חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

האם טבליות של tums מותרות בפסח

שלום כבוד הרב, לאחרונה עלתה הבעיה ששינו את נוסחת התרופה נגד צרבת tums. הרבנים ולא יודעים להגיד האם התוספת שנותנת טעם לtums היא חמץ או לא. מצד אחד אומרים הבגלל שזה תערובת טעמים אז אין לדעת איזה טעם נותן מה ולכן זה מותר, מצד שני אומרים שבגלל שהתוספת נותנת טעם אין להשתמש. מצרפת תשובה באנגלית לגבי עניין זה. מה פוסק ברב במקרה הזה? Tums (Passover) Status: Why does the cRc Pesach Guide say that all Tums aren’t acceptable but others list certain types as acceptable? The reason for the difference in policy is a Rabbinic difference of opinion as to whether one must refrain from consuming products which contain flavors of unknown kosher and Pesach status. Some Rabbis take a lenient position due to the fact that most of the flavor-contributing chemicals are not chametz, no single chemical’s taste is perceived in the final product (i.e. zeh v’zeh gorem), and the flavor is used in tiny proportions. Other Rabbis argue based on halachic and factual grounds which are beyond the scope of this document. The cRc follows the latter, stricter approach to this question. We are unable to determine whether the flavorings used in Tums are acceptable for Pesach, and therefore cannot recommend them. Others who list certain Tums products as acceptable for Pesach are aware of this but accept the lenient approach outlined above, which rules that flavors of unknown status do not compromise the Pesach status of the Tums. It is noteworthy that there is corn starch in every variety of Tums which we looked at, which means that even according to the lenient approach the Tums should only be consumed by those who are Sephardic or ill and permitted to eat kitnios.

מותר

כך כתב הרב מלמד בעיתון רביבים של שבוע שעבר:

כתבתי (בפניני הלכה ח, סוף הערה 9) שבשעת הדחק, כאשר לא ניתן לברר אם התרופה הטעימה כשרה, גם שלא לצורך פיקוח נפש, מותר ליטול אותה בפסח, שהואיל וברוב רובן של התרופות אין חמץ, אפשר להקל על פי הרוב, כמבואר בשולחן ערוך (יורה דעה קי, ג).

אולם עתה שלח לי ידידי הדגול הרב שאול דוד בוצ'קו שליט"א תשובה שכתב, ובה בירר שגם בתרופות הטעימות אין חשש חמץ. ראשית, מפני שרק באחוז זעיר מהן מעורב עמילן או אלכוהול שהופק מחמשת מיני דגן. וגם באלה שיש בהן עמילן שהופק מדגן אין חשש חמץ, מפני שעמילן זה הופרד משאר מרכיבי החיטה, והוא לבדו אינו יכול להחמיץ, וכפי שבירר הרב שאר ישוב כהן זצ"ל בתשובתו לגבי חומצת לימון (ראו פניני הלכה פסח ח, ח). וגם אם עירבו בתרופה אלכוהול שהופק מחמשת מיני דגן, הוא שונה מאלכוהול לשתייה, הואיל והוא נועד לצורך רפואי שנועד להמסה. ריכוז האלכוהול שבו בין 95 ל־99 אחוזים, ונוזל כזה אינו ראוי לשתייה, ולכן גם אם הופק מחמשת מיני דגן נפסל מאכילת כלב לפני פסח, ולכן אין בו איסור חמץ.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-18 18:15:59

לחיצת יד לאישה

האם מותר ללחוץ יד לאישה משום נימוס?

לא. היא צריכה להיות מנומסת כלפיך ולכבד את התורה שאתה מאמין בה ולא ללחוץ את ידך. ואם היא לא יודעת, אז תסביר לה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-18 06:33:18

מעשר כספים להורים

שלום רב, ההורים של אשתי בגיל פנסיה, סביב גיל 70 ואין להם קרן השתלמות ורק פנסיה מינימלית. חמי חולה והם אינם עובדים. ברשותם הדירה שהם חיים בה כך שאין להם שכר דירה לשלם. הם חיים בצמצום, אינם קונים לעצמם בגדים או תכשיטים. הם מסיימים כל חודש במינוס. גיסי עוזר להם כספית מידי פעם. האם ניתן לתת להם מכספי מעשר או שעדיף לתת לעמותה שמחלקת לעניים?

אביא לך את המובא בפניני הלכה ליקוטים ב' סוף פרק ו (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה):

טו – צדקה להורים

שאלה: האם אפשר לתת את כספי המעשר להורים נזקקים? תשובה: אם יש לבן אפשרות לפרנס את הוריו הנזקקים הוא חייב לפרנסם. ואמרו חכמים שאם ייתן את כספי הצדקה שלו להורים, תבוא לו מארה (קללה), שאין ראוי שייתן אדם להוריו צדקה אלא ראוי שיסייע להם מכספו האישי. אבל אם מצבו הוא, שבלא כספי מעשר כספים לא יוכל לעזור להוריו, הרי ההורים קודמים לבנים ולכל שאר העניים, ולכן ייתן להם את כספי המעשר (שו"ע ורמ"א יו"ד רמ, ה).

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-17 18:57:53

קטניות

שלום וברכה, שבבי שקדים מולבנים שכתוב עליהם "לאוכלי קטניות" אך ברכיבים כתוב "שקדים מקולפים 100%", האם מותר לאכול אותם למי שלא אוכל קטניות? לא יודע אם זה קשור, אבל אציין שאנו נוהגים לאכול לפתית.

מותר. ובכלל, כל דבר שברכיבים לא ברור למה כתוב לאוכלי קטניות, או שהסיבה שכתבו כך היא משום שיש במאכל שמן קנולה או שמן סויה – מותר.

אביא לך כאן מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור – 'קיצור הלכה':

שמן סויה, שמן קנולה (לפתית), שמן בוטנים ושמן כותנה, אינם בכלל האיסור. וכן שוקולדים וממתקים ושאר מאכלים שהקטניות שבהם אינן ניכרות ובטלו ברוב לפני פסח, מותרים מצד הדין אף שכתוב עליהם 'לאוכלי קטניות בלבד'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-17 18:33:29

יש לך שאלה?

פרשת עקב – מה ה' אלוקיך שואל מעמך? הכל?!

ימי החופש הגדול ו'בין הזמנים' בעיצומם, ורבים מטיילים בשבילי הארץ, נחליה ומעינותיה, רואים את יופיה והדרה, מטפסים על הריה והולכים על אבניה, דבר המשתלב עם פרשת עקב אשר מלאה בשבח על טובה ויופיה של הארץ הטובה הזאת, ועל חיבור הברכה והקדושה שמתאחד בארץ ישראל.

אני רוצה הפעם לגעת בפסוקים יסודיים שהרמח"ל ב'מסילת ישרים' הביא כתמצית חובת האדם בעולמו:

"ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך, כי אם ליראה את ה' אלוקיך, ללכת בכל דרכיו, ולאהבה אותו, ולעבוד את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך, לשמור את מצוות ה' ואת חקותיו אשר אנוכי מצווך היום לטוב לך, הן לה' אלוקיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה, רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם בכם מכל העמים כיום הזה"

ומבאר הרמח"ל:

"כאן כלל כל חלקי שלמות העבודה הנרצית לשמו יתברך, והם:

  • היראה
  • ההליכה בדרכיו
  • האהבה
  • שלמות הלב
  • ושמירת כל המצות

היראה היא יראת רוממותו יתברך, שיירא מלפניו כמו שיירא מלפני מלך גדול ונורא, ויבוש מגדולתו על כל תנועה שהוא בא להתנועע, כל שכן בדברו לפניו בתפלה או בעסקו בתורתו.

ההליכה בדרכיו כולל כל ענין יושר המדות ותקונם. והוא מה שביארו ז"ל (שבת קלג ב): "מה הוא רחום אף אתה רחום וכו'". וכלל כל זה, שינהג האדם כל מדותיו וכל מיני פעולותיו על פי היושר והמוסר…

האהבה שיהיה נקבע בלב האדם אהבה אליו יתברך עד שתתעורר נפשו לעשות נחת רוח לפניו, כמו שלבו מתעורר לעשות נחת רוח לאביו ולאמו, ויצטער אם חסר זה מצדו או מאחרים, ויקנא על זה וישמח שמחה רבה בעשותו דבר מזה.

שלמות הלב הוא שתהיה העבודה לפניו יתברך בטוהר הכוונה, דהיינו לתכלית עבודתו בלבד ולא לשום פנייה אחרת. ונכלל בזה שיהיה שלם בעבודה, ולא כפוסח על שתי הסעיפים או כעושה מצות אנשים מלומדה, אלא שיהיה כל לבו נתון לזה.

שמירת כל המצוות כמשמעו, דהינו: שמירת כל המצות כלן בכל דקדוקיהן ותנאיהן".

וכבר הקשתה הגמרא – שהמילים 'ועתה מה ה' אלוקיך שואל מעמך, כי אם…', ורשימת הבקשות הגדולה והכוללת שה' מבקש מאיתנו לא הולמות, כי המשמעות הפשוטה של המילים 'ועתה מה ה' אלוקיך שואל מעמך, כי אם…', היא שהקב"ה לא מבקש מאיתנו הרבה אלא רק… ואז מופיעה רשימת דרישות שכוללת ומקיפה את כל חיינו, המעשייים, הריגשיים, התודעתיים, חיינו החיצוניים והפנימיים, בקיצור: הכול!

תשובות שונות לקושיה זו, אך הן לא התיישבו בליבי עד שראיתי את דבריו של צביקי פורת, אחיו של הרב חנן פורת זצ"ל, בספר הנפלא 'מעט מן האור'. וניכרים דברי אמת.

"אך הנה עיון נוסף בפסוקים אלה בהקשרם הרחב, מעלה לדעתנו פירוש שונה לצמד המילים "כִּי אִם", לא במשמעות הממעיטה את ערך הדרישה, אלא אדרבה כתביעה נחרצת מצד ה' א-לוקי ישראל התובע מעמו ליראה ולאהבה אותו ורק אותו.

להבהרת נקודה זו עלינו לבחון באופן מדוקדק את הביטוי "כִּי אִם" בהופעותיו השונות בלשון המקרא.

פעמים רבות אין משמעותו של ביטוי זה: 'רק זה בסך הכל ותו לא' – כלשון הרווחת כיום בפינו, אלא אדרבה במשמעות טוטאלית: 'זה ודווקא זה ואין זולתו'.

להמחשת הדברים הבה נביא מספר דוגמאות:

א. בספר בראשית (ט"ו, ה') מבטיח ריבון העולמים לאברהם אבינו החרד שמא יישאר ערירי וזר יירשנו:

"והנה דבר ה' אליו לאמור: לא יירשך זה כי אם אשר יצא יצא ממעיך הוא יירשך". לאמור: בנך – ודווקא בנך אשר יצא ממעיך הוא יירשך.

ב. יעקב אומר למלאך הנאבק עמו לאחר שניצחו: "לא אשלחך כי אם ברכתני" (בראשית ל"ב, כ"ז)

דהיינו: לא אשלחך אלא רק לאחר שתברכני.

ג. התורה מצווה על ישראל לאכול את קרבן הפסח בדרך מסוימת: "אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים

כי אם צלי אש" (שמות י"ב, ט') הווי אומר: דווקא צלי אש – כך ולא אחרת.

ד. אחאב מלך ישראל מתריס כנגד אליהו הנביא:"האתה זה עוכר ישראל?"

וכתגובה לכך עונה אליהו: "לא עכרתי את ישראל כי אם אתה ובית אביך בעזבכם את מצוות ה' " (מלכים א' י"ח, י"ח) לאמור: אתם, ודווקא אתם נושאים באחריות ואין זולתכם.

. . .

לאור תובנה זו עלינו לקרוא את הפסוקים בהדגש שונה:

"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱ-לוֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ. כִּי אִם (=אלא דווקא) לְיִרְאָה אֶת ה' אֱ-לוֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ, וְלַעֲבֹד אֶת ה'אֱ-לוֹהֶיךָ, בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ. לִשְׁמֹר אֶת מִצְו‍ֹת ה' וְאֶת חֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְטוֹב לָךְ".

כלומר במרכז הדברים עומדת הדרישה מעם ישראל, לירא, לאהוב ולעבוד את ה' לבדו בבחינת: "הוא א-לוהינו אין עוד, אמת מלכנו אפס זולתו". ותביעה זו, שלא להתמסר לדבר אחר כי אם – ליראה את ה' דומה אפוא לתביעה בשני הדברות הראשונים, בהם נגלה ה' לישראל במישרין וציווה עליהם: "אנוכי ה' א-לוהיך… לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני…".

על פי פרשנות זו מתבארים ומתקשרים יפה גם הפסוקים בהמשך:

"הֵן לה' אֱ-לוֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ".

ובכל זאת:

"רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק ה' לְאַהֲבָה אוֹתָם וַיִּבְחַר בְּזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם בָּכֶם מִכָּל הָעַמִּים כַּיּוֹם הַזֶּה".

ועל כן:

"את ה' אֱ-לוֹהֶיךָ תִּירָא אֹתוֹ תַעֲבֹד וּבוֹ תִדְבָּק וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ".

יש כאן דרישה להדדיות. אני – אומר ה' – בחרתי בכם מכל העמים ולכם נתונה אהבתי. על כן גם אתם מצדכם, נדרשים ליראה ולאהבה אותי ורק אותי. ובכן "כי אם" אינו דבר קטן אלא דבר גדול ומשמעותו מסירות מלאה – זה הכל!"

הקב"ה אומר לנו: אני רוצה אותך, את כל חייך, את כל אישיותך ומהותך, אני רוצה שהקשר ביני ובניכם יהיה מה שממלא את כל רגשותיך ומחשבותיך.

אלא שאי אפשר לעצור כאן וצריך להביא את דברי הרמב"ן על פסוקים אלו שמדגיש:

"'מה ה' אלוהיך שואל מעמך' – נמשך אל 'לטוב לך', יאמר איננו שואל מעמך דבר שיהיה לצרכו, אלא לצורכך, כטעם 'אם צדקת מה תיתן לו' (איוב לה ז), רק הכול הוא לטוב לך' ואמר הטעם 'כי לה' אלוהיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה' –  וכולם נותנים כבוד לשמו איננו צריך לך, 'רק באבותיך חשק ויבחר בזרעם אחריהם מכל העמים'"

כלומר, הקב"ה רוצה אותך, כי זה הטוב הגדול ביותר, אין טובה גדולה מזו, אין ברכה ושמחה גדולה מזו!

אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו!

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן