חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מחמם מים בגז בשבת

שלום יש לנו מחמם מים בגז שאנחנו מכבים לפני כניסת שבת מה קורה במקרה בו שוכחים לכבות אותו לפני שבת האם יהיה אסור שברז המים יהיה על מצב אחר מלבד קרים לגמרי? מה קורה אם הברז פתוח על חמים, ואז נזכרים שהמחמם לא כבוי. האם מותר לסגור את ברז המים (אני מניח שזה גורם לכיבוי להבה במחמם)

אם בכל פתיחה של מים חמים המחמם מתחיל לעבוד – מותר לפתוח רק קרים. אם פתחו את חמים – מותר לסגור בשינוי (פסיק רישא בתרי דרבנן).

אם אין כיבויו חשמלי אלא בעזרת ברזי גז, מותר לסוגרם בשבת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 17:23:52

ברכות

שלום וברכה! האם יש לברך 'על המחיה' אחרי אכילת חטיף כמו 'כיף-כף'? מדובר בחטיף של 18.5 גרם, אבל נראה שהוא כן בנפח חצי ביצה. על גב החטיף מצוין ש75% זה שוקולד בלבד ו25% זה וופל שוקולד. כיצד ניתן לדעת האם אחוזי הדגן מתוך אותם 25% מגיעים לשמינית סה"כ מתוך המוצר? (והאם החישוב שעשיתי נכון בכלל?)

מכיוון שהשוקולד לא מעורב בתוך הקמח, אינו מצרף לשיעור כזית, ולכן רק אם אכל מהמזונות בלבד שיעור כזית יברך 'על המחיה', ואם לא אכל מהמזונות שיעור כזית, אבל מכלל החטיף אכל כזית יחד עם המזונות – יברך בורא נפשות.

כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

שיעור ברכה אחרונה בעוגה ופשטידה

טז. עוגה בחושה שכמות הקמח מחמשת מיני דגן שבעיסה לפחות שמינית, כמו ברוב העוגות והעוגיות, כל המרכיבים שנבללים בעיסה מצטרפים לקמח, והאוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'על המחיה'. ואם שיעור הקמח פחות משמינית, האוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'בורא נפשות'. אמנם לפני אכילתה צריך כמעט תמיד לברך 'מזונות' (להלן יא, ה-ז).

יז. בפשטידה וקציצה שאר המינים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי, ולכן רק אם הקמח מחמשת מיני דגן הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הדגן הוא מיעוט, אין שאר המינים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהדגן עצמו כמות של 'כזית' בזמן של שבע דקות, יברך 'על המחיה', וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.

יח. עוגה, עוגיות או פשטידה שיש בהן מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, אין הוא מצטרף לקמח. לכן אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו 'כזית', יברך 'על המחיה' ויפטור את המילוי. ואם לא אכל מהבצק 'כזית', אבל יחד עם המילוי אכל 'כזית', יברך 'בורא נפשות'. לכן לדוגמה, האוכל שני וופלים קטנים יברך 'בורא נפשות', והאוכל ארבעה וופלים יברך 'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 20:59:29

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר בשבת לשטוף את הרצפה ולנגב בסוף עם סמרטוט ללא סחיטה אחכ? אשמח למקור לתשובה. תבורכו.

גם תשובה לשאלה זו מובאת בפניני הלכה פרק טו, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה.

אסור לשטוף במים רצפה (שו"ע שלז, ג; מ"ב ג). ואם נשפכו על הרצפה מים רבים, מותר לגורפם על ידי מגב (שש"כ כג, ז).

כאשר מקום מסוים ברצפה נתלכלך מאוד, כגון שנשפך עליו מיץ, מותר לשפוך עליו מעט מים, ולגורפם אח"כ במגב, או להספיגם בדבר שאין חשש שיבוא לסוחטו (רשז"א שש"כ כג, הערה ל; חזו"ע ח"ד עמ' מט). כאשר כל הרצפה התלכלכה מאוד, המיקל לשפוך על כולה מים ולגורפם, יש לו על מה לסמוך (אול"צ מג, ח).

כדי שלא יגיע אדם לידי סחיטה, אסרו חכמים לקחת בידו דבר שספוג במים והדרך לסוחטו, או להספיג מים רבים על ידי מגבת וכדומה, אלא יספיגם על ידי מספר מגבות שכל אחת תספוג מעט. כמו כן, יכול להספיגם על ידי דבר שאין רגילים לסוחטו מיד כשנספג בהרבה מים, כגון נייר סופג שרגילים לזורקו. ואם אין אפשרות אחרת, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:15:03

הלכות שבת

האם מותר לרכב בשבת על סקטבורד, או רולרבלייד? בכל גיל?

התשובה לשאלתך מובאת בפניני הלכה שבת סוף פרק כד סעיף י. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת אפשר לרכוש גם את ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור.

אופניים קורקינט וסקטים

אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום 'עובדין דחול' (לעיל כב, ח). גם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש הבדל גדול בינם לבין אופניים רגילים, ולכן אין במשחק בהם משום 'עובדין דחול' (שם, 4).

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. מנגד, יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום 'עובדין דחול', שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:16:35

יש לך שאלה?

פרשת ויקרא – צמאה לך נפשי

למה מביאים קרבנות?

השבוע אנו זוכים להתחיל את ספר תורת כהנים, חומש ויקרא. כמדומה שחומש זה הוא הקשה מבין חמשת חומשי תורה. האדם הממוצע מרגיש רחוק מאוד מכל עבודת הקורבנות, ולכן חומש זה שעוסק הרבה בעבודות המקדש לא חביב עליו, ובחלקו גם לא מובן לו.

ובכלל, כל עניין הקרבנות נראה דבר רחוק ואפילו, במידה מסוימת, לא הגיוני, לא מוסרי, ובוודאי שלא קדוש וטהור. ובייחוד הדברים אמורים על הקרבן העליון ביותר, אותו קרבן שהיה מוקרב גם כקרבן התמיד, בבוקר ובבין הערבים, קרבן העולה, שלקחת כבש או פר, לשחוט אותו, ואח"כ לשרוף את כולו, נראה בעינינו כ'בל תשחית' יותר מאשר כעבודת ה'.

עידון של עבודת אלילים?

ואכן היו שרצו לטעון שכל הקורבנות מתאימים לעולם העתיק שהיה לטענתם עולם לא מפותח, לא מוסרי, עולם חסר עידון, נימוס ותרבות, וממילא רק בעולם כזה בלבד שייך היה להקריב קורבנות. לעומת זאת הם טוענים כי בימינו העולם עלה ונתעלה והפך להיות מוסרי ומעודן יותר, תרבותי ונימוסי יותר, ובעולם כזה לא שייכת עבודת הקורבנות. (כך היו שרצו ללמוד ברמב"ם וכבר ביארנו את דבריו שנה שעברה).

אולם טענה זו קשה שהרי אחד מי"ג יסודי האמונה הוא ש"זאת התורה לא תהה מוחלפת ולא תהה תורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו".

ועוד, שכל המתפלל תפילת עמידה בכלל ותפילות המוספים בפרט, מבקש ומתחנן על חזרת עבודת המקדש כפשוטה, כפי שאמרנו השבוע במוסף של ראש חודש "מזבח חדש בציון תכין ועולת ראש חודש נעלה עליו ושעירי עזים נעשה ברצון ובעבודת בית המקדש נשמח כולנו… והביאנו לציון עירך ברינה ולירושלים בית מקדשך בשמחת עולם, ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו, תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם…".

לשאלה טובה יש הרבה תשובות

השאלה, כפי הנראה, טובה מאוד, ולכן רבו התשובות והטעמים, ההסברים והביאורים לעניינם של הקורבנות. ולא ננסה למנות ולסכם את הטעמים הרבים שנאמרו, שהרי כבר סיכמו אותם בספרים רבים.

אך מה שברור מכל התשובות הוא שכדי שאיזושהי תשובה תתקבל על ליבנו אנו חייבים להתעלות לעולם עליון יותר, לעולם גבוה ונשגב, לעולם המקדש, לעולם הנבואה, לעולם של השראת שכינה, עולם שאמנם שייך אלינו כבני ישראל, כבני נביאים, כשוכנים בארץ הקודש והמקדש, אבל רחוק מאיתנו מאוד שהרי אנו עדיין לא נמצאים בגילויי נבואה ושכינה.

וכך כותב הרמב"ם (הלכות מעילה ח,ח): "ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה ולידע סוף עניינם כפי כוחו. ודבר שלא ימצא לו טעם ולא ידע לו עילה. אל יהי קל בעיניו ולא יהרוס לעלות אל ה', פן יפרוץ בו, ולא תהא מחשבתו בו כמחשבתו בשאר דברי החול… והחוקים הן המצוות שאין טעמן ידוע. אמרו חכמים: חוקים חקתי לך ואין לך רשות להרהר בהן. ויצרו של אדם נוקפו בהן, ואומות העולם משיבין עליהן… וכל הקרבנות כולן מדבר החוקים הן. אמרו חכמים שבשביל עבודת קרבנות העולם עומד, שבעשיית החוקים והמשפטים זוכין הישרים לחיי העולם הבא. והקדימה תורה ציווי על החוקים, שנאמר 'ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם".

וגם הרמב"ן, אחרי שנותן טעם פשטי לקרבנות, כותב: "ואלה דברים מתקבלים מושכים הלב כדברי אגדה. ועל דרך האמת יש בקרבנות סוד נעלם…".

כלומר, כל הטעמים הפשטיים, המובנים, יכולים אמנם להתקבל, אבל עדיין אין הם הטעמים האמיתיים אלא דברי אגדה, טעמים שטובים כדי לדחות את השואל, ואילו הטעם האמיתי הינו סוד נעלם.

לחיות או למות כרצון השם

וכפי הנראה סודם של הקורבנות קשור לעולם הרבה יותר עליון מעולמנו, עולם שבו המוות איננו כיליון, כפי שאנו יודעים שכך היא המציאות, שמוות איננו אבדן אלא להיפך, הוא עלייה והתקרבות לעולם עליון יותר, והקרבן עניינו התקרבות. וההתקרבות הזו שנעשית על ידי הקרבן מקרבת את החומר כולו, ואת האדם בראשו, אל הקב"ה, והאדם מבין שהחיים הזמניים אינם המציאות הקבועה אלא החיים האלוקיים וההתאחדות השלמה של האדם עם הקב"ה, וכדברי הפסוק (תהילים סג,ב-ג):

צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי
כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי
בְּאֶרֶץ צִיָּה וְעָיֵף
בְּלִי מָיִם
כֵּן בַּקֹּדֶשׁ חֲזִיתִךָ
לִרְאוֹת עֻזְּךָ וּכְבוֹדֶךָ

וכדברי האבן עזרא בפיוטו:

אֶל אֱלֹהִים כָּלְתָה נַפְשִׁי, / אֶזְכְּרֶנוּ וּתְחִי נַפְשִׁי.
אֶל יְשׁוּעוֹת אֵלִי אוֹחֵל, / יַאֲמִין בּוֹ לֵבָב זוֹחֵל,
אִם יְחַיֶּה אוֹ יָמִית – חֶלְ- / קִי יְיָ, אָמְרָה נַפְשִׁי.

והדברים מדברים בעד עצמם, שכאשר מתעלים לכיליון הנפש לקב"ה זוכים למציאות ש 'אם יחיה או ימית' אין זה משנה והעיקר הוא ש'חלקי ה' אמרה נפשי'. העיקר להיות חלק מהקב"ה.

וכפי שמדגישים המפרשים על הפסוק "אדם כי יקריב מכם קרבן לה'", שכותב האברבנאל "רצונו לומר שמהם ועצמותם יהיה הקרבן ההוא, ואמר גם כן 'לרצונו לפני ה", לומר שיקריב האדם את עצמו ורצונו וחפצי לפני ה', כאילו הוא מורה בזה חיוב הקרבת עצמו בכל כוחות נפשו לעבודת הבורא ושכל מאווייו וחפצו הם לדבקה בו".

וכפי שמדגיש הרד"צ הופמן ש"בעולה מסומל שהחיים עצמם שייכים לה' ותפקידם לעבוד לו ולציית לו". וכן כותב הספורנו "'כי יקריב מכם'- כי יקריב מעצמכם, בווידוי דברים ובהכנעה. וכאמור (תהילים נא,יט): 'זבחי אלקים רוח נשברה', כי אין חפץ בכסילים המקריבים בלתי הכנעה קודמת".

ולא לחינם אומר המדרש (ויקרא רבה ג) ש"בשעה שהיו ישראל מקריבים תמיד על גבי המזבח וקוראים את המקרא 'צפונה לפני ה" זוכר הקב"ה עקדת יצחק".

יהי רצון שנזכה למסור את כל כוחותינו, רצונותינו, מאוויינו ומעשינו לקב"ה ומתוך כך להוסיף קירבה ודבקות- שזוהי כל מגמתנו.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן