חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מחמם מים בגז בשבת

שלום יש לנו מחמם מים בגז שאנחנו מכבים לפני כניסת שבת מה קורה במקרה בו שוכחים לכבות אותו לפני שבת האם יהיה אסור שברז המים יהיה על מצב אחר מלבד קרים לגמרי? מה קורה אם הברז פתוח על חמים, ואז נזכרים שהמחמם לא כבוי. האם מותר לסגור את ברז המים (אני מניח שזה גורם לכיבוי להבה במחמם)

אם בכל פתיחה של מים חמים המחמם מתחיל לעבוד – מותר לפתוח רק קרים. אם פתחו את חמים – מותר לסגור בשינוי (פסיק רישא בתרי דרבנן).

אם אין כיבויו חשמלי אלא בעזרת ברזי גז, מותר לסוגרם בשבת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 17:23:52

ברכות

שלום וברכה! האם יש לברך 'על המחיה' אחרי אכילת חטיף כמו 'כיף-כף'? מדובר בחטיף של 18.5 גרם, אבל נראה שהוא כן בנפח חצי ביצה. על גב החטיף מצוין ש75% זה שוקולד בלבד ו25% זה וופל שוקולד. כיצד ניתן לדעת האם אחוזי הדגן מתוך אותם 25% מגיעים לשמינית סה"כ מתוך המוצר? (והאם החישוב שעשיתי נכון בכלל?)

מכיוון שהשוקולד לא מעורב בתוך הקמח, אינו מצרף לשיעור כזית, ולכן רק אם אכל מהמזונות בלבד שיעור כזית יברך 'על המחיה', ואם לא אכל מהמזונות שיעור כזית, אבל מכלל החטיף אכל כזית יחד עם המזונות – יברך בורא נפשות.

כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

שיעור ברכה אחרונה בעוגה ופשטידה

טז. עוגה בחושה שכמות הקמח מחמשת מיני דגן שבעיסה לפחות שמינית, כמו ברוב העוגות והעוגיות, כל המרכיבים שנבללים בעיסה מצטרפים לקמח, והאוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'על המחיה'. ואם שיעור הקמח פחות משמינית, האוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'בורא נפשות'. אמנם לפני אכילתה צריך כמעט תמיד לברך 'מזונות' (להלן יא, ה-ז).

יז. בפשטידה וקציצה שאר המינים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי, ולכן רק אם הקמח מחמשת מיני דגן הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הדגן הוא מיעוט, אין שאר המינים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהדגן עצמו כמות של 'כזית' בזמן של שבע דקות, יברך 'על המחיה', וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.

יח. עוגה, עוגיות או פשטידה שיש בהן מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, אין הוא מצטרף לקמח. לכן אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו 'כזית', יברך 'על המחיה' ויפטור את המילוי. ואם לא אכל מהבצק 'כזית', אבל יחד עם המילוי אכל 'כזית', יברך 'בורא נפשות'. לכן לדוגמה, האוכל שני וופלים קטנים יברך 'בורא נפשות', והאוכל ארבעה וופלים יברך 'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 20:59:29

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר בשבת לשטוף את הרצפה ולנגב בסוף עם סמרטוט ללא סחיטה אחכ? אשמח למקור לתשובה. תבורכו.

גם תשובה לשאלה זו מובאת בפניני הלכה פרק טו, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה.

אסור לשטוף במים רצפה (שו"ע שלז, ג; מ"ב ג). ואם נשפכו על הרצפה מים רבים, מותר לגורפם על ידי מגב (שש"כ כג, ז).

כאשר מקום מסוים ברצפה נתלכלך מאוד, כגון שנשפך עליו מיץ, מותר לשפוך עליו מעט מים, ולגורפם אח"כ במגב, או להספיגם בדבר שאין חשש שיבוא לסוחטו (רשז"א שש"כ כג, הערה ל; חזו"ע ח"ד עמ' מט). כאשר כל הרצפה התלכלכה מאוד, המיקל לשפוך על כולה מים ולגורפם, יש לו על מה לסמוך (אול"צ מג, ח).

כדי שלא יגיע אדם לידי סחיטה, אסרו חכמים לקחת בידו דבר שספוג במים והדרך לסוחטו, או להספיג מים רבים על ידי מגבת וכדומה, אלא יספיגם על ידי מספר מגבות שכל אחת תספוג מעט. כמו כן, יכול להספיגם על ידי דבר שאין רגילים לסוחטו מיד כשנספג בהרבה מים, כגון נייר סופג שרגילים לזורקו. ואם אין אפשרות אחרת, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:15:03

הלכות שבת

האם מותר לרכב בשבת על סקטבורד, או רולרבלייד? בכל גיל?

התשובה לשאלתך מובאת בפניני הלכה שבת סוף פרק כד סעיף י. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת אפשר לרכוש גם את ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור.

אופניים קורקינט וסקטים

אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום 'עובדין דחול' (לעיל כב, ח). גם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש הבדל גדול בינם לבין אופניים רגילים, ולכן אין במשחק בהם משום 'עובדין דחול' (שם, 4).

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. מנגד, יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום 'עובדין דחול', שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:16:35

יש לך שאלה?

פרשת יתרו – מסירות לכלל ועצמאות

בפרשתנו, פרשת מתן התורה, מופיע האירוע המכונן והמחייב את עם ישראל לדורי דורות, האירוע עליו מתבססת אמונתנו ועבודתנו, והיא פותחת דווקא בבואו של יתרו ומספרת לנו באריכות גדולה על בואו של יתרו, על קבלת הפנים לה הוא זוכה ועל דבריו ועצותיו.

וכבר בארנו בשנה שעברה שיתרו מסמל את הדרך ארץ שקדמה (וחייבת להיות קודמת) לתורה, והפעם ננסה לראות מעט מדבריו ועצותיו.

הפרשה פותחת במילים "וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלוקים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים, ויקח יתרו חותן משה את ציפורה אשת משה… ואת שני בניה.. ויבוא יתרו חותן משה ובניו ואשתו אל משה אל המדבר אשר הוא חונה שם הר האלוקים".

העניין הראשון שמלמדנו יתרו הוא את חשיבות השמיעה, "וישמע יתרו". מסתמא היו רבים ששמעו, וכפי שכתוב בשירת הים "שמעו עמים ירגזון…". אלא שההבדל הוא שאצל יתרו השמיעה גם מתורגמת לעשייה, הוא לוקח את ביתו ונכדיו ומגיע.

היכולת לשמוע, להיות קשוב לקול ה' המדבר אלינו דרך המציאות, דרך ההיסטוריה, דרך ההתרחשויות הכלליות והפרטיות, היא יכולת עצומה. ולא פחות חשוב מכך הוא שכוח השמיעה יוביל לעשייה .

וכך אמר הלל הזקן (מסכת אבות א,יב) "הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום…"- כלומר, לא די לאהוב את השלום אלא צריך גם לרדוף אחריו, וכדברי רבינו יונה שם "שיאהב בליבו האמת והשלום וירדוף אחריו בפועל ידיו, כי יש בני אדם אוהבים אותו בלבב שלם, ולא שיטרחו עצמם לשום שלום בעולם, ואינם הולכים בדרכי השלום. אך העושים הפעולה ומשימים שלום בין אדם לחברו ואוהבים לעשות המלאכה… אותם הם תלמידיו של אהרן".

נראה שהתורה גם מרמזת לנו איך אדם יכול להשיג את כוח השמיעה הגורמת לעשייה. "וישמע יתרו כהן מדין חותן משה"- אף על פי שיתרו היה במעמד חשוב ונכבד של כהן מדין הוא יודע להבחין בענווה כאשר כוחות חדשים, עליונים וגדולים ממנו מתעוררים. הוא מבין שאם עד עכשיו הוא היה במרכז, וכבוד היה למשה להיות חתנו, עכשיו הדברים משתנים ומשה עולה לגדולה והעוצמה והטוב האלוקי מופיעים אצל עם ישראל ומשה רבנו. וכדברי רש"י בשם המכילתא "כאן היה יתרו מתכבד במשה, אני חותן המלך. ולשעבר היה תולה משה הגדולה בחמיו, שנאמר "וישב אל יתר חותנו".

היכולת לא להיות מקובע ולהבין את השינויים אפילו כאשר הם פוגעים במעמדך, בכבודך ובגדולתך, היא המאפשרת לשמוע שמיעה עמוקה וחודרת, שמיעה שיכולה להביא לפעולה ולמעשה.

מאידך, יתרו גם מבין את מעמדו וגדולתו, את חשיבותו ואת מקומו, ולכן, כפי שמביא רש"י הוא מבקש ומשכנע את משה לצאת לקראתו, "אני חותנך יתרו בא אליך ואשתך ושני בניה עימה- אם אין אתה יוצא בגיני (כלומר, ראוי לך לצאת בגללי), צא בגין אשתך, ואם אין אתה יוצא בגין אשתך צא בגין שני בניה)".

ואכן ממשיך רש"י "ויצא משה- כבוד גדול נתכבד יתרו באותה שעה. כיוון שיצא משה יצא אהרון, נדב ואביהו, ומישהו שראה את אלו יוצאים ולא יצא?!"

היכולת המורכבת מחד להיות קשוב לכוחות, לאנשים,לאירועים ולפעולות שמתחשים סביבך, תוך הבנה שאתה לא עומד מעל הכל, אלא ישנם דברים רבים שגדולים וחשובים ממך, וממילא עליך להיות קשוב אליהם. ומאידך, לשמור על תפקידך ושליחותך, להאיר לעולם את הנקודה שרק אתה יכול להאיר, היא חלק חשוב באישיותו של יתרו ומהווה הכנה חשובה לקבלת התורה.

וכך מוצאים שמצד אחד כל ישראל עומדים כאיש חדש ובלב אחד "ויחן שם ישראל נגד ההר" ועומדים לקבל תורה אחת מפי הגבורה, "תורה אחת תהיה לכם". ומאידך לכל אחד יש את האות המיוחדת בתורה, וכדברי הרב קוק זצ"ל (אורות התורה ב,א) "והינה כל הלומד תורה הוא מוציא מהכוח אל הפועל את מציאות חוכמתה מצד נפשו, ובודאי אינו דומה האור המתחדש מצד חיבור התורה לנפש זו לאור הנולד מהתחברותה לנפש אחרת, ואם כן הוא מגדיל התורה ממש בלימודו".

ישנה חשיבות עליונה שאדם יהיה מחובר לכלל ופועל עם אל במהלכי הגאולה, ומאידך ישנה חשיבות עצומה לשמירה על עולמו וייחודיותו, וזאת כיוון שהתרומה העליונה והחשובה ביותר לכלל תהיה דווקא כשאדם יפתח את הכוח המיוחד שהקב"ה נתן לו, ובכוח זה יפעל למען הכלל.

וכך אנו רואים בהמשך הדרכתו של יתרו למשה רבנו. אחר שרואה יתרו את משה עמל וטורח לשפוט את העם מן הבוקר עד הערב, שואל יתרו את משה "מה הדבר הזה אשר אתה עושה לעם, מדוע אתה יושב לבדך וכל העם ניצב עליך מן בוקר עד ערב?". ומשה מצטדק ואומר "כי יבוא אליי העם לדרוש אלוקים… ושפטתי בין איש ובין רעהו והודעתי את חוקי האלוקים ואת תורותיו".

אולם יתרו מסביר למשה שבאופן זה לא יוכל משה להחזיק מעמד, "לא טוב הדבר אשר אתה עושה, נבול תבול גם אתה גם העם הזה אשר עימך".

ומבאר מרן הרב זצ"ל (עין איה, שבת י.) "שאמנם ודאי אמת הדבר שהתעודה היותר עליונה שבחיים היא להיות פועל עובד עבודת הכלל, אבל בשום אופן אין להשקיף על ערך עבודת הכלל במושג צר, כלומר רק להתייחד באותן העבודות המונחות לפניו בהעמסת עול כבד עד שהשלמות הפרטית תדחה לגמרי, כי אם צריך להשכיל… כי כל אשר יותר ירחיב את השלמתו הפרטית כן יותר יוכל להשתלם בה בעבודת הכלל… על כן כל פעולותיו הפרטיות מתרכזות ביסוד הכללי…".

כלומר, יתרו ביאר למשה שדווקא כדי לתרום לכלל צריך האדם להשקיע בעצמו, לבנות את כוחותיו הגופניים והרוחניים, לפתח את עולמו הפנימי, ומתוך כך תרומתו לכלל תהיה שלמה יותר. וממילא גם הפעולות הפרטיות הינן לטובת הכלל ולצורכו.

יסוד זה משמעותי וחשוב הן לאיש ציבור שצריך לדעת שהוא חייב לדאוג להתמלא באופן פרטי, הן לכל אמא ואבא שצריכים לדעת שאם המסירות העצומה למשפחתם ולילדיהם, חייבים הם לקחת זמנים לעצמם ולחדש בהם את השלמות הזוגית והפרטית שלהם, והן לכל אדם, שיחד עם תרומתו לכלל חייב לשמור על עולמו הפנימי, לפתחו ולגדלו.

ונסיים בדברי מרן הרב זצ"ל (קובץ ד, ו) "כל אדם צריך לדעת, שקרוי הוא לעבוד על פי אופן ההכרה וההרגשה המיוחד שלו, על פי שורש נשמתו. ובעולם זה (עולמו המיוחד), הכולל עולמים אין ספורות, ימצא את אוצר חייו. אל יבלבלוהו תוכנים שוטפים אל תוכו מעולמות זרים, שאינו קולטם כהוגן, שאינו מוכשר לאגדם יפה בצרור החים שלו. אלה העולמות ימצאו תיקונם במקומם, אצל המסוגלים לבנינם ושכלולם. אבל הוא צריך לרכז את חיו בעולמותיו הוא, בעולמות הפנימיים שלו, שהם לו מלאים כל ומקיפים כל. חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם. גדולה ענוותנית זו מאשרת היא את האדם, ומביאתו לשלמות העליונה העומדת ומחכה לו, ובהיותו צועד בדרך חיים בטוחה זו, במסלולו המיוחד, באורח צדיקים המיוחדה שלו, ימלא גבורת חיים ועליזות רוחנית, ואור ה' עליו יגלה, מהאות המיוחד שלו בתורה יצא לו עוזו ואורו".

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן