חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מחמם מים בגז בשבת

שלום יש לנו מחמם מים בגז שאנחנו מכבים לפני כניסת שבת מה קורה במקרה בו שוכחים לכבות אותו לפני שבת האם יהיה אסור שברז המים יהיה על מצב אחר מלבד קרים לגמרי? מה קורה אם הברז פתוח על חמים, ואז נזכרים שהמחמם לא כבוי. האם מותר לסגור את ברז המים (אני מניח שזה גורם לכיבוי להבה במחמם)

אם בכל פתיחה של מים חמים המחמם מתחיל לעבוד – מותר לפתוח רק קרים. אם פתחו את חמים – מותר לסגור בשינוי (פסיק רישא בתרי דרבנן).

אם אין כיבויו חשמלי אלא בעזרת ברזי גז, מותר לסוגרם בשבת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 17:23:52

ברכות

שלום וברכה! האם יש לברך 'על המחיה' אחרי אכילת חטיף כמו 'כיף-כף'? מדובר בחטיף של 18.5 גרם, אבל נראה שהוא כן בנפח חצי ביצה. על גב החטיף מצוין ש75% זה שוקולד בלבד ו25% זה וופל שוקולד. כיצד ניתן לדעת האם אחוזי הדגן מתוך אותם 25% מגיעים לשמינית סה"כ מתוך המוצר? (והאם החישוב שעשיתי נכון בכלל?)

מכיוון שהשוקולד לא מעורב בתוך הקמח, אינו מצרף לשיעור כזית, ולכן רק אם אכל מהמזונות בלבד שיעור כזית יברך 'על המחיה', ואם לא אכל מהמזונות שיעור כזית, אבל מכלל החטיף אכל כזית יחד עם המזונות – יברך בורא נפשות.

כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

שיעור ברכה אחרונה בעוגה ופשטידה

טז. עוגה בחושה שכמות הקמח מחמשת מיני דגן שבעיסה לפחות שמינית, כמו ברוב העוגות והעוגיות, כל המרכיבים שנבללים בעיסה מצטרפים לקמח, והאוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'על המחיה'. ואם שיעור הקמח פחות משמינית, האוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'בורא נפשות'. אמנם לפני אכילתה צריך כמעט תמיד לברך 'מזונות' (להלן יא, ה-ז).

יז. בפשטידה וקציצה שאר המינים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי, ולכן רק אם הקמח מחמשת מיני דגן הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הדגן הוא מיעוט, אין שאר המינים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהדגן עצמו כמות של 'כזית' בזמן של שבע דקות, יברך 'על המחיה', וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.

יח. עוגה, עוגיות או פשטידה שיש בהן מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, אין הוא מצטרף לקמח. לכן אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו 'כזית', יברך 'על המחיה' ויפטור את המילוי. ואם לא אכל מהבצק 'כזית', אבל יחד עם המילוי אכל 'כזית', יברך 'בורא נפשות'. לכן לדוגמה, האוכל שני וופלים קטנים יברך 'בורא נפשות', והאוכל ארבעה וופלים יברך 'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 20:59:29

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר בשבת לשטוף את הרצפה ולנגב בסוף עם סמרטוט ללא סחיטה אחכ? אשמח למקור לתשובה. תבורכו.

גם תשובה לשאלה זו מובאת בפניני הלכה פרק טו, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה.

אסור לשטוף במים רצפה (שו"ע שלז, ג; מ"ב ג). ואם נשפכו על הרצפה מים רבים, מותר לגורפם על ידי מגב (שש"כ כג, ז).

כאשר מקום מסוים ברצפה נתלכלך מאוד, כגון שנשפך עליו מיץ, מותר לשפוך עליו מעט מים, ולגורפם אח"כ במגב, או להספיגם בדבר שאין חשש שיבוא לסוחטו (רשז"א שש"כ כג, הערה ל; חזו"ע ח"ד עמ' מט). כאשר כל הרצפה התלכלכה מאוד, המיקל לשפוך על כולה מים ולגורפם, יש לו על מה לסמוך (אול"צ מג, ח).

כדי שלא יגיע אדם לידי סחיטה, אסרו חכמים לקחת בידו דבר שספוג במים והדרך לסוחטו, או להספיג מים רבים על ידי מגבת וכדומה, אלא יספיגם על ידי מספר מגבות שכל אחת תספוג מעט. כמו כן, יכול להספיגם על ידי דבר שאין רגילים לסוחטו מיד כשנספג בהרבה מים, כגון נייר סופג שרגילים לזורקו. ואם אין אפשרות אחרת, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:15:03

הלכות שבת

האם מותר לרכב בשבת על סקטבורד, או רולרבלייד? בכל גיל?

התשובה לשאלתך מובאת בפניני הלכה שבת סוף פרק כד סעיף י. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת אפשר לרכוש גם את ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור.

אופניים קורקינט וסקטים

אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום 'עובדין דחול' (לעיל כב, ח). גם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש הבדל גדול בינם לבין אופניים רגילים, ולכן אין במשחק בהם משום 'עובדין דחול' (שם, 4).

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. מנגד, יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום 'עובדין דחול', שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:16:35

יש לך שאלה?

פרשת ויגש – כוחם של יהודה ויוסף ומי בראש – דבר תורה לפרשת השבוע

חז"ל הרבו לדרוש על היחסים, המאבקים והדיונים הנוקבים שבין יהודה ליוסף, כפי שכותב במדרש תנחומא "ויגש אליו יהודה' זהו שאמר הכתוב 'וסרה קנאת אפרים', כנגד מי אמר ישעיה מקרא זה? לא אמרו אלא כנגד יהודה ויוסף, דאמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן, בשעה שהיו יהודה ויוסף מתווכחין זה עם זה, אמרו מלאכי השרת זה לזה, בואו נרד למטה ונראה שור וארי מתנגחין זה עם זה. בנוהג שבעולם שור מתיירא מפני ארי, ועכשיו שור וארי מתנגחין ועומדין והקנאה ביניהן עד שבא משיח. לפיכך 'וסרה קנאת אפרים… אפרים לא יקנה את יהודה ויהודה לא יצור את אפרים'". (גם לעתיד לבוא אומרים שיעמוד משוח המלחמה מיוסף ומשיח בן דוד מיהודה)

כמובן שלא ייתכן כי כל הדיונים שמזכירים חז"ל אכן התרחשו, אלא אלו דיונים פנימיים שבין שני הכוחות האדירים שבונים את בית ישראל, יהודה ויוסף. שכפי שאומר המדרש וכפי שמופיע בתורת הסוד , גם לעתיד לבוא נגאל על ידי שני משיחים, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד.

יש להבין מה מייצגים כוחות אלו בעם ישראל וכמובן שהדברים עמוקים וננסה לגעת במקצת מהם.

יוסף, כפי שמופיע לעינינו בפרשיות האחרונות, הוא בעל היכולת לתיקון עולם, הוא המסוגל לקחת את הרעיונות העליונים של התורה וליישם אותם בתוך המציאות הגשמית. יוסף מגלם בהופעתו את ההצלחה, "ויהי איש מצליח", " ואשר הוא עושה ה' מצליח". הוא מייצג את עולם הרגש, שהרי בכדי להופיע במציאות יש צורך בחיוניות והתרגשות, יש צורך ביופי והדר, "בכור שורו הדר לו".

זוהי גם נקודת התורפה של יוסף. הקשר לחומר, הרגשיות והיצריות עלולות לדרדר את יוסף. ורק ברגע האחרון, בזכות דמותו של יעקב, ניצל יוסף מניסיון אשת פוטיפר.

לעומת זאת יהודה מייצג את התורה, את הנאמנות המוחלטת לדבר ה', את מסירות הנפש העצומה לתורה וללימודה. וכפי שראינו במעשה יהודה ותמר הוא גם בעל היכולת לוותר על כבודו ומעמדו כדי לעשות את רצון ה'. והדברים אמנם לא באים לו בקלות אבל הוא ממשיך להתאמץ ולהתייגע כדי לומר את דברי התורה. ולכן גם יהודה הוא זה שנשלח להקים את בתי המדרש בארץ גושן, "ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גושנה".

כלומר, יוסף דאג להכנת הצד החומרי בגושן ואילו יהודה נשלח להורות, להקים בתי תלמוד שמהם תצא הוראה. יוסף הוא השור, כלומר, זה שיודע לחרוש את הקרקע שמבטאת את העולם הזה, להכשירה ולתקנה, ואילו יהודה הוא האריה שיודע לייצג את העוצמה והגדולה האלוקית, שיודע לשאוג ולעורר את העולם כולו למלכות ה', ובעת הצורך יש לו את העוצמה והכוח למסור את נפשו ולהכריע כל אויב המנסה לקום ולעמוד על עם ישראל.

יהודה ויוסף מייצגים את שלמות תפקידו של עם ישראל. מצד אחד היכולת לבטא ולומר בבהירות וביציבות את רעיונות התורה, הרעיונות האלוקיים שלא מושפעים משום מאורע חולף, משום רגש עובר, ומאידך את היכולת ליישם את הרעיונות האלו במציאות המשתנית, המורכבת, הדורשת הבנה ורגישות בכל סדרי העולם הזה.

המאבק הגדול הוא מי בראש, וזאת מפני שהחידוש היותר גדול של עם ישראל הוא היכולת ליישם את הרעיונות האלוקיים במציאות, "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ". התורה כשלעצמה קדמה לישראל וקדמה לעולם, וישנם רבבות מלאכים, שרפים, אופנים וחיות הקודש שמחזיקים בתורה במסירות וברוממות. ולכן יוסף הוא המייצג יותר את תפקידו של עם ישראל ומאידך כדי שיוסף יוכל לעשות את תפקידו הוא חייב את יהודה שיראה לו את הדרך, שיעמיד לפניו ללא הרף את האידיאלים האלוקיים וידאג שיוסף לא יסחף אל החומריות אלא יישאר ממוקד בהופעת האידיאלים האלוקיים.

דבר זה מתבטא באופן מופלא בגמרא (סנהדרין קב.) שאומרת על הפסוק 'אחר הדבר הזה לא שב ירבעם מדרכו הרעה'- אחר שתפשו הקב"ה לירבעם בבגדו, ואמר לו: חזור בך, ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן. אמר לו: מי בראש?- בן ישי בראש!- אי הכי לא בעינא! (אם כך איני מעוניין!).

מה שמתגלה לנו כאן הוא שבאופן פנימי יוסף קודם ליהודה, כפי שאמר הקב"ה, "אני ואתה ובן ישי" אולם כאשר שואלים מי בראש, כלומר, כאשר רוצים לתת כבוד פומבי אז "בן ישי בראש"- יהודה קודם.

דבר זה הוא הדרכה יסודית גם בימינו. מחד, ישנו ערך עצום ועליון לאותם אלה שמתוך אידיאליסטיות עמוקה ורצון לקדש שם שמים בעולם, מתוך חיבור וקישור גדול לתורה עוסקים במקצועות החול ואוחזים במידתו של יוסף. ולא לחינם הוקדם זבולון ליששכר בברכה, "שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהלך" (וכן בברכת יעקב הוקדמה ברכתו). וכפי שאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא, ש"גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים".

מאידך, הכבוד חייב להינתן למלמדי התורה, וכפי ההלכה שיש להקדימם ולכבדם, כי רק הכבוד האמיתי וההערכה הגדולה שתהיה לאנשי העבודה כלפי מייצגי התורה היא שתבטיח שעבודתם תהיה מכוונת לשם שמים. ומנגד, חייבת גם להיות הערצה והערכה פנימית מצד אנשי התורה לאנשי העבודה, וכל תורתם צריכה להיות מכוונת להדרכת אנשי העבודה, ובאופן הזה נזכה אי"ה להתקיימות הנבואה "וסרה קנאת אפרים" ולביאת שני המשיחים, במהרה בימינו, אמן.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן