חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מחמם מים בגז בשבת

שלום יש לנו מחמם מים בגז שאנחנו מכבים לפני כניסת שבת מה קורה במקרה בו שוכחים לכבות אותו לפני שבת האם יהיה אסור שברז המים יהיה על מצב אחר מלבד קרים לגמרי? מה קורה אם הברז פתוח על חמים, ואז נזכרים שהמחמם לא כבוי. האם מותר לסגור את ברז המים (אני מניח שזה גורם לכיבוי להבה במחמם)

אם בכל פתיחה של מים חמים המחמם מתחיל לעבוד – מותר לפתוח רק קרים. אם פתחו את חמים – מותר לסגור בשינוי (פסיק רישא בתרי דרבנן).

אם אין כיבויו חשמלי אלא בעזרת ברזי גז, מותר לסוגרם בשבת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 17:23:52

ברכות

שלום וברכה! האם יש לברך 'על המחיה' אחרי אכילת חטיף כמו 'כיף-כף'? מדובר בחטיף של 18.5 גרם, אבל נראה שהוא כן בנפח חצי ביצה. על גב החטיף מצוין ש75% זה שוקולד בלבד ו25% זה וופל שוקולד. כיצד ניתן לדעת האם אחוזי הדגן מתוך אותם 25% מגיעים לשמינית סה"כ מתוך המוצר? (והאם החישוב שעשיתי נכון בכלל?)

מכיוון שהשוקולד לא מעורב בתוך הקמח, אינו מצרף לשיעור כזית, ולכן רק אם אכל מהמזונות בלבד שיעור כזית יברך 'על המחיה', ואם לא אכל מהמזונות שיעור כזית, אבל מכלל החטיף אכל כזית יחד עם המזונות – יברך בורא נפשות.

כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

שיעור ברכה אחרונה בעוגה ופשטידה

טז. עוגה בחושה שכמות הקמח מחמשת מיני דגן שבעיסה לפחות שמינית, כמו ברוב העוגות והעוגיות, כל המרכיבים שנבללים בעיסה מצטרפים לקמח, והאוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'על המחיה'. ואם שיעור הקמח פחות משמינית, האוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'בורא נפשות'. אמנם לפני אכילתה צריך כמעט תמיד לברך 'מזונות' (להלן יא, ה-ז).

יז. בפשטידה וקציצה שאר המינים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי, ולכן רק אם הקמח מחמשת מיני דגן הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הדגן הוא מיעוט, אין שאר המינים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהדגן עצמו כמות של 'כזית' בזמן של שבע דקות, יברך 'על המחיה', וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.

יח. עוגה, עוגיות או פשטידה שיש בהן מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, אין הוא מצטרף לקמח. לכן אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו 'כזית', יברך 'על המחיה' ויפטור את המילוי. ואם לא אכל מהבצק 'כזית', אבל יחד עם המילוי אכל 'כזית', יברך 'בורא נפשות'. לכן לדוגמה, האוכל שני וופלים קטנים יברך 'בורא נפשות', והאוכל ארבעה וופלים יברך 'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 20:59:29

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר בשבת לשטוף את הרצפה ולנגב בסוף עם סמרטוט ללא סחיטה אחכ? אשמח למקור לתשובה. תבורכו.

גם תשובה לשאלה זו מובאת בפניני הלכה פרק טו, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה.

אסור לשטוף במים רצפה (שו"ע שלז, ג; מ"ב ג). ואם נשפכו על הרצפה מים רבים, מותר לגורפם על ידי מגב (שש"כ כג, ז).

כאשר מקום מסוים ברצפה נתלכלך מאוד, כגון שנשפך עליו מיץ, מותר לשפוך עליו מעט מים, ולגורפם אח"כ במגב, או להספיגם בדבר שאין חשש שיבוא לסוחטו (רשז"א שש"כ כג, הערה ל; חזו"ע ח"ד עמ' מט). כאשר כל הרצפה התלכלכה מאוד, המיקל לשפוך על כולה מים ולגורפם, יש לו על מה לסמוך (אול"צ מג, ח).

כדי שלא יגיע אדם לידי סחיטה, אסרו חכמים לקחת בידו דבר שספוג במים והדרך לסוחטו, או להספיג מים רבים על ידי מגבת וכדומה, אלא יספיגם על ידי מספר מגבות שכל אחת תספוג מעט. כמו כן, יכול להספיגם על ידי דבר שאין רגילים לסוחטו מיד כשנספג בהרבה מים, כגון נייר סופג שרגילים לזורקו. ואם אין אפשרות אחרת, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:15:03

הלכות שבת

האם מותר לרכב בשבת על סקטבורד, או רולרבלייד? בכל גיל?

התשובה לשאלתך מובאת בפניני הלכה שבת סוף פרק כד סעיף י. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת אפשר לרכוש גם את ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור.

אופניים קורקינט וסקטים

אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום 'עובדין דחול' (לעיל כב, ח). גם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש הבדל גדול בינם לבין אופניים רגילים, ולכן אין במשחק בהם משום 'עובדין דחול' (שם, 4).

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. מנגד, יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום 'עובדין דחול', שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:16:35

יש לך שאלה?

פרשת וישלח – שלטון השכל ולא שלטון החשק

בפרשת ויצא אנו קוראים על יצירת בית ישראל: יעקב אבינו, יחד עם רחל ולאה, וכן זלפה ובלהה, יוצרים בית שיש בו אהבה, קדושה אדירה, טהרה עליונה – בית שממנו יוצאים י"ב שבטי י-ה.

בבית ישראל יש אמנם מתחים, בעיות וקשיים, אבל הם נובעים מתוך רצונות גדולים של העמדת בית ישראל. לדוגמה אפשר להתבונן ב'פרשת הדודאים':

"וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה, ויבא אתם אל לאה אמו, ותאמר רחל אל לאה תני נא לי מדודאי בנך, ותאמר לה המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני? ותאמר רחל לכן ישכב עמך הלילה תחת דודאי בנך, ויבא יעקב מן השדה בערב ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא כי שכר שכרתיך בדודאי בני, וישכב עמה בלילה הוא, וישמע אלוקים אל לאה ותהר ותלד ליעקב בן חמישי, ותאמר לאה נתן אלוקים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי, ותקרא שמו יששכר, ותהר עוד לאה ותלד בן ששי ליעקב, ותאמר לאה זבדני אלוקים אתי זבד טוב הפעם יזבלני אישי כי ילדתי לו ששה בנים ותקרא את שמו זבולון"

קריאת פסוקים יוצרת תחילה תחושה לא נעימה, אך אם מקשיבים לעומקם של דברים ניתן לשמוע את שם ה' בין הדברים: 'וישמע אלוקים אל לאה' – אנו מבינים שיש כאן אידאליסטיות עמוקה, התמסרות גמורה להקמת בית ישראל, ודווקא בגלל שהכוונה כאן היא עליונה, לאה לא בושה לומר אליי תבוא, וכפי שכותב המלבי"ם:

"ותאמר אלי תבוא, וזה מורה שהייתה כוונתה לשם שמיים, ולכן לא בושה לומר כן, כי לא עלה על לבה דבר תאווה, שאז הייתה בושה מזה, והיה ענינה כאדם קודם החטא שהיו ערומים ולא יתבוששו".

"מבואר שגם לאה לא לתענוג עשתה כל זה ההתפעלות, כי אם שהיה תפילה והכנה לבנים, והעריכה אז תפילה ושמע אלוקים"

לעומת זאת בפרשת השבוע שלנו, פרשת וישלח, אנו מוצאים את הצד השני, של אותו המעשה:

"ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב לראות בבנות הארץ, וירא אתה שכם בן חמור החוי נשיא הארץ וייקח אתה וישכב אתה ויענה, ותדבק נפשו בדינה בת יעקב ויאהב את הנער וידבר על לב הנער, ויאמר שכם אל חמור אביו לאמר קח לי את הילדה הזאת לאשה"

מי שמקשיב לפסוקים באוזן רגישה שומע, סדרת פעלים: וירא, וייקח, וישכב, ויענה, ותדבק נפשו, ויאהב, וידבר על לב הנערה, ויאמר…אל …אביו…קח לי…". שכם הופך את הסדרים שראינו עד עתה: הוא הולך אחרי עיניו, הוא לוקח בכוח, בתאווה וללא הסכמה, ומענה את דינה, ואז הוא נדבק ואוהב, אך זו אהבה של של תאווה, זו אהבה חיצונית, שהתחילה מראייה ולקיחה שרק לאחריהן הופיע דיבור – דיבור שמנסה לשכנע מאינטרסים, מאהבה שמקורה תאווה, ובקשה מאביו 'לקחת'. והדברים נחשפים גם בדברי אביו:

"וידבר חמור איתם לאמר שכם בני חשקה נפשו בבתכם תנו נא אותה לו לאשה"

מה שמוביל זה החשק, יצר של תאווה, שלא מגיע ממחשבה והיגיון, וכדברי המלבי"ם:

"אמר שכם בני חשקה נפשו בבתכם, שהחשק הוא מובדל מן האהבה והחפץ, שהחשק אין לו עיניים ואין לו טעם, שלפעמים יחשוק אדם גדול בבת פחותים ובכעורה ובבעלת מום…".

צורת התנהגות בה החשק מוביל אופיינית לילדים קטנים. מי לא מכיר את מטבע הלשון: 'מתחשק לי' או בגרסה המשופרת: 'בא לי'. ילדים לא יכולים להתגבר על חשקים, ואחד מתפקידיו המרכזיים של החינוך הוא להעביר את האדם משלטון החשק להנהגת השכל, ההיגיון, האידאלים והמוסר.

החברה הכנענית היא חברה שבה זה לא בושה ללכת אחרי החשק. חמור, הנגרר אחרי חומריותו, לא בוש לומר 'שכם בני חשקה נפשו בבתכם', זו סיבה 'מכובדת' בחברה כנענית לבקש אשה מאביה וממשפחתה.

לא לחינם מזהירה התורה: "…וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחוקותיהם לא תלכו". חברה שמבססת את חייה על חשק, היא חברה ללא מוסר וערכים, חברה שבה בתים יתפרקו, בשל חשק. לא לחינם מדגישים אברהם ושרה, ויצחק ורבקה, לבניהם שלא לקחת אשה מבנות הארץ.

הפרשה מעוררת אותנו להיות אנשים שמונעים מערכים, מהרצון לעשות טוב ולא מחשקים.

יהי רצון שנזכה לאומץ וגבורה לעמוד מול החשקים ולבחור בדברים הטובים באמת!

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן