חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מחמם מים בגז בשבת

שלום יש לנו מחמם מים בגז שאנחנו מכבים לפני כניסת שבת מה קורה במקרה בו שוכחים לכבות אותו לפני שבת האם יהיה אסור שברז המים יהיה על מצב אחר מלבד קרים לגמרי? מה קורה אם הברז פתוח על חמים, ואז נזכרים שהמחמם לא כבוי. האם מותר לסגור את ברז המים (אני מניח שזה גורם לכיבוי להבה במחמם)

אם בכל פתיחה של מים חמים המחמם מתחיל לעבוד – מותר לפתוח רק קרים. אם פתחו את חמים – מותר לסגור בשינוי (פסיק רישא בתרי דרבנן).

אם אין כיבויו חשמלי אלא בעזרת ברזי גז, מותר לסוגרם בשבת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 17:23:52

ברכות

שלום וברכה! האם יש לברך 'על המחיה' אחרי אכילת חטיף כמו 'כיף-כף'? מדובר בחטיף של 18.5 גרם, אבל נראה שהוא כן בנפח חצי ביצה. על גב החטיף מצוין ש75% זה שוקולד בלבד ו25% זה וופל שוקולד. כיצד ניתן לדעת האם אחוזי הדגן מתוך אותם 25% מגיעים לשמינית סה"כ מתוך המוצר? (והאם החישוב שעשיתי נכון בכלל?)

מכיוון שהשוקולד לא מעורב בתוך הקמח, אינו מצרף לשיעור כזית, ולכן רק אם אכל מהמזונות בלבד שיעור כזית יברך 'על המחיה', ואם לא אכל מהמזונות שיעור כזית, אבל מכלל החטיף אכל כזית יחד עם המזונות – יברך בורא נפשות.

כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

שיעור ברכה אחרונה בעוגה ופשטידה

טז. עוגה בחושה שכמות הקמח מחמשת מיני דגן שבעיסה לפחות שמינית, כמו ברוב העוגות והעוגיות, כל המרכיבים שנבללים בעיסה מצטרפים לקמח, והאוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'על המחיה'. ואם שיעור הקמח פחות משמינית, האוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'בורא נפשות'. אמנם לפני אכילתה צריך כמעט תמיד לברך 'מזונות' (להלן יא, ה-ז).

יז. בפשטידה וקציצה שאר המינים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי, ולכן רק אם הקמח מחמשת מיני דגן הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הדגן הוא מיעוט, אין שאר המינים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהדגן עצמו כמות של 'כזית' בזמן של שבע דקות, יברך 'על המחיה', וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.

יח. עוגה, עוגיות או פשטידה שיש בהן מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, אין הוא מצטרף לקמח. לכן אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו 'כזית', יברך 'על המחיה' ויפטור את המילוי. ואם לא אכל מהבצק 'כזית', אבל יחד עם המילוי אכל 'כזית', יברך 'בורא נפשות'. לכן לדוגמה, האוכל שני וופלים קטנים יברך 'בורא נפשות', והאוכל ארבעה וופלים יברך 'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 20:59:29

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר בשבת לשטוף את הרצפה ולנגב בסוף עם סמרטוט ללא סחיטה אחכ? אשמח למקור לתשובה. תבורכו.

גם תשובה לשאלה זו מובאת בפניני הלכה פרק טו, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה.

אסור לשטוף במים רצפה (שו"ע שלז, ג; מ"ב ג). ואם נשפכו על הרצפה מים רבים, מותר לגורפם על ידי מגב (שש"כ כג, ז).

כאשר מקום מסוים ברצפה נתלכלך מאוד, כגון שנשפך עליו מיץ, מותר לשפוך עליו מעט מים, ולגורפם אח"כ במגב, או להספיגם בדבר שאין חשש שיבוא לסוחטו (רשז"א שש"כ כג, הערה ל; חזו"ע ח"ד עמ' מט). כאשר כל הרצפה התלכלכה מאוד, המיקל לשפוך על כולה מים ולגורפם, יש לו על מה לסמוך (אול"צ מג, ח).

כדי שלא יגיע אדם לידי סחיטה, אסרו חכמים לקחת בידו דבר שספוג במים והדרך לסוחטו, או להספיג מים רבים על ידי מגבת וכדומה, אלא יספיגם על ידי מספר מגבות שכל אחת תספוג מעט. כמו כן, יכול להספיגם על ידי דבר שאין רגילים לסוחטו מיד כשנספג בהרבה מים, כגון נייר סופג שרגילים לזורקו. ואם אין אפשרות אחרת, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:15:03

הלכות שבת

האם מותר לרכב בשבת על סקטבורד, או רולרבלייד? בכל גיל?

התשובה לשאלתך מובאת בפניני הלכה שבת סוף פרק כד סעיף י. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת אפשר לרכוש גם את ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור.

אופניים קורקינט וסקטים

אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום 'עובדין דחול' (לעיל כב, ח). גם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש הבדל גדול בינם לבין אופניים רגילים, ולכן אין במשחק בהם משום 'עובדין דחול' (שם, 4).

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. מנגד, יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום 'עובדין דחול', שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:16:35

יש לך שאלה?

פרשת חוקת – שמחת האמונה

בפרשת השבוע אנו נתקלים בחטא מי מריבה, חטא שהייתה לו השפעה עצומה על ישראל, שכן על פי הנאמר בתורה חטא זה גרם לכך שמשה ואהרן לא ייכנסו לארץ.

ישנם פירושים רבים על חטאם של משה ואהרן, ויש שאף העירו על כך, וביניהם רבי משה דוד לוצאטו (שד"ל) שכתב:
" משה רבנו חטא חטא אחד, והמפרשים העמיסו עליו שלושה עשר חטאים ויותר, כי כל אחד מהם בדה מלבו עוון חדש… אשר על כן, נמנעתי מהעמק החקירה בדבר זה, מיראה שמא ייצא לי פירוש חדש, ונמצאתי גם אני מוסיף עוון חדש על משה רבנו"

אך לענ"ד ראוי להתבונן היטב על חטאו של משה רבנו מכיוון שהוא השפיע השפעה גדולה על עם ישראל, מה שאומר שיש כאן יסודות חשובים ומשמעותיים, והפירושים הרבים מבטאים שכל מעשה משמעותי שנעשה נגרם מכמה שכבות, מיסודות מחשבתיים, יסודות רגשיים, יסודות נפשיים ונשמתיים ועוד. וככל שמבינים את הצדדים השונים המניעים את האדם למעשה, כך ניתן להבין את דרך התיקון.

המהר"ל בספרו גבורות השם  מסביר שחטאו של משה רבנו "אדון כל הנביאים השלם בתכלית השלימות שלא היה ולא יהיה כמוהו", היה שפעל בכעס (כדברי הרמב"ם בשמונה פרקים), "כאשר אמר משה שמעו נא המורים דרך כעס, וכן מה שהכה הצור פעמים הכול דרך כעס".

המהר"ל מבאר שיסודו של הכעס הוא חסרון באמונה. וברור שאין הכוונה חסרון ברמת הבנה והמחשבה, אלא הכוונה חסרון בלחיות חיים של אמונה, חסרון בכך שהאמונה לא משפיעה על הרגשות, התכונות והמידות באופן שלם – "יען לא האמנתם בי…".

כאשר אדם חי אמונה באופן שלם, אין לו כעס, כי הכול מעשה ה', הכול בדיוק כפי שאמור להיות, הכול הוא באופן הטוב ביותר, אמונה היא אמון שלם.

"ואם היה מתחזק ומתגבר באמונה, היה מתחדש לו השמחה לא לעשות דרך כעס. וזהו 'אשר לא האמנתם' שהיה ראוי למשה להיות חזק באמונתו, ואם היה חזק באמונתו בהקדוש ברוך הוא היה נוטה אל מעלה נבדלת (מסתכל על כל המציאות במבט של אמונה, במבט רוחני, הנבדל מהחומר) והיה עושה בשמחה ולא היה מתפעל לכעוס…כי האמונה מביא לידי שירה ושמחה, ומשה הכה פעמים דרך כעס ואמר שמעו נא המורים וזה הפך האמונה…ולא שהיה החטא להם הכעס בעצמו רק שהכעס הזה מורה שחטא משה באמונה…כי האמונה בו יתברך מחדש שמחה. וכדי שיהיה הכול דרך שמחה המורה על האמונה…כי אין אמונה רק שיהיה הכול דרך רצון ושמחה".

ומכיוון שלא ראו ישראל את חיי האמונה, שמלאים שמחה ושירה, זהו חילול ה', כי במקום שעם ישראל יחווה איך נס הוצאת המים מהסלע ממלא באמונה, הם ראו חיים שהאמונה לא שלימה, וממילא מופיע כעס: "ואז היה זה קדושה לעיני ישראל, שהיה משה ואהרן מראים האמונה בו יתברך ואז היה שמו מקודש לעיניהם על ידי האמונה…ואם עשיתם זה לא היה לכם לכעוס, כי האמונה מביא לידי שירה ושמחה, ומשה הכה פעמים דרך כעס ואמר שמעו נא המורים וזה הפך האמונה".

וממשיך המהר"ל להעמיק בביאור הדברים, שהרי חלק מהראשונים מבארים שהחטא היה בהכאת הסלע במקום הדיבור אליו – ומבאר המהר"ל שזוהי אותה הנקודה, שהרי האמונה היא שמחה ועשיית דבר ה' הוא מתוך האמון והאמונה, והידיעה שדבר ה' הוא הטוב, האושר והשמחה, ומתוך כך עושים את הציווי האלוקי, ובהכאה הראה משה רבנו שההליכה אחר דבר ה' היא מיראה וכפייה ולא משמחה ואהבה, שכל זה איננו חיים של אמונה: "במדרש 'יען אשר לא האמנתם בי להקדישני', אם דברתם אל הסלע והיה נותן מימיו היה מקודש שמי בישראל, שהיו אומרים מה הסלע שאין בו דעת עושה מצות בוראו ע"י דיבור אנו על אחת כמה וכמה'…מאחר שהשם יתברך צווה עליו לדבר אל הסלע שהיה בדרך נס שקבל הסלע הדבור, והשם יתברך רצה שיקבלו הנמצאים דבורו ויהיו נמשכים אחר השם יתברך ברצון רק בדבור בלבד בשמחה, והוא בעצמו ענין האמונה כמו שאמרנו כי האמונה בו יתברך מחדש שמחה. וכדי שיהיה הכל דרך שמחה המורה על האמונה, יהיה מדבר משה אל הסלע ויהיה הסלע נמשך אל רצון בוראו מעצמו. ומשה עשה הכל דרך כעס, והיה כועס ואמר שמעו נא המורים, גם הכה הסלע, עד שהיה הסלע נמשך אל דבר השם ית' בכח, ועל ידי זה אין מחדש אמונה כי אין אמונה רק שיהיה הכל דרך רצון ושמחה… אף כי אין חלוק בין הכאה ובין הדבור, אין זה קשיא, דודאי ישראל חכמים היו, וכאשר יראו שהנמצאים נמשכים אחר השם יתברך מרצון ומאהבה יקנו האמונה בו יתברך, שהמאמין נמשך אחר השם יתברך בשמחה".

הקב"ה רצה שיתגלו חיי האמונה השלמים, הבאים משמחה ורצון, ולא מכפייה – בייחוד כאשר ישראל נמצאים ערב הכניסה לארץ ישראל, שם 'עיני ה' אלוקיך בה', 'ארץ זבת חלב ודבש', ארץ מלאה ברכה אלוקית, ארץ מלאה קדושה וקרבת ה', ארץ שמלאה בשמחה ואמונה. ולכן שמשה רבנו לא מראה את חיי האמונה השלימה הוא מגלה שאיננו מתאים להיכנס לארץ ישראל, שבה עבודת ה' בנועם ושמחה, ברצון שלם ובשיתוף כל רבדי האדם בהרמוניה.

יהי רצון שנזכה לחיות את חיי האמונה בשלימות, לראות את כל המציאות, את כל האנשים, בעין טובה, בעין מאמינה, ולהיות בשמחה ושירה כל ימי חיינו.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן