חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מחמם מים בגז בשבת

שלום יש לנו מחמם מים בגז שאנחנו מכבים לפני כניסת שבת מה קורה במקרה בו שוכחים לכבות אותו לפני שבת האם יהיה אסור שברז המים יהיה על מצב אחר מלבד קרים לגמרי? מה קורה אם הברז פתוח על חמים, ואז נזכרים שהמחמם לא כבוי. האם מותר לסגור את ברז המים (אני מניח שזה גורם לכיבוי להבה במחמם)

אם בכל פתיחה של מים חמים המחמם מתחיל לעבוד – מותר לפתוח רק קרים. אם פתחו את חמים – מותר לסגור בשינוי (פסיק רישא בתרי דרבנן).

אם אין כיבויו חשמלי אלא בעזרת ברזי גז, מותר לסוגרם בשבת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 17:23:52

ברכות

שלום וברכה! האם יש לברך 'על המחיה' אחרי אכילת חטיף כמו 'כיף-כף'? מדובר בחטיף של 18.5 גרם, אבל נראה שהוא כן בנפח חצי ביצה. על גב החטיף מצוין ש75% זה שוקולד בלבד ו25% זה וופל שוקולד. כיצד ניתן לדעת האם אחוזי הדגן מתוך אותם 25% מגיעים לשמינית סה"כ מתוך המוצר? (והאם החישוב שעשיתי נכון בכלל?)

מכיוון שהשוקולד לא מעורב בתוך הקמח, אינו מצרף לשיעור כזית, ולכן רק אם אכל מהמזונות בלבד שיעור כזית יברך 'על המחיה', ואם לא אכל מהמזונות שיעור כזית, אבל מכלל החטיף אכל כזית יחד עם המזונות – יברך בורא נפשות.

כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

שיעור ברכה אחרונה בעוגה ופשטידה

טז. עוגה בחושה שכמות הקמח מחמשת מיני דגן שבעיסה לפחות שמינית, כמו ברוב העוגות והעוגיות, כל המרכיבים שנבללים בעיסה מצטרפים לקמח, והאוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'על המחיה'. ואם שיעור הקמח פחות משמינית, האוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'בורא נפשות'. אמנם לפני אכילתה צריך כמעט תמיד לברך 'מזונות' (להלן יא, ה-ז).

יז. בפשטידה וקציצה שאר המינים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי, ולכן רק אם הקמח מחמשת מיני דגן הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הדגן הוא מיעוט, אין שאר המינים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהדגן עצמו כמות של 'כזית' בזמן של שבע דקות, יברך 'על המחיה', וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.

יח. עוגה, עוגיות או פשטידה שיש בהן מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, אין הוא מצטרף לקמח. לכן אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו 'כזית', יברך 'על המחיה' ויפטור את המילוי. ואם לא אכל מהבצק 'כזית', אבל יחד עם המילוי אכל 'כזית', יברך 'בורא נפשות'. לכן לדוגמה, האוכל שני וופלים קטנים יברך 'בורא נפשות', והאוכל ארבעה וופלים יברך 'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 20:59:29

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר בשבת לשטוף את הרצפה ולנגב בסוף עם סמרטוט ללא סחיטה אחכ? אשמח למקור לתשובה. תבורכו.

גם תשובה לשאלה זו מובאת בפניני הלכה פרק טו, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה.

אסור לשטוף במים רצפה (שו"ע שלז, ג; מ"ב ג). ואם נשפכו על הרצפה מים רבים, מותר לגורפם על ידי מגב (שש"כ כג, ז).

כאשר מקום מסוים ברצפה נתלכלך מאוד, כגון שנשפך עליו מיץ, מותר לשפוך עליו מעט מים, ולגורפם אח"כ במגב, או להספיגם בדבר שאין חשש שיבוא לסוחטו (רשז"א שש"כ כג, הערה ל; חזו"ע ח"ד עמ' מט). כאשר כל הרצפה התלכלכה מאוד, המיקל לשפוך על כולה מים ולגורפם, יש לו על מה לסמוך (אול"צ מג, ח).

כדי שלא יגיע אדם לידי סחיטה, אסרו חכמים לקחת בידו דבר שספוג במים והדרך לסוחטו, או להספיג מים רבים על ידי מגבת וכדומה, אלא יספיגם על ידי מספר מגבות שכל אחת תספוג מעט. כמו כן, יכול להספיגם על ידי דבר שאין רגילים לסוחטו מיד כשנספג בהרבה מים, כגון נייר סופג שרגילים לזורקו. ואם אין אפשרות אחרת, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:15:03

הלכות שבת

האם מותר לרכב בשבת על סקטבורד, או רולרבלייד? בכל גיל?

התשובה לשאלתך מובאת בפניני הלכה שבת סוף פרק כד סעיף י. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת אפשר לרכוש גם את ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור.

אופניים קורקינט וסקטים

אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום 'עובדין דחול' (לעיל כב, ח). גם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש הבדל גדול בינם לבין אופניים רגילים, ולכן אין במשחק בהם משום 'עובדין דחול' (שם, 4).

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. מנגד, יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום 'עובדין דחול', שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:16:35

יש לך שאלה?

פרשת ויצא – לבן הארמי

אנו נפגשים השבוע שוב בדמותו של לבן הארמי, חז"ל מתייחסים בחומרה גדולה ללבן, ונראה לי שיש חשיבות גדולה להתבוננות בדמותו, שכן כל דמות שמופיעה בתורה לענ"ד מופיעה גם בתוכנו, גם אנו חווים התרוצצות בין העשוויות והיעקביות, גם אנו צריכים להתמודד על לבן הארמי, שבתוכנו, הן בפנים נפשנו והן בחברה הסובבת אותנו, לכן חשוב להבין את הלבניות היטב כדי להתמודד עימו ולזהות אותו.

לבן מייצג את התכונה הגרועה ביותר את הצביעות, הגמרא במסכת סוטה אומרת שינאי המלך אמר לאשתו: "אמר לה ינאי מלכא לדביתיה אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושין שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס", ומבאר רש"י: "אלא מן הצבועים – כלומר שאין מראיתם כתולדותם אלא צבועין מבחוץ ואין תוכן כברם".

שמו של לבן – הוא לובן, מבחוץ הוא כולו טוהר ונקיות אך בפנים הוא כולו שחור משחור, מלא שנאה ועורמה, ובעיקר, דואג רק לדבר אחד בעולם – לעצמו.
לא לחינם עם ישראל בחושו הטבעי, מכול הבהמות והחיות הטמאות מתעב את החזיר, מה יש בו בחזיר שמוביל לשנאה ותיעוב, החזיר הוא צבוע – יש לו פרסות כבהמה טהורה, בצידו החיצוני הוא טהור – "חזיר זה, בשעה שהוא רובץ הוא פושט טלפיו לומר: ראוני שאני טהור" – אך באמת הוא טמא, בסימן הטהרה הפנימי, העלאת הגרה, הוא טמא, הסכנה הגדולה ביותר מגיעה מהצבועים.

כשאנו מתבוננים בלבן נראה כאלו הוא איש חסד, איש משפחה, איש קהילה, אך חז"ל באופן עיקבי מראים שכל המצג הזה הוא מצג שווא, הוא שקר שנראה רק בצד החיצוני ואין בו אמת.

וננסה להתבונן מעט בדברים.

"…ולרבקה אח ושמו לבן וירץ לבן אל האיש החוצה אל העין, ויהי כראות את הנזם ואת הצמדים על ידי אחותו וכשומעו את דברי רבקה אחותו לאמר כה דבר אלי האיש ויבא אל האיש והנה עמד על הגמלים על העין, ויאמר בוא ברוך ה' למה תעמד בחוץ ואנכי פניתי הבית ומקום לגמלים…"

על פניו נראים הדברים שאחיה של רבקה הוא ממש כדמותה מכניס אורחים, מלא באהבה, רץ לקראת האורח, מברכו ומזמינו לביתו, אך חז"ל מדייקים בפסוקים, מה מניע את לבן לרוץ אל אליעזר? – הצמידים אשר ראה על ידי אחותו, הרי הפסוקים כתובים לא כסדר, "וירץ…", ורק אז מוזכר – "ויהי כראות את הנזם ואת הצמידים על ידי אחותו…", אלא שכאן רצתה התורה ללמדנו, אל תתלהב מהמראה החיצוני, אל תתרגש מהריצה, אצל לבן, צריך להתבונן פנימה, מה המניע של הריצה? מה הוא חושב שהוא ורק הוא ירוויח מהדבר? – זה המניע היחיד.

הוא ראה את הצמידים והוא אומר לעצמו אם זה מה שמקבלים על מעט מים, מה אוכל להרוויח על אירוח עם פנסיון מלא, לאיש ולגמליו…

הדבר ממשיך בתחילה שלבן שומע את הסיפור המופלא של חסד ה' עם אליעזר, הוא אומר: "ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב, הנה רבקה לפניך קח ולך ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר ה'", איזו אמונה, איזו גדלות, איזה טוב לב…אבל מיד אחר כך: "…ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב ובגדים וייתן לרבקה ומגדנות נתן לאחיה ולאמה", לבן היה בטוח שיקבל הרבה יותר…רק רבקה מקבלת את הכסף והזהב, לכן פתאם אחרי הסעודה, אנו שומעים זמירות אחרות: "ויאכלו וישתו הוא והאנשים אשר עמו וילינו ויקומו בבוקר ויאמר שלחני לאדוני, ויאמר אחיה ואמה תשב הנער אתנו ימים או עשור אחר תלך…", ובתמימות מעושה הוא נעתר לשאול את רבקה: "ויקראו לרבקה ויאמרו אליה התלכי עם האיש הזה? ותאמר אלך", המגינה מתנגנת אצל הרגישים, זו אמורה להיות שאלה רטורית: "התלכי עם האיש הזה?", אין לו שם, והוא "הזה" ("המן הרע הזה")…אך רבקה מקלקלת את התחבולה ואומרת: אלך.

והדבר ממשיך גם בפרשתנו יעקב מגיע וקבלת הפנים היא לבבית ומרגשת: "ויהי כשמע לבן את שמע יעקב בן אחתו וירץ לקראתו ויחבק לו וינשק לו ויביאהו אל ביתו ויספר ללבן את כל הדברים האלה, ויאמר לו לבן אך עצמי ובשרי אתה וישב עמו חדש ימים", איזו לבביות ואיזו אהבה, אך חז"ל רואים את הדברים קצת אחרת – "וירץ לקראתו – כסבור ממון הוא טעון, שהרי עבד הבית בא לכאן בעשרה גמלים טעונים, ויחבק – כשלא ראה עמו כלום אמר שמא זהובים הביא והנם בחיקו, וינשק לו – אמר שמא מרגליות הביא והם בפיו, ויספר ללבן – שלא בא אלא מתוך אונס אחיו, ושנטלו ממונו ממנו, אך עצמי ובשרי – מעתה אין לי לאספך הביתה הואיל ואין בידך כלום, אלא מפני קורבה אטפל בך חדש ימים, וכן עשה ואף זו לא לחנם שהיה רועה צאנו" (רש"י), "אמר ליה: מלך הייתי סבור לעשותך עלי, כיון דלית גבך כלום 'אך עצמי ובשרי אתה' כהדין גרמא אנא מהדק לך" – "אני אעבוד בך ואשחוק את גופך כמו ששוחקין וכותשין עצם".

זה נראה כמו הכנסת אורחים ואהבת משפחה חמה, אך באמת זו תאוות בצע וניצול ציני.

בעיניים חיצוניות נראה כאלו את בנותיו הוא אוהב, הוא דואג במסירות לביתו הבכירה, הוא מזהיר את יעקב לשמור על בנותיו, אך שוב במבט מעט יותר מעמיק אנו רואים שהכול חיצוני, הוא סוחר בבנותיו, ומי יודע לומר זאת יותר מהבנות עצמן : "ותען רחל ולאה ותאמרנה לו העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו, הלוא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו ויאכל גם אכול את כספנו".

וכך מספרים חז"ל: "'ויאסוף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה' כינס כל אנשי המקום, אמר להם יודעין אתם שהיינו מדוחקים למים, וכיון שבא זה הצדיק נתברכו המים. אמרו לו: מה שטוב לך נעשה. אמר להם אם רוצים אתם אני מרמה אותו ונותן לו את לאה והוא אוהב את רחל זו מאד וישהה אצלכם שבע שנים אחרות. אמרו לו: עשה מה שטוב לך. אמר להם תנו לי משכונות שלא יפרסם לו אחד מכם הדבר. נתנו לו משכונות והלך והביא להם על אותן משכונות יין שמן ובשר. הוי לכך נקרא לבן הארמי לפי שרימה אפילו אנשי מקומו".

הוא דואג לאנשי מקומו…ודואג שהסעודה תהיה על חשבונם…ושוב במבט החיצוני, הוא מכבדם הוא עושה משתה, הוא מכבד את המנהג 'לא יעשה כן במקומנו', אך באמת הוא בז להם, מנצל אותם.

הפרידה הנרגשת של לבן בסוף הפרשה מבני ביתו: "וינשק לבניו ולבנותיו ויברך אתהם", גם אותה רואים חז"ל אחרת, "אמר ר' אייבו דוויים וכפויים היו ולא היו מפרינים (מפייסים) אלא בפה", דבריו של ר' אייבו מבוססים כנראה על הדיוק בכתוב "וינשק לבניו ולבנותיו", רק לבן נשק לקרוביו ואילו הם לא נשקו לו. חייבים להודות שגם מבחינת פשט הפסוקים עולה תמונה די עגומה – במפגש הראשון של לבן עם יעקב, לבן נושק ליעקב ומחבק אותו, ואילו בשעת הפרידה אין כל גילויי קרבה של לבן ליעקב.

הפער הזה בין החוץ לפנים, אלו הם חיי הצבוע, שמתייצב מול יעקב איש תם, איש שלם, שייודע לאהוב בכל ליבו, לעבוד בכל כוחו, לעשות כל מעשיו בחיבור מוחלט בין החוץ לפנים.

לא לחינם יעקב רואה סולם, כי הוא סולם – הוא המחבר חוץ ופנים, מעשים ומחשבות, שמים וארץ.

צריך כל כך להיזהר מהזיוף, מהעמדת הפנים, מהצביעות שלא תכנס אלינו, לא לגנוב דעת, לא להציג מצגי שווא, להיות כנים, אמתיים וישרים.

זה לא תמיד קל בעולם שבוא הפוליטיקאים מקבלים מקום של כבוד, בעולם שבו כל כך עובדים על הנראות ועל החוץ, שבו הכול נקבע על פי הרייטינג, לא צילמת לא טיילת… וכל כך מזניחים את הפנימיות.

דווקא היום צריך להיזהר מלבניות, בתוכנו ומסביבנו.

אני יודע שהארכתי היום, אבל אינני יכול לסיים בלי לומר שלעיתים אדם מתרגל כל כך לחיות בחוץ, ולשים לב לחוץ, שהוא כבר לא יודע איך באמת אוהבים, איך יוצרים קשר עמוק, איך מצליחים להיות בדברים או בקשרים מכל הלב.
(מצרף קישור לדברים שכתב הרב ליאור אנגלמן בעניין, מומלץ מאד: https://www.kimizion.org/shiur/rabanim/ravengelmann/wjz70_rem.html).

יהי רצון שנזכה להיות אנשים אמתיים וישרים, שפיהם שווה לליבם, שהחוץ שווה לפנים, ונזכה שגם כל חברינו יהיו אנשי אמת.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן