השבוע אנו מתחילים את ספר ויקרא. במידה מסוימת ספר זה מהווה הליבה של חמשת חומשי התורה. הוא האמצע והמרכז של התורה. יש משמעות עמוקה לכך שזהו הלב, כאשר בין היתר גם אנחנו צריכים לכוון את ליבנו ללב התורה. ישנה חשיבות גדולה לשאלה מאיזו כוונה והתכווננות נעשים כל המעשים וכל הפעולות, מאיזה לב נובעות הרגשות המחשבות. והלב הוא ספר ויקרא.
ספר ויקרא מתחיל בקריאה אלוקית למשה רבנו- המייצג את כל עם ישראל- להיכנס פנימה, לבוא אל המלך. בפורים בשעת הסעודה בכה אחד מרבני הישיבה על כך ש"אני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלושים יום!". וכאן מתגלה שיש קריאה אלוקית אלינו תכנסו פנימה, בואו אל היכלו של המלך. אל תשארו בחוץ. אתם שייכים להשראת השכינה: 'כי חלק ה' עמו'.
ישנם מדרשים מופלאים על קריאת הקודש האלוקית להכנס פנימה:
"משל למלך שציווה את עבדו ואמר לו בנה לי פלטין, על כל דבר ודבר שהיה בונה היה כותב עליו שמו של המלך, והיה בונה כתלים וכותב עליהן שמו של המלך…לימים נכנס המלך לתוך הפלטין, על כל דבר ודבר שהיה מביט היה מוצא שמו כתוב עליו, אמר כל הכבוד הזה עשה לי עבדי ואני מבפנים והוא מבחוץ, קיראו לו ויכנס לפני ולפנים. כך, בשעה שאמר לו הקב"ה למשה עשה לי משכן, על כל דבר ודבר שהיה עושה, היה כותב עליו כאשר ציווה ה' את משה, אמר הקב"ה כל הכבוד הזה עשה לי משה ואני מבפנים והוא מבחוץ, קראו לו שיכנס לפני ולפנים, לכך נאמר: 'ויקרא אל משה'!"
שהאדם מכוון את כל מעשיו לשם שמיים, ועל כל דבר ודבר קורא את שם ה', הקב"ה קורא לו 'היכנס פנימה'.
"את מוצא בשעה שנגלה הקב"ה למשה מתוך הסנה, היה מסתיר פניו ממנו, שנאמר: 'ויסתר משה פניו…', בים עמד לו מן הצד…בסיני עמד לו מן הצד… באוהל מועד עמד לו מן הצד, אמר לו הקב"ה עד מתי אתה משפיל עצמך, אין השעה מחכה אלא לך!…ויקרא אל משה"
שאדם עושה ופועל בכל כוחו לקידוש שמו יתברך, ולא לכבוד עצמו, ולכן שם את עצמו בצד, סוף דבר, הקב"ה קורא לו, ואומר לו: אין השעה מחכה אלא לך!
"יהא שמו מבורך לעולם, שהניח את העליונים ובחר בתחתונים לשכן במשכן, בשביל אהבתן של ישראל…בשביל האהבה 'נכספה וגם כלתה נפשי…' וכן הוא אומר 'ויקרא אל משה מאוהל מועד'"
יש אהבה אלוקית אדירה לעם ישראל, וקריאה קבועה: שובו אליי!
הקב"ה קורא לנו להתקרב. אבל איך מתקרבים? את זה אנו לומדים בספר ויקרא. כל עניינו של ספר זה הוא להתקרב אליו יתברך, ומי שרוצה להתקרב צריך להקריב, להתמסר. ככל שאדם מקריב מעצמו, מחלבו ודמו, מכוחו, מזמנו – כך הוא מתקרב!
הספר נפתח בקריאה מרגשת ומופלאה: בני אהובי התקרב אליי! ומיד אחרי הקריאה הזאת, יש ציווי תתקרב ע"י מסירות נפש, על ידי השקעה, על ידי הקרבה.
את הדברים אני כותב בבוקר של יום הבחירות, והלב מלא תפילה ותקווה, שיאר ה' פניו אלינו "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה והסר ממנו יגון ואנחה, ומלוך עלינו אתה ה' לבדך בחסד וברחמים, בצדק ובמשפט…".
ויחד עם התפילה – אני רואה בחלון לפנות בוקר את האנשים הצדיקים, בעלי משפחות, שלא חזרו מהעבודה אלא נסעו כל הלילה להדביק מודעות, לעשות ככל יכולתם למען שמו יתברך, למען התורה, העם והארץ! אחרי שהם חוזרים לפנות בוקר ליישוב הם רצים לתפילת שחרית, ואומרים לי: צריך לישון מעט, עוד שעות ספורות נוסעים לפעול באשדוד…
ובעצרת שהייתה השבוע אתה רואה אימהות יוצאות עם ילדיהם. וכן, עם העייפות והקושי (ועם פסח שמחכה בפתח), הן הולכות לעשות טלפונים למצביעים פוטנציאלים בשעות הלילה, אחרי שהשכיבו את הילדים לישון, וכל זאת למען התורה, העם והארץ. והעיינים מתמלאות דמעות על המסירות והלב מתפלל: ה' תקרא להם!
לאנשים והנשים, לאימהות והאבות ששמים הכול בצד, מקריבים זמן וכסף, מקריבים שינה, מקריבים את כבודם, ובענווה: המורים, המהנדסים, רואי החשבון, עורכי הדין, האימהות- כולם הולכים, עומדים בצמתים, תולים שלטים, עושים כל שביכולתם למענך: ה' תקרא להם להיכנס פנימה ה' כל כך מקריבים!
שנזכה שנשמע את קול ה' הקורא לנו!