חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מחמם מים בגז בשבת

שלום יש לנו מחמם מים בגז שאנחנו מכבים לפני כניסת שבת מה קורה במקרה בו שוכחים לכבות אותו לפני שבת האם יהיה אסור שברז המים יהיה על מצב אחר מלבד קרים לגמרי? מה קורה אם הברז פתוח על חמים, ואז נזכרים שהמחמם לא כבוי. האם מותר לסגור את ברז המים (אני מניח שזה גורם לכיבוי להבה במחמם)

אם בכל פתיחה של מים חמים המחמם מתחיל לעבוד – מותר לפתוח רק קרים. אם פתחו את חמים – מותר לסגור בשינוי (פסיק רישא בתרי דרבנן).

אם אין כיבויו חשמלי אלא בעזרת ברזי גז, מותר לסוגרם בשבת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 17:23:52

ברכות

שלום וברכה! האם יש לברך 'על המחיה' אחרי אכילת חטיף כמו 'כיף-כף'? מדובר בחטיף של 18.5 גרם, אבל נראה שהוא כן בנפח חצי ביצה. על גב החטיף מצוין ש75% זה שוקולד בלבד ו25% זה וופל שוקולד. כיצד ניתן לדעת האם אחוזי הדגן מתוך אותם 25% מגיעים לשמינית סה"כ מתוך המוצר? (והאם החישוב שעשיתי נכון בכלל?)

מכיוון שהשוקולד לא מעורב בתוך הקמח, אינו מצרף לשיעור כזית, ולכן רק אם אכל מהמזונות בלבד שיעור כזית יברך 'על המחיה', ואם לא אכל מהמזונות שיעור כזית, אבל מכלל החטיף אכל כזית יחד עם המזונות – יברך בורא נפשות.

כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

שיעור ברכה אחרונה בעוגה ופשטידה

טז. עוגה בחושה שכמות הקמח מחמשת מיני דגן שבעיסה לפחות שמינית, כמו ברוב העוגות והעוגיות, כל המרכיבים שנבללים בעיסה מצטרפים לקמח, והאוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'על המחיה'. ואם שיעור הקמח פחות משמינית, האוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'בורא נפשות'. אמנם לפני אכילתה צריך כמעט תמיד לברך 'מזונות' (להלן יא, ה-ז).

יז. בפשטידה וקציצה שאר המינים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי, ולכן רק אם הקמח מחמשת מיני דגן הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הדגן הוא מיעוט, אין שאר המינים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהדגן עצמו כמות של 'כזית' בזמן של שבע דקות, יברך 'על המחיה', וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.

יח. עוגה, עוגיות או פשטידה שיש בהן מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, אין הוא מצטרף לקמח. לכן אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו 'כזית', יברך 'על המחיה' ויפטור את המילוי. ואם לא אכל מהבצק 'כזית', אבל יחד עם המילוי אכל 'כזית', יברך 'בורא נפשות'. לכן לדוגמה, האוכל שני וופלים קטנים יברך 'בורא נפשות', והאוכל ארבעה וופלים יברך 'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 20:59:29

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר בשבת לשטוף את הרצפה ולנגב בסוף עם סמרטוט ללא סחיטה אחכ? אשמח למקור לתשובה. תבורכו.

גם תשובה לשאלה זו מובאת בפניני הלכה פרק טו, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה.

אסור לשטוף במים רצפה (שו"ע שלז, ג; מ"ב ג). ואם נשפכו על הרצפה מים רבים, מותר לגורפם על ידי מגב (שש"כ כג, ז).

כאשר מקום מסוים ברצפה נתלכלך מאוד, כגון שנשפך עליו מיץ, מותר לשפוך עליו מעט מים, ולגורפם אח"כ במגב, או להספיגם בדבר שאין חשש שיבוא לסוחטו (רשז"א שש"כ כג, הערה ל; חזו"ע ח"ד עמ' מט). כאשר כל הרצפה התלכלכה מאוד, המיקל לשפוך על כולה מים ולגורפם, יש לו על מה לסמוך (אול"צ מג, ח).

כדי שלא יגיע אדם לידי סחיטה, אסרו חכמים לקחת בידו דבר שספוג במים והדרך לסוחטו, או להספיג מים רבים על ידי מגבת וכדומה, אלא יספיגם על ידי מספר מגבות שכל אחת תספוג מעט. כמו כן, יכול להספיגם על ידי דבר שאין רגילים לסוחטו מיד כשנספג בהרבה מים, כגון נייר סופג שרגילים לזורקו. ואם אין אפשרות אחרת, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:15:03

הלכות שבת

האם מותר לרכב בשבת על סקטבורד, או רולרבלייד? בכל גיל?

התשובה לשאלתך מובאת בפניני הלכה שבת סוף פרק כד סעיף י. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת אפשר לרכוש גם את ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור.

אופניים קורקינט וסקטים

אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום 'עובדין דחול' (לעיל כב, ח). גם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש הבדל גדול בינם לבין אופניים רגילים, ולכן אין במשחק בהם משום 'עובדין דחול' (שם, 4).

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. מנגד, יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום 'עובדין דחול', שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:16:35

יש לך שאלה?

פרשת ויגש – כח האיפוק

אחת התכונות החשובות ביותר, כדי להוביל מהלכים ארוכי טווח, כדי לבנות בניינים משמעותיים בעולם היא תכונת ההתאפקות.

היכולת לדחות את ה'כאן ועכשיו' בשביל העתיד.

כמו שאמר שארל דובאה: "הדבר החשוב הוא להיות מסוגלים להקריב כל רגע, את מי שאנחנו, עבור מי שנוכל להיות", צריך לבצע את הבחירה בין הטווח הקצר לטווח הארוך יום יום, כמו שמבטא זאת גתה: "אל להם, לדברים החשובים ביותר, להיות נתונים לחסדי הדברים החשובים פחות".

יוסף מתאפק הוא מעביר את האחים תהליך מופלא של תשובת המשקל, תהליך בו תבחן האחווה והערבות ההדדית, וכדי שכל זה יקרה הוא מתאפק, הוא מתאפק שנים רבות, מאז היותו משנה למלך מצרים, ואולי עוד לפני היה יכול להודיע לאביו ש'עוד יוסף חי', והוא לא עושה זאת כי הוא מחכה להעביר את האחים את תשובת המשקל, הוא מחכה להתגלות באופן שיביא ברכה, ההתאפקות הזאת היא מופלאה.

ההתאפקות הזאת הולכת ונהיית קשה ומורכבת כשהאחים מגיעים ומגיעה לשיאה כשאחיו, בן אימו, בנימין מגיע.

כפי שראינו בשבוע שעבר:

"וישא עיניו וירא את בנימין אחיו, בן אמו, ויאמר הזה אחיכם הקטן אשר אמרתם אלי, ויאמר אלוקים יחנך בני, וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו ויבקש לבכות ויבא החדרה ויבך שמה, וירחץ פניו ויצא ויתאפק ויאמר שימו לחם"

רש"י מסביר: 'ויתאפק', נתאמץ, צריך מאמץ עצום להתאפק, זו הגבורה הגדולה, עליה נאמר במסכת אבות: איזהו גיבור? הכובש את יצרו. שנאמר: 'טוב ארך אפים מגבור, ומושל ברוחו מלוכד עיר'.

הרש"ר הירש מרחיב את ההבנה וכותב: "עצר את רגשותיו. משיצא וראה את פניו, התחדשו רגשותיו והוא נזקק למאמץ מחודש".

ההתאפקות היא השליטה ברגשות ובדחפים.

ודווקא לאור גבורה עצומה זו של יוסף אנו קוראים בפרשת שבוע שיוסף לא יכול היה להתאפק:

"ולא יכל יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו, ויקרא הוציאו כל איש מעלי, ולא עמד איש איתו בהתוודע יוסף אל אחיו, וייתן את קלו בבכי וישמעו מצרים וישמע בית פרעה".

כלומר יוסף לא מצליח יותר להתאפק, כפי שמזכיר זאת הרשב"ם: 'ולא יכל יוסף להתאפק' – עוד, כי עד עתה היה עושה כל מעשיו על ידי שהיה מתאפק בלבו, כמו שכתוב למעלה: ויתאפק ויאמר שימו לחם, וכפי שכותב הרד"ק: "ולא יכל – כיון שהזכיר כמה פעמים רעת אביו שימצאנו נכמרו רחמיו עליו ולא יכול להחזיק עצמו מלבכות".

אפשר לראות את חוסר ההתאפקות של יוסף כחולשה, ככניעה לרגשות הגואים, אך הרש"ר הירש מדייק שגם השחרור וחוסר ההתאפקות היו בבחירה: "וייתן את קלו, הוא שיחרר אותו, לא עוד עצר בו".

כאן מלמדנו יוסף, יסוד גדול בתורת איפוק, לפעמיים צריך לשים גבולות גם לגבולות, להתאפק לא להתאפק, להתגבר על הגבורה.

להחליט גם איפה המקום הנכון לשחרר את הרגשות ואת התחושות, מתי ללכת אחרי הלב.

ובאמת שאנו מתבוננים בדברי חז"ל אנו מוצאים שחוסר ההתאפקות של יוסף זוכה לשבחים מופלאים, וכך אומרים חז"ל:

"מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי" – לעתיד לבוא יבוא הקב"ה לפייסה לכנסת ישראל, והיא אומרת לפניו: ריבונו של עולם, במה אתנחם שלא עשית לי אפילו כבשר ודם! יוסף שהוא בשר ודם אף על פי שגמלוהו אחיו רעות, לא נקם מהם. אלא כשבאו אחיו אצלו לא כבש רחמיו עליהם, שנאמר: "ולא יכול יוסף להתאפק". אבל אתה כבשת רחמיך ממני והנחת אומונתך שכתוב בך: "ה' ה' אל רחום וחנון".

ועוד אומרים חז"ל:

"יוסף, שעשו לו אחיו כל אותם הרעות, כיון שראה אותם עומדים בצרה לא יכול לכבוש רחמיו עליהם, אלא נזלו עיניו דמעות עליהם: 'ולא יכול יוסף להתאפק כי נכמרו רחמיו אל אחיו ויבקש לבכות ויבא החדרה ויבך שמה', אבל עשו לא נכמרו רחמיו על אחיו שנאמר: 'על רדפו בחרב אחיו'".

הנביא ישעיהו זועק לפני ה':

"ערי קדשך היו מדבר ציון מדבר הייתה ירושלם שממה, בית קדשנו ותפארתנו אשר היללוך אבותינו היה לשרפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה, העל אלה תתאפק ה' תחשה ותעננו עד מאד?!".

זועק הנביא ה' אל תתאפק!

צריך יכולת אדירה להתאפק, אך כנגדה צריך גם יכולת להיות קשוב, להתגמש, להאזין לכאב, לקושי, בייחוד בימים אלו, ששוב אנו נכנסים לסגר, אפשר לנסות להמשיך שגרה, להתגבר על הכול ולהמשיך כרגיל, וודאי שיש צד כזה, שמשדר עוצמה וגבורה, יציבות ובטחון, אך יש גם חשיבות עצומה להיות קשובים לקושי, לתחושות והרגשות, לתת גם להם מקום.

כפי הסיפור הידוע על רבי שמעון בן אלעזר, "מעשה ברבי שמעון בן אלעזר שבא ממגדל עדר מבית רבו והיה רוכב על החמור ומטייל על שפת הים, ראה אדם אחד שהיה מכוער ביותר, א"ל ריקה כמה מכוער אתה שמא כל בני עירך מכוערין כמותך? א"ל ומה אעשה. לך לאומן שעשאני ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית, כיון שידע רבי שמעון שחטא ירד מן החמור והיה משתטח לפניו, אמר לו נעניתי לך מחול לי, אמר לו איני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני ותאמר כמה מכוער כלי זה שעשית, רץ אחריו שלשה מילין. יצאו אנשי העיר לקראתו אמר לו שלום עליך רבי. אמר להם למי אתם קוראים רבי. אמרו לו למי שמטייל אחריך. אמר להם אם זה רבי אל ירבו כמותו בישראל.
אמרו לו חס ושלום ומה עשה לך. אמר להם כך וכך עשה לי. אמרו לו אף על פי כן מחול לו. אמר להם הריני מוחל ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן.
אותו היום נכנס רבי שמעון לבית המדרש הגדול שלו ודרש. לעולם יהא אדם רך כקנה ולא יהא קשה כארז. מה קנה זה כל הרוחות באות ונושבת בו הולך ובא עמהם דממו הרוחות חוזר הקנה עומד במקומו. ומה סופו של קנה זה זכה ליטול הימנו קולמוס לכתוב ספר תורה. אבל ארז אינו עומד במקומו אלא כיון שנשבה רוח דרומית עוקרתו והופכתו על פניו. ומה סופו של ארז באים עליו סתתין ומסתתין אותו ומסככין ממנו בתים והשאר משליכין אותו לאור. מכאן אמרו יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז".

אותו אדם צודק! הדין והאמת איתו!

אבל צריך האדם להיות רך, גמיש וקשוב.

יהי רצון שנזכה ללמוד את שתי המידות היסודיות הללו, הגבורה וההקשבה, העוצמה והרגישות.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן