חיפוש


הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

מחמם מים בגז בשבת

שלום יש לנו מחמם מים בגז שאנחנו מכבים לפני כניסת שבת מה קורה במקרה בו שוכחים לכבות אותו לפני שבת האם יהיה אסור שברז המים יהיה על מצב אחר מלבד קרים לגמרי? מה קורה אם הברז פתוח על חמים, ואז נזכרים שהמחמם לא כבוי. האם מותר לסגור את ברז המים (אני מניח שזה גורם לכיבוי להבה במחמם)

אם בכל פתיחה של מים חמים המחמם מתחיל לעבוד – מותר לפתוח רק קרים. אם פתחו את חמים – מותר לסגור בשינוי (פסיק רישא בתרי דרבנן).

אם אין כיבויו חשמלי אלא בעזרת ברזי גז, מותר לסוגרם בשבת.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 17:23:52

ברכות

שלום וברכה! האם יש לברך 'על המחיה' אחרי אכילת חטיף כמו 'כיף-כף'? מדובר בחטיף של 18.5 גרם, אבל נראה שהוא כן בנפח חצי ביצה. על גב החטיף מצוין ש75% זה שוקולד בלבד ו25% זה וופל שוקולד. כיצד ניתן לדעת האם אחוזי הדגן מתוך אותם 25% מגיעים לשמינית סה"כ מתוך המוצר? (והאם החישוב שעשיתי נכון בכלל?)

מכיוון שהשוקולד לא מעורב בתוך הקמח, אינו מצרף לשיעור כזית, ולכן רק אם אכל מהמזונות בלבד שיעור כזית יברך 'על המחיה', ואם לא אכל מהמזונות שיעור כזית, אבל מכלל החטיף אכל כזית יחד עם המזונות – יברך בורא נפשות.

כך מובא בספר הקיצור לפניני הלכה שיצא כעת לאור:

שיעור ברכה אחרונה בעוגה ופשטידה

טז. עוגה בחושה שכמות הקמח מחמשת מיני דגן שבעיסה לפחות שמינית, כמו ברוב העוגות והעוגיות, כל המרכיבים שנבללים בעיסה מצטרפים לקמח, והאוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'על המחיה'. ואם שיעור הקמח פחות משמינית, האוכל 'כזית' מהעוגה יברך 'בורא נפשות'. אמנם לפני אכילתה צריך כמעט תמיד לברך 'מזונות' (להלן יא, ה-ז).

יז. בפשטידה וקציצה שאר המינים לא נועדו רק להטעים את הקמח כבעוגה, אלא יש להם ערך עצמי, ולכן רק אם הקמח מחמשת מיני דגן הוא רוב התערובת, מברכים על אכילת 'כזית' מהפשטידה 'על המחיה'. אבל אם הדגן הוא מיעוט, אין שאר המינים מצטרפים אליו, ולכן רק אם אכל מהדגן עצמו כמות של 'כזית' בזמן של שבע דקות, יברך 'על המחיה', וכגון שאכל שיעור שלושה זיתים בשבע דקות מפשטידה שהקמח שבה הוא שליש מכלל המרכיבים. אבל אם לא אכל כמות כזו, כל שאכל מהפשטידה כמות של 'כזית', יברך 'בורא נפשות'.

יח. עוגה, עוגיות או פשטידה שיש בהן מילוי שאינו מעורב בתוך הקמח, אין הוא מצטרף לקמח. לכן אם אכל מהבצק על כל המרכיבים שבו 'כזית', יברך 'על המחיה' ויפטור את המילוי. ואם לא אכל מהבצק 'כזית', אבל יחד עם המילוי אכל 'כזית', יברך 'בורא נפשות'. לכן לדוגמה, האוכל שני וופלים קטנים יברך 'בורא נפשות', והאוכל ארבעה וופלים יברך 'על המחיה'.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 20:59:29

הלכות שבת

שלום הרב האם מותר בשבת לשטוף את הרצפה ולנגב בסוף עם סמרטוט ללא סחיטה אחכ? אשמח למקור לתשובה. תבורכו.

גם תשובה לשאלה זו מובאת בפניני הלכה פרק טו, וכן בספר הקיצור לפניני הלכה.

אסור לשטוף במים רצפה (שו"ע שלז, ג; מ"ב ג). ואם נשפכו על הרצפה מים רבים, מותר לגורפם על ידי מגב (שש"כ כג, ז).

כאשר מקום מסוים ברצפה נתלכלך מאוד, כגון שנשפך עליו מיץ, מותר לשפוך עליו מעט מים, ולגורפם אח"כ במגב, או להספיגם בדבר שאין חשש שיבוא לסוחטו (רשז"א שש"כ כג, הערה ל; חזו"ע ח"ד עמ' מט). כאשר כל הרצפה התלכלכה מאוד, המיקל לשפוך על כולה מים ולגורפם, יש לו על מה לסמוך (אול"צ מג, ח).

כדי שלא יגיע אדם לידי סחיטה, אסרו חכמים לקחת בידו דבר שספוג במים והדרך לסוחטו, או להספיג מים רבים על ידי מגבת וכדומה, אלא יספיגם על ידי מספר מגבות שכל אחת תספוג מעט. כמו כן, יכול להספיגם על ידי דבר שאין רגילים לסוחטו מיד כשנספג בהרבה מים, כגון נייר סופג שרגילים לזורקו. ואם אין אפשרות אחרת, ניתן לבצע את פעולת ההספגה על ידי שני אנשים.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:15:03

הלכות שבת

האם מותר לרכב בשבת על סקטבורד, או רולרבלייד? בכל גיל?

התשובה לשאלתך מובאת בפניני הלכה שבת סוף פרק כד סעיף י. אפשר לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וכעת אפשר לרכוש גם את ספר הקיצור לפניני הלכה שיצא לאור.

אופניים קורקינט וסקטים

אסור לרכוב על אופניים רגילים שיש להם שני גלגלים, משום 'עובדין דחול' (לעיל כב, ח). גם כאשר יש להם גלגלי עזר, אסור לרכוב עליהם. אבל מותר לילדים קטנים לרכוב על תלת אופן, מפני שתלת אופן הם אופניים של ילדים קטנים בלבד, ויש הבדל גדול בינם לבין אופניים רגילים, ולכן אין במשחק בהם משום 'עובדין דחול' (שם, 4).

יש מתירים לילדים לנסוע על קורקינט וסקטים בשבת, שכן לדעתם כשם שמותר לילדים לרוץ בשבת, כך מותר להם לרכוב על קורקינט או סקטים בשבת. מנגד, יש שאוסרים לנסוע עליהם, משום שכל מה שהתירו חכמים לרוץ להנאה הוא דווקא ברגליים, אבל לא על ידי מכשירים, שהופכים את הריצה למהירה ומקצועית יותר, והרי זה מעשה של חול.

ואף שבדיעבד יש למקילים על מה לסמוך, נכון להחמיר, משום שדעת המחמירים נראית יותר, וכשם שנהגו ישראל לאסור רכיבה על אופניים משום 'עובדין דחול', שהנסיעה בהם מנוגדת לצביון השבת, כך נכון שלא לרכוב על קורקינט וסקטים. בנוסף, על ידי הגבלת הילדים למשחקים פשוטים יותר, יתחנכו הילדים הגדולים להקדיש את השבת לתורה ומנוחה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2024-03-26 22:16:35

יש לך שאלה?

פרשת ויגש – הציפייה לישועה

בפרשיות אלו אנו עוסקים ביוסף ואחיו, ואני רוצה היום להתייחס לפן שלא מדובר כל כך באישיותו של יוסף הצדיק-  הציפייה לישועה. הזוהר הקדוש כותב:

"'אל תאמר אשלמה רע קוה לה' ויושע לך'. הוא כמו שכתוב: 'ומשלמי רעה תחת טובה', כי למי שעשה לו טובה לא ישלם לו רעה, משום שכתוב: 'משיב רעה תחת טובה לא תמוש רעה מביתו', ואפילו למי שעשה לו רעות אין לו לשלם רעה תחת רעה שעשה אלא 'קוה אל ה' ויושע לך'.

מקרא הזה, בארוהו ביוסף הצדיק, שלא בקש לשלם רעה לאחיו בשעה שנפלו בידיו. דהיינו כמו שכתוב: 'אל תאמר אשלמה רעה אלא קוה לה' ויושע לך', כי הוא היה ירא את הקב"ה, שכתוב: 'זאת עשו וחיו את האלוקים אני ירא' – והוא היה תמיד מחכה אל הקב"ה".

כל ימיו מצפה יוסף לישועה, כל ימיו ממתין לגאולת ה', ונראה שזה סוד כוחו של יוסף. יוסף מאמין באמונה שלמה שכל תנועה בעולם היא לגאולה וישועה, כל שינוי מצב מכוון ליצור טוב. וזוהי הסיבה שיוסף שעובר כל כך הרבה תהפוכות ותסבוכות, לא מתייאש, לא נחלש, אלא שוב ושוב בכל מציאות פועל לטובה.

יוסף רואה בכל מקום אליו הוא מגיע הזדמנות ושליחות: עם אחיו בבית אביו, בשליחות אל אחיו, בבית פוטיפר, ואפילו בבית האסורים. יוסף תמיד רואה עצמו כשליח שהגיע בדיוק את המקום אליו היה אמור להגיע.

זו גם הסיבה מדוע יוסף לא שולח לאביו הודעה על היותו במצרים, שכן הוא לא רואה את עצמו כמי שנמצא שם בטעות או בשגגה או בזדון ליבם של אחיו – "לא אתם שלחתם אותי הנה כי אם האלוקים", וכאן צריכה להתגשם הנבואה, כאן שליחותי בעת הזאת.

המצפה לישועה, מתבונן על המציאות ומצפה – כצופה העומד על משמרתו אשר לא מפספס הזדמנויות לקידום המטרה, כפי שמתאר הרב קוק באופן נפלא:

"ביחס לתקוה המפעמת בלב כל יהודי מדור דור לישועה ולגאולה השתמשו חז"ל בבטוי "צפיה". ולא "קוית" צפיה היא מגזרת צפה. תפקיד הצופה להשתמש בכל מאורע שהוא להזהיר על תקלה ולעורר למפעל של ישועה. וכך עלינו להשתמש בכל המאורעות שבעולם, שעל ידם תוכל לבוא או לצמוח תשועה לישראל".

"והצפייה כוללת שימת עין תדירית, גם באין שום הכרה גלויה חיצונית אל הישועה, כמו שהמצפה עומד על המשמר ימים על שנה, לפעמים גם באין לפניו דבר מחודש, ולא יעזוב עמדתו. ועוד כלול בזה שבכל עת מצא של איזו הערה שיראה שראוי לעשות איזה דבר לישועה יחיש פעולתו ולא יעזוב, כמו שהמצפה בראותו ע"פ צפייתו שבאה שעת מעשה, 'ל'בריחה או הגנה מאיזה אויב וכאלה, עליו החובה לעשות מה שדרוש לטובת המצב, כן יזרז לעת הנכון, בלא איחור רגע וזמן".

אמירה יסודית זו מסבירה את כל המהלכים שמוביל יוסף בפרשיות האחרונות. יוסף רוצה להחזיר את האחווה, להביא את האחים לתשובה, הוא מנצל את ההזדמנות שנשלחה אליו (שהוא מכיר את אחיו והם לא הכירוהו) להבעיר את האחים במהלך שמוביל לתשובה ("אשמים אנחנו"), לגילוי אחווה וערבות ("אנוכי אערבנו מידי תבקשנו…"), לחיבור מחודש של האחים, ולירידה למצרים לצורך קיום נבואת ברית בין הבתרים בדרך הטובה והמכובדת ביותר – זה כוחו של הצופה, לא לפספס הזדמנויות הניקרות בדרכו.

כל יהודי נשאל (שבת לא ע"א) בבואו אחרי מותו לביה"ד של מעלה: "ציפית לישועה?", הדרישה היא לצפות, יום יום, שעה שעה – 'כי לישועתך קווינו כל היום!'.

מחד אנו מחויבים לצפות לישועה, גם אם נצטרך לחכות זמן ארוך, ומאידך אנו צריכים לחכות שהישועה תבוא בקרוב, כלשון המדרש:

"כך שאלו ישראל לבלעם אימתי תהיה ישועה? אמר להם: 'אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב'. אמר להם הקב"ה זו היא דעתכם? אין אתם יודעין שסוף בלעם יורד לגיהנם ואינו רוצה שתבא ישועתי, אלא היו דומים לאביכם שאמר: 'לישועתך קויתי ה" – צפה לישועה שהיא קרובה לכך נאמר: 'כי קרובה ישועתי לבא'".

לענ"ד הכוונה היא לדעת שכל צעד וצעד, ברמה האישית וברמה הלאומית מוביל אותנו לישועה, כל מהלכי ההיסטוריה מכוונים לישועה, כל שינוי מטרתו לישועה וגאולה. כדברי הרמח"ל המופלאים:

"המקוה תמיד בשמחה, בלי צער. כי המצטער תמיד הוא ביגון ואנחה, וחושב שאין לו תרופה. אבל מקוה אינו מצטער כי הוא מקוה תמיד, ואפילו אם יתמהמה מחכה, נמצא התקוה מחיה אותו… ומי שהוא מקוה נאמר בו: 'גם כי אשב בחושך ה' אור לי', ה' דייקא, 'לישועתך קיויתי ה".

התקווה נותנת שמחה יום יום, כי כל הדרך היא דרך לגאולה.

הסמ"ק כולל את הציפיה לישועה בתוך מצוה האמונה:

"לידע שאותו ברא שמים וארץ הוא לבדו מושל מעלה ומטה ובד' רוחות… ובזה תלוי מה שאמרו חכמים ששואלין לאדם לאחר מיתה בשעת דינו: 'ציפית לישועה?', והיכן כתיב מצוה זו? אלא שמע מינה בזה תלוי, שכשם שיש לנו להאמין שהוציאנו ממצרים, דכתיב: 'אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים', ועל כרחין מאחר שהוא דיבור, הכי קאמר, כשם שאני רוצה שתאמינו בי שאני הוצאתי אתכם, כך אני רוצה שתאמינו בי שאני ה' אלוקיכם ואני עתיד לקבץ אתכם ולהושיעכם. וכן יושיענו ברחמיו שנית, כדכתיב 'ושב וקבצך מכל העמים'".

הציפיה לישועה, ההבנה כי בורא העולם הוא גם מנהיג אותו ומוביל אותו לקראת תכליתו וייעודו, היא חלק מהותי ממצות האמונה. אדם מאמין הוא אדם שמאמין בישועתו של ה', ומצפה לבואה.

בספר "עבודת ישראל" מעיר:

"לישועתך קויתי ה'. אחר העיון בפרשת מקץ ופרשת ויגש ופרשת ויחי עד הפסוק הזה ולא מצינו שם הוי"ה נכתב בם בפירוש…"

שם ה' לא מופיע בצורה מלאה במאורעות אלה, כיון שיד ה' היתה נסתרת. רק התקוה לה' מלמדת אותנו כי בעצם כל המאורעות הללו הם תהליך אלוקי ששם ה' נסתר בו.

בע"ה בשבוע הבא נמשיך לכתוב עוד על ענייני צפיית הישועה, כי כפי שראינו בגמ' בשבת זהו עניין עקרוני ויסודי בחיי האדם.

יהי רצון שנזכה לישועה גלויה ושלימה בקרוב ממש!

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן