק ככל אחדות שהיא ערך גדול וחשוב בעם ישראל, אלא זהו אחד מתפקידיו המרכזיים של המשכן, לחבר ולאחד את כל הכוחות סביב לקדושה האלוקית, להראות כיצד כל כוח מפיץ ומגלה בדרכו המיוחדת את האלוקות בעולם. שהרי כל כלי וכלי רומז לכוח מסוים בעם ישראל, כפי שהאריכו המפרשים לבאר.
אור החיים הקדוש מבאר את הדברים באופן עמוק עוד יותר, שכמובן מתחבר לפשט הספורנו. וזה לשון האור החיים הקדוש:
"כאן עשה הכתוב מחברת הכללות (=חיבור הכלל) בקיום התורה, והראה כי בני ישראל יזכו זה לזה, והתורה ניתנה להתקיים בכללות ישראל. כל אחד יעשה היכולת שבידו ויזכו זה לזה. ואולי לזה רמז באומרו 'ואהבת לרעך כמוך'- לצד שהוא כמוך, כי בשלומו ייטיב לך, ובאמצעותו אתה משלים שלימותך, ואם כן אינו אחר אלא עצמך וכאחד מחלקיך. ובזה מצאנו נחת רוח, כי ה' ציווה תרי"ג מצוות ומן הנמנע שיימצא אדם אחד שישנו בקיום כולם. וזה לך האות: כהן ולוי וישראל ונשים… ומה מציאות יש ליחיד לקיימם כדי להשלים תיקון לרמ"ח אבריו ושס"ה גידיו אשר יכוונו להם? ודאי רק כך, שתתקיים התורה במחברת הכללות ויזכו זה לזה ויזכה זה מזה. והוא מה שאמר הכתוב כאן 'ויעשו בני ישראל ככל אשר ציווה ה"- כינה לכולם יחד מעשה כולם, הגם שמהם שהביאו הנדבר, מהם עשו מלאכה, יאמר על כללותם שעשו הכל".
על פי זה מובן פירושו של רבי דוד פארדו בספרו 'משכיל לדוד' על פירוש רש"י לתורה, וזה לשונו:
"ותיקן רבנו, במה שהוסיף 'את המלאכה', דידוע ד'מלאכה' כולל שני עניינים: מלאכת ההבאה ומלאכת העשייה. והנה מלאכת ההבאה שווה לכל נפש ישראל, והעשייה אינה אלא לחכמי לב העושים מלאכת הקודש, והיינו דכתיב: 'ויעשו בני ישראל'- את המלאכה- כלומר ההבאה, ככל אשר ציווה- 'כן עשו' האמנים והחכמים, לומר שגם הם- האומנים וחכמי הלב- כן עשו מלאכת העשייה ככל אשר ציווה ה'".
ולדברנו ניתן לבאר את הפסוק באופן פשוט יותר, על פי דרכו של רבי דוד פארדו, שאכן שתי העשיות מרמזות על ההבאה ועל העשייה, אבל במכוון בשתיהן העושים הם בני ישראל ככלל, שהרי מתאחדים זה עם זה, כפי שבארנו, וכל אחד זוכה להיות שותף בהכל.
יצא אם כן, שפתרון השאלה הראשונה הוא שכל אחד מישראל נטל איזשהו חלק במלאכת המשכן. כפילות הדברים באה להראות את השותפות בין העושים בפועל לתומכים במלאכה ובזה תשובת השאלה השניה.
יהי רצון שנזכה שכל אחד ואחד מבני ישראל, כל עדה ועדה, כל מגזר ומגזר, כל מגדר ומגדר, כל משפחה ומשפחה, כל עיר ועיר וכל מדינה ומדינה, יתרמו את חלקם המיוחד לקידוש שם שמים, ומתוך כך מדינת ישראל אכן תתגלה במלוא תוקפה ככיסא ה' בעולם.