חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

האם טבליות של tums מותרות בפסח

שלום כבוד הרב, לאחרונה עלתה הבעיה ששינו את נוסחת התרופה נגד צרבת tums. הרבנים ולא יודעים להגיד האם התוספת שנותנת טעם לtums היא חמץ או לא. מצד אחד אומרים הבגלל שזה תערובת טעמים אז אין לדעת איזה טעם נותן מה ולכן זה מותר, מצד שני אומרים שבגלל שהתוספת נותנת טעם אין להשתמש. מצרפת תשובה באנגלית לגבי עניין זה. מה פוסק ברב במקרה הזה? Tums (Passover) Status: Why does the cRc Pesach Guide say that all Tums aren’t acceptable but others list certain types as acceptable? The reason for the difference in policy is a Rabbinic difference of opinion as to whether one must refrain from consuming products which contain flavors of unknown kosher and Pesach status. Some Rabbis take a lenient position due to the fact that most of the flavor-contributing chemicals are not chametz, no single chemical’s taste is perceived in the final product (i.e. zeh v’zeh gorem), and the flavor is used in tiny proportions. Other Rabbis argue based on halachic and factual grounds which are beyond the scope of this document. The cRc follows the latter, stricter approach to this question. We are unable to determine whether the flavorings used in Tums are acceptable for Pesach, and therefore cannot recommend them. Others who list certain Tums products as acceptable for Pesach are aware of this but accept the lenient approach outlined above, which rules that flavors of unknown status do not compromise the Pesach status of the Tums. It is noteworthy that there is corn starch in every variety of Tums which we looked at, which means that even according to the lenient approach the Tums should only be consumed by those who are Sephardic or ill and permitted to eat kitnios.

מותר

כך כתב הרב מלמד בעיתון רביבים של שבוע שעבר:

כתבתי (בפניני הלכה ח, סוף הערה 9) שבשעת הדחק, כאשר לא ניתן לברר אם התרופה הטעימה כשרה, גם שלא לצורך פיקוח נפש, מותר ליטול אותה בפסח, שהואיל וברוב רובן של התרופות אין חמץ, אפשר להקל על פי הרוב, כמבואר בשולחן ערוך (יורה דעה קי, ג).

אולם עתה שלח לי ידידי הדגול הרב שאול דוד בוצ'קו שליט"א תשובה שכתב, ובה בירר שגם בתרופות הטעימות אין חשש חמץ. ראשית, מפני שרק באחוז זעיר מהן מעורב עמילן או אלכוהול שהופק מחמשת מיני דגן. וגם באלה שיש בהן עמילן שהופק מדגן אין חשש חמץ, מפני שעמילן זה הופרד משאר מרכיבי החיטה, והוא לבדו אינו יכול להחמיץ, וכפי שבירר הרב שאר ישוב כהן זצ"ל בתשובתו לגבי חומצת לימון (ראו פניני הלכה פסח ח, ח). וגם אם עירבו בתרופה אלכוהול שהופק מחמשת מיני דגן, הוא שונה מאלכוהול לשתייה, הואיל והוא נועד לצורך רפואי שנועד להמסה. ריכוז האלכוהול שבו בין 95 ל־99 אחוזים, ונוזל כזה אינו ראוי לשתייה, ולכן גם אם הופק מחמשת מיני דגן נפסל מאכילת כלב לפני פסח, ולכן אין בו איסור חמץ.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-18 18:15:59

לחיצת יד לאישה

האם מותר ללחוץ יד לאישה משום נימוס?

לא. היא צריכה להיות מנומסת כלפיך ולכבד את התורה שאתה מאמין בה ולא ללחוץ את ידך. ואם היא לא יודעת, אז תסביר לה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-18 06:33:18

מעשר כספים להורים

שלום רב, ההורים של אשתי בגיל פנסיה, סביב גיל 70 ואין להם קרן השתלמות ורק פנסיה מינימלית. חמי חולה והם אינם עובדים. ברשותם הדירה שהם חיים בה כך שאין להם שכר דירה לשלם. הם חיים בצמצום, אינם קונים לעצמם בגדים או תכשיטים. הם מסיימים כל חודש במינוס. גיסי עוזר להם כספית מידי פעם. האם ניתן לתת להם מכספי מעשר או שעדיף לתת לעמותה שמחלקת לעניים?

אביא לך את המובא בפניני הלכה ליקוטים ב' סוף פרק ו (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה):

טו – צדקה להורים

שאלה: האם אפשר לתת את כספי המעשר להורים נזקקים? תשובה: אם יש לבן אפשרות לפרנס את הוריו הנזקקים הוא חייב לפרנסם. ואמרו חכמים שאם ייתן את כספי הצדקה שלו להורים, תבוא לו מארה (קללה), שאין ראוי שייתן אדם להוריו צדקה אלא ראוי שיסייע להם מכספו האישי. אבל אם מצבו הוא, שבלא כספי מעשר כספים לא יוכל לעזור להוריו, הרי ההורים קודמים לבנים ולכל שאר העניים, ולכן ייתן להם את כספי המעשר (שו"ע ורמ"א יו"ד רמ, ה).

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-17 18:57:53

קטניות

שלום וברכה, שבבי שקדים מולבנים שכתוב עליהם "לאוכלי קטניות" אך ברכיבים כתוב "שקדים מקולפים 100%", האם מותר לאכול אותם למי שלא אוכל קטניות? לא יודע אם זה קשור, אבל אציין שאנו נוהגים לאכול לפתית.

מותר. ובכלל, כל דבר שברכיבים לא ברור למה כתוב לאוכלי קטניות, או שהסיבה שכתבו כך היא משום שיש במאכל שמן קנולה או שמן סויה – מותר.

אביא לך כאן מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור – 'קיצור הלכה':

שמן סויה, שמן קנולה (לפתית), שמן בוטנים ושמן כותנה, אינם בכלל האיסור. וכן שוקולדים וממתקים ושאר מאכלים שהקטניות שבהם אינן ניכרות ובטלו ברוב לפני פסח, מותרים מצד הדין אף שכתוב עליהם 'לאוכלי קטניות בלבד'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-04-17 18:33:29

יש לך שאלה?

פרשת ויחי – ברכות השבטים – דבר תורה לפרשת השבוע

פרשת ויחי היא פרשת הסיום של ספר בראשית, וכפי שהתורה מסתיימת בברכה כך גם ספר בראשית, תקופת האבות, מסתיימת בברכה.

פרשתנו מתחילה בברכת אפרים ומנשה, מרכזה בברכת י"ב השבטים, וסיומה בברכת יוסף לאחיו "ואלוהים… פקוד יפקוד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב".

היסוד הפשוט שעולה מסיום תקופת האבות, מהסתלקותם של יעקב ויוסף, בברכה, הוא ההבנה העמוקה שהאדם לא מסיים את תפקידו וייעודו בהסתלקותו מן העולם, אלא רוצה וצריך להמשיך ולפעול מכוח זרעו וזרע זרעו עד עולם, ולכן הוא מאציל עליהם ברכה, בכדי לכוונם ולתת להם כוחות להמשיך ולפעול.

יעקב, יוסף, משה וכל מנהיגי ישראל, מעולם לא ראו עצמם כנפרדים מעם ישראל אלא כחלק מהכלל כולו. ולכן הם מאצילים ברכה בטרם ילכו להמשיך לפעול את פעולתם בשמי מרומים.

דבר זה מלמד את כולנו את ההסתכלות הנכונה על תפקידנו ויעודנו. האדם לא לעצמו נברא אלא כדי להיות חלק מאותו היעוד הגדול של עם ישראל. כשהאדם רואה עצמו כך ממילא גם ברור שאין מקום לחולשה, ייאוש או עצב, שהרי האדם מחובר לכוח ולעצמה הגדולה בעולם.

מי שמסתכל במבט כזה מתמלא בכוחות אדירים לפעול ולעשות וגם מצליח להסתכל במבט רחב שרואה מסוף העולם ועד סופו את התחומים בהם צריך לעסוק ולהשקיע. אלא שבתוך הכלל הזה, בתוך העם הזה, ישנם שבטים שונים ואנשים שונים, כשכל אחד ואחד צריך, מתוך המבט הכללי, לדעת מה ברכתו, מה פעולתו ולעשות אותה במסירות נפש.

כך מסיימת התורה את ברכותיו של יעקב "כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת אשר דיבר להם אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אותם". ורצתה התורה להדגיש בפסוק זה כמה עניינים:

הכל מתוך הכלל

"כל אלה שבטי ישראל שנים עשר"- יש כאן הדגשה גדולה שהשבטיות היא מתוך הכלל, כולם הם שבטי ישראל. ויותר מכך, ניתן להסביר שרק מתוך ההכרה שכולם שייכים לשבטי ישראל כל אחד זוכה לברכתו, ומי שלא מכיר בכך שכל הגוונים והציבוריים שייכים לכלל ישראל ובונים את בית ישראל לא יוכל להביא את ברכתו המיוחדת לכלל.

לא לחינם מדגיש הנצי"ב בהקדמתו לביאורו על התורה, 'העמק דבר', שחוסר הישרות הגדול ביותר שיכול ליפול בצדיקים הוא הראיה והמחשבה שכל מי שאינו סובר כמותם הינו אפיקורס ומין.

כך מופיע בסיפור הידוע על רבי דוד מלעלוב, כפי שמביא אותו הרב שלמה קרליבך בסיפרו, "יום אחד, בשעה חמש אחר הצהריים, מתהלך היה ר' דוד מלעלוב בבית המדרש, כשטליתו מקופלת ומונחת לו על כתפו, מהלך אנה ואנה. הוא היה עדיין לפני התפילה… מסיבות השמורות עימו. פתאום נכנס 'מתנגד'. אמר לו המתנגד: 'אני לא מאמין למראה עיני, מה קורה איתך? אני קמתי היום בחמש בבוקר, והספקתי כבר ללמוד במשך עשר שעות, ואתה עדיין לא התפללת?!' ענה לו ר' דוד: 'שמע ידידי, אם למדת תורה 'בשם כל ישראל', יוצא שגם אני למדתי יחד איתך. ואם למדת רק לעצמך- מי צריך תורה כזאת?".

לכל אחד יש את מקומו

כל אחד ואחד מקבל כבירכתו, "איש אשר כבירכתו ברך אותם". כל אחד חייב לדעת את תפקידו ומקומו ולפעול בו, לא להתקנא בתפקידו של חברו (ולא להתגאות על חברו) ולדעת להעריך ולשמוח בתפקידו. וכך מביא המדרש (תנחומא טז) "וזאת אשר דיבר להם אביהם, 'ברך אותו' אין כתיב כאן אלא 'ברך אותם', למה? לפי שנתן ליהודה גבורתו של ארי וליוסף גבורתו של שור ולנפתלי קלות איל ולדן נשיכתו של נחש, תאמר שזה גדול מזה? הרי כללן כולם באחרונה, "איש אשר כבירכתו ברך אותם".

כולם קיבלו את כל הברכות

רש"י, בשם המדרש, מחדש לנו עוד חידוש מופלא, שאף על פי שיש לאדם כוח אחד דומיננטי ובולט, בעצם בכל אחד יש את הכול. וממילא דבר זה מאפשר שבשעת הצורך אדם יוכל לסייע לחברו ולהתחבר עימו, או אפילו למלא את תפקידו של חברו, כשזהו צורך כלל ישראל. וכפי שראינו בחנוכה שגם הכוהנים, בשעת הצורך, יכולים להיות מלכים (וביקורתו של הרמב"ן (בראשית מט,י) היא שאחר שמילאת את תפקידו של חברך- עליך לדעת, בענווה, להחזיר לו את תפקידו).

וזה לשון רש"י, "בירך אותם'- לא היה לו לומר אלא 'איש אשר כברכתו ברך אותו' מה תלמוד לומר 'ברך אותם' … יכול שלא כללן כולם בכל הברכות? תלמוד לומר 'ברך אותם"- שכל אחד קיבל את הברכות כולם.

יהי רצון שנזכה לראות בעין טובה, מעריכה ומכבדת את השבטים השונים על תפקידיהם המיוחדים ושנזכה, מתוך אותה ראייה כללית והבנה שכל אחד נברא כדי להוסיף ולקדם את כלל ישראל, למצוא, כציבור וכיחידים, את תפקידנו ולעשותו במסירות נפש.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן