כשהאדם מביא את ביכוריו לבית המקדש הוא פותח באמירה: "הגדתי היום לה' אלוקיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו".
ועולה השאלה מה משמעות המילים "הגדתי היום"- הרי אלו הם תחילת דבריו של מביא הביכורים, ולכאורה עדיין לא אמר דבר…? ועוד יש לשאול מה המשמעות של האמירה הנ"ל – מה המשמעות שהאדם אומר שהוא הגיע לארץ?
הרמב"ן אומר על פסוק זה כי "בפרי הזה שהבאתי, הגדתי והודיתי לשם אלוקיך שהביאני אל הארץ אשר נשבע לאבותינו לתת לנו. והנה ה' מקיים דברו, ואני מודה ומשבח לשמו".
כלומר, ההבאה עצמה היא האמירה – בכך שהאדם מביא את הפרי, הוא מראה ומביע את תודתו והודאתו לה' על כך שקיים את הבטחתו והביאנו אל הארץ. אולי לכך גם רומז רש"י, בהביאו את 'הספרי' על המילים 'ואמרת אליו' – "שאינך כפוי טובה". כלומר באמירה שאומר האדם לכהן "הגדתי היום לה' אלוקיך כי באתי אל הארץ" הוא מבטא את הכוונה בהבאת הביכורים, שהיא להוקיר תודה לקב"ה על הביאה לארץ.
ויש מדברים אלה כמה לימודים משמעותיים. הלימוד הראשון הוא חשיבות הכרת התודה, והזהירות המרובה שצריך האדם להיזהר שלא להיות כפוי טובה. כשאדם מודה הוא מכיר את הטוב בחייו ומבין שהטוב הזה איננו במקרה, אלא הוא נתינה אלוקית ולכן הוא שמח בו ושמח בחייו.
הלימוד השני הוא שהכרת התודה איננה דווקא בדברים יוצאים מגדר הרגיל, בדברים מיוחדים, אלא גם בדברים שנראים פשוטים ושגרתיים. האדם מגיע ומביא את ראשית פרי אדמתו בהכרת תודה על עצם הביאה לארץ. כמה אנשים ביום-יום מוקירים תודה על היותם בארץ ישראל? כמה אנשים מודים ומשבחים לה' שקיים את הבטחתו והביאנו אל ארץ אבותינו?
מפרשת הביכורים, כפי שמבאר אותה הרמב"ן, לומדים כמה שמחה והודיה צריכה להיות אפילו בעובדה, הלכאורה פשוטה, שאנו נמצאים בארץ.
הלימוד השלישי הוא שתודה צריך לא רק לומר אלא גם להביע במעשים. כשאדם מכיר בטובה שהקב"ה גומל איתו, זה מחייב אותו לפעול לקידוש שם שמיים, לתיקון עולם במלכות שד-י. זו האמירה הכי משמעותית- "הגדתי היום לה' אלוקיך" – בעצם הבאת הביכורים הופכת האמירה הזו להרבה יותר משמעותית מאשר מילים בעלמא.
כשהאדם מכיר תודה לה' ולשלוחיו, אפילו על הדברים הפשוטים, והכרת התודה הזו מניעה אותו לפעול ולעשות דברים טובים, הוא זוכה להיות בשמחה ובעשייה ברוכה כל ימיו.
בימים אלו, שאנו הולכים ומתקרבים לסופה של השנה, חלק מהעבודה הפנימית של האדם צריכה לראות את כל הטוב והחסד שהקב"ה גמל איתו במשך השנה, ולהתמלא בהכרת טובה, בשמחה גדולה, ומתוך כך בכוחות גדולים ומרץ רב, להגיע לשנה החדשה ולפעול פעולות להגדלת הטוב בעולם.